להופיע בעולם כישראלי

הפסנתרן יבגני קיסין ברסיטל בקרנגי הול, 2009. צילום: אימג'בנק\GettyImages

"אנשים רבים ממדינות באירופה שהאנטישמיות טבועה בהן בצורה שורשית ואשר היו תחת שליטת הקומוניזם בעבר, לא יכולים שלא לחוש בדז'ה-וו שמעורר בהם תחושת גועל לנוכח נקיטת העמדה האוטומטית נגד מדינת ישראל"

יבגני קיסין מנגן ברסיטל באולם ה"ברביקן" בלונדון. צילום: אימג'בנק\GettyImages

יבגני קיסין מנגן ברסיטל באולם ה"ברביקן" בלונדון. צילום: אימג'בנק\GettyImages

במשך שנים רבות הייתי מזוהה מאוד עם מדינת ישראל. אחד הדברים שמדאיגים אותי היום יותר מכל היא העובדה שיהודים רבים, בעיקר אלה שמתגוררים באירופה, חוששים לבטא בפומבי את דעתם בשל האווירה האנטי-ישראלית החזקה שקיימת כיום באמצעי התקשורת המערביים. מהם הגורמים לאותה אווירה?

לעניות דעתי, הסיבה איננה קשורה במדיניות כזו או אחרת. אני מאמין שהסיבה העיקרית לאווירה היא תעמולה חזקה מאוד של מדינות אויב אשר כשלו במישור הצבאי, והחליטו להשתמש בכל כוחם על מנת לנצח בקרב על דעת הקהל. תעמולה זו מקבלת דרור במדינות שונות באירופה, וזוכה לשיא חדש עוינות במדינות כמו צרפת ואנגליה, שם סגנון התעמולה נגד ישראל מזכיר לי את זה שהיה קיים במשטרים קומוניסטיים ידועים לשמצה.

מסיבה זו, אנשים רבים ממדינות שונות באירופה שהאנטישמיות טבועה בהן בצורה שורשית ואשר היו תחת שליטת הקומוניזם בעבר, לא יכולים שלא לחוש בדז'ה-וו, אשר מעורר בהם תחושת גועל לנוכח נקיטת העמדה האוטומטית נגד מדינת ישראל. אינני יכול לשתוק לנוכח אי-צדק משווע זה, ולכן גם העדפתי להפוך לאזרח ישראלי על מנת שאוכל להופיע בעולם בגאווה כישראלי, מבלי להיות מואשם ב"נאמנות כפולה". לא קיימת מדינה אחרת בעולם אשר איתה אני יכול להזדהות. אולם, מפני שאינני מתגורר בישראל - אינני מרגיש שיש לי את הזכות לייעץ לאמנים ישראלים בחו"ל להביע תמיכה פומבית במדינה, בזמנים שצעד כזה עלול להיתפש כבעייתי.

עובדה מעניינת, מאז התגברות תמיכתי הפומבית במדינת ישראל, לא חשתי באיזשהו שינוי לרעה או באווירה עויינת יותר כלפיי. לא אחת אני עד לתופעה הזאת שבה יהודים רבים מקרב תושבי התפוצות מרגישים שעליהם לרצות את הסביבה שלהם ע"י הבעת תמיכה או לשתוק לנוכח האשמות שאין הם מסכימים איתן, מתוך מחשבה שריצוי זה יוביל לשקט ולירידה בכמות האנטישמיות. האם גישה זו אכן אפקטיבית? אני משוכנע שגישה זאת היא בבחינת טעות, ואל להם להכנע לתכתיבים שאינם עולים בקנה מידה אחד עם דעתם.

בתקופה בה קיימת עלייה חדה במקרי אנטישמיות באירופה, ופוליטיקאים ישראלים רשאים להיכנס למדינות כמו מרוקו או ברית האמירויות הערבית, אך חוששים להיכנס לאנגליה מחשש שיישפטו על "פשעי מלחמה". בתקופה בה אוניברסיטאות בריטיות בוחרות להחרים את מדינות ישראל באופן בלעדי, אך מסרבות להחרים מדינות אשר מפרות זכויות אדם בצורה קיצונית ושיטתית כמו סין, או כמה מדינות ערב. בתקופה שבה מארגני צעדות גאווה במדריד מודיעים לפעילי גאווה ישראלים שהם אינם יכולים לקחת בהן חלק - מדוע אותם יהודים עדיין סבורים שמצבם ישתפר כאשר הם ממשיכים לפחד להביע את דעתם בפומבי?

תודה מיוחדת לסוכנות האמנים IMG שסייעה בפרסום המאמר.