מיניאטורה ענקית

24 הפרלודים של שופן היא יצירה מונומנטלית שחתמה עידן והגדירה עידן חדש. כמה מחשבות על הגאון הפולני שברא אותה

אחת היצירות המונומנטליות, גם אם אניגמטיות, של המאה ה-19 היא הפרלודים אופוס 28 של פרדריק שופן. היא סיקרנה והקסימה את גדולי המוסיקאים, בהם שומאן וליסט. אך האם זו יצירה אחת או שמא 24 מיניאטורות? האם צריך לנגן אותה במלואה? יש לה אקספוזיציה, התפתחות ושיא, מטרה ומסקנה?

הפרלודים של שופן העניקו הערכה מחודשת לציפיות והתודעה המשותפת שלנו, אם אפשר לומר כך, כאשר אנחנו צוללים עמוק אל תוך התקופה הרומנטית: חושניות הצליל; יסודות המלודיה; מורכבותה של הריתמיקה; שקיפות הטקסטורה – כל אלה רק מתאבנים המרמזים את גודלה האפי של היצירה הזאת, ומה שיש לה להציע למאזינים. היא מבטאת בד בבד את סופו של עידן אחד ולידתו של עידן אחר.

הנה כמה מחשבות וקדם-מחשבות שיש לי ביחס לפרלודים של שופן:

ראשית, שופן שיחרר את הפרלוד מ... הפוגה! באותה המידה הוא שיחרר את האטיוד מהיותו תרגיל בלבד או את הסקרצו מהיותו חלק מיצירה גדולה יותר. היו קודמים לשופן במהלך הזה, אך הוא היה מיומן בהרבה מכל מקדימיו.

האומנם כל הפרלודים ראויים להגדרתם ככאלה? לא. למס' 23, הפרלוד שלפני האחרון, יש לדעתי בכלל הניחוח של "אפטר-לוּד". ומס' 15 המפורסם, שזכה בכינוי "טיפת-גשם", מעניק בכלל תחושה של "מידל-לוּד", בהיותו מרכז הכובד של המחזור. ועל כן אני מכנה את מכלול היצירה: "פרלודים, מידל-לודים ואפטר-לודים".

מבחינה הרמונית, שופן היה בְּקֶרֶב המלחינים אשר הניחו את הבסיס ל"שבירת" הטונליות. בפרלוד מס' 2 לדוגמא, תחושת חוסר הוודאות הטונלית מדהימה למדי - רק באקורד האחרון של היצירה אנחנו מגיעים לסולם המקורי של הפרלוד - לה מינור, שטרם נשמע במהלך כל הפרלוד.

"וריאציות גולדברג" של באך, בין המון דברים אחרים, הן גם שיעור על סגנונות המחולות של הבארוק, ובהן כל וריאציה חוקרת מחול אחר מן הבארוק המאוחר. הייתי רוצה לטעון טענה זהה ולומר שבמידה רבה 24 הפרלודים גם הם חוקרים 24 סגנונות מחול – וכן קטעי סלון מקובלים (פחות או יותר) אחרים - של התקופה הרומנטית: נמצא את הברקרולה (מס' 13); הנוקטורן (מס' 15); הפנטסיה-אימפרומפטו (מס' 8); האלגיה (מס' 4); מארש האבל (מס' 20); הפולונז (מס' 6); המזורקה (מס' 7); האטיוד (מס' 19) וכו'.

ועדיין עם באך: כשהמאסטר הגדול חיבר את המיסה בסי-מינור, הוא התקרב אל קץ חייו. לכתיבתה של מיסה גדולה שתנציח את מורשתו היתה בעיניו חשיבות עליונה. אולי אותו חיפוש אחר "מורשת" הוא שהדריך גם את שופן כשהחליט לכתוב 24 פרלודים בכל הסולמות המינוריים והמאז'וריים – עבודה בקנה מידה נרחב שתבטא לא רק את נצחיות המוסיקה כי אם את נצחיות האנושות בכלל. מסע רגשי שנושא עמו את הקשת הרחבה ביותר של נצחון וייאוש, מאבק איתנים ואופוריה, כעס ורוך, ומתיקות.