רוסיני מתבדח ב"ספר מסביליה"

הפקת "הספר מסביליה" במטרופוליטן. באדיבות ארכיון המטרופוליטן אופרה

הפקת האופרה "הספר מסביליה" תעלה בשבוע הבא באופרה הישראלית. רונית שגב עם כמה עובדות שכדאי להכיר על האופרה של רוסיני

ידוע כי רוסיני היה "גונב" מעצמו. למשל במקרה זה הפתיחה המפורסמת כל-כך של "הספר מסביליה": האם ידעתם כי במקורו הוא כתב פתיחה זו לאופרה "אליזבת מלכת אנגליה" ב-1815? את "הספר מסביליה" הוא כתב ב-1816, וכהרגלו לקח את הקטע הטוב בעיניו מאופרה לא כל-כך מוצלחת והשתמש בו לאופרה אשר קיווה כי תהיה הצלחה גדולה יותר.

כן גם באשר לאריה של הרוזן (טנור) בסוף האופרה. זוהי אריה קשה ביותר לזמר, במיוחד כאשר לפני-כן הוא שר כמעט ללא הפסקה במשך שעתיים וחצי.

רוסיני עצמו הבין תוך זמן קצר כי זה כמעט בלתי אפשרי, לכן לקח אריה זו (המעניינת בפני עצמה) במטרה להשמיט אותה מ"הספר מסביליה", והעביר אותה לקול מצו-סופרן עם שינוי ברצ'יטטיב הפתיחה הקונצרטנטי, לסוף האופרה שלו "צ'נרנטולה" ("לכלוכית") אותה כתב ב-1817. לפני-כן דאג כי הזמרת לא תשיר כל-כך הרבה, כדי לשמור על כוחה לאריה זו הנמצאת בסוף האופרה. כיום, טנורים דוגמת חואן דייגו פלורז חוזרים לשיר אותה (אם כי הוא איננו היחיד).


רוסיני היה ידוע גם כבעל מזג טוב ובדחן (למרות שאין לשכוח כי יש לו גם הרבה אופרות רציניות). ב"הספר מסביליה" הוא הכניס בפינאלה הראשון הומור פרטי שלו, אשר מי שאינו מכיר את הטקסט אינו יכול לזהות:

בפינאלה הראשון, הרוזן מצליח להיכנס לביתו של ד"ר בארטולו אך מתקשה למסור לרוזינה את מכתב האהבה שלו תחת עיניו הפקוחות של ד"ר בארטולו. לכן הוא מצליח ללחוש לה כי ברגע שיניח פתק על הרצפה, תפיל עליו ממחטה מיד. היא אכן עושה זאת, אך ד"ר בארטולו מבחין בכך ודורש לדעת מה כתוב בפתק. הרוזן ממהר לתת את הפתק והממחטה שמעליה חזרה לרוזינה בטענה כי זהו מכתב פרטי. ד"ר בארטולו מוחה ומתעקש. רוזינה מצליחה להחליף את הפתק ברשימה של כביסה ורק אז נעתרת לדרישתו של ד"ר בארטולו ומוסרת לו את הפתק (הלא נכון, כמובן). ד"ר בארטולו מתנצל, רוזינה מעמידה פני בוכייה, הרוזן השיכור לכאורה מקים צעקות, פיגארו נכנס ומנסה להרגיע את הרוחות וכן נכנסים גם דון באזיליו וברתה לסיטואציה שאינה מובנת להם. ברתה אומרת: “יש כאן איזושהי מהומה” ואילו דון באזיליו מצטרף לטקסט של ברתה אך לא לפני שאומר טקסט משל עצמו.

בין כל הערבובייה, דון באזיליו (הכומר העני והתככן שמנסה לסחוט כמה פרוטות בכל הזדמנות) מתחיל לשיר שמות של תווים - "sol-do-re-mi-fa-si" (ואכן שר את התווים סול-דו-רה-מי-פה-סי). אך מה קורה כאשר מחברים את כל שמות התווים למשפט אחד?

Soldo – כסף
Re – מלך
Mi – אותי
Fa – עושה
Si – כן

המשפט שמתקבל באיטלקית - "כסף עושה אותי מלך, כן!".

צפו בבדיחה של רוסיני: