מה מתחולל במוחו הקודח של המלחין?

פורטרט של יוהנס ברהמס. המוזיאון להיסטוריה של האמנות, וינה. אימג'בנק/gettyimages

הצורך להתחקות אחר כוונותיו של המלחין הינו משימה מאתגרת. הצ'לן פרופ' הלל צרי מספר על תהליך האנליזה של חומר מוזיקלי, ומדגים כיצד עושים זאת מתוך שחרור הנפש והמחשבה - עד שהתשובה צצה

את השאלה "מה מתחולל במוחו הקודח של המלחין?" אני שואל את עצמי יום יום מאז שעמדתי ברשות עצמי המוסיקלית. מורי הדגול עוזי ויזל נהג לומר לי: "הלל, בוא נארגן את החומר!", ממש כפי שנאמר בהגדה של פסח - "את פתח לו". לפני כ - 15 שנים ביקרתי אותו בקורס הקיץ שהעביר בעיירה השוויצית Radolfzell שלחוף אגם קונסטנץ. שם, בשיחה מרתקת, שאלתי אותו "אבל איך אתה יודע שלכך התכוון המלחין? האם זה מתוך קריאת ספרים, קריאת פרטיטורות, האזנה לקונצרטים, זיכרונות ממפגשים עם אמנים גדולים?". תשובתו הייתה נהדרת: "הלל, אם זאת השאלה שאתה שואל - סימן שגם אתה תדע".

היה לו מנהג קבוע, לבקר אצל המלחין המנוח יוסף טל, שנחשב למוסיקאי על, איש משכיל מאד ואדם חושב. לחסות בצילם של אנשים משכילים וחכמים זו תמיד ברכה, משום שכאשר חשיבה מעמיקה מנוסחת במילים באופן אסוציאטיבי וקולח אזי המאזין הוא כאדמה צמאה הזוכה לגשמי ברכה. ובאופן דומה, התשובה שנאמרה לי ב- Radolfzell הפכה למעין צוואה רוחנית: לחפש תשובה מתוך שחרור הנפש והמחשבה - עד שהתשובה תצוץ.

חיפוש התשובה הזו הינו תהליך שהייתי מצוי בו פעמים רבות, וראשית מעשה בסיפור הבא: ב - 2009 הייתי חבר בצוות השיפוט בתחרות הבינלאומית לצ'לו ע"ש איסאנג - יון בקוריאה. חבריי לצוות היו צ'לנים חשובים ביותר, ובהם וינס פיטר מינץ מברלין וז'יאן וואנג מסין. באחד מהשלבים נוגנה הסונטה בפה מז'ור אופוס 99 מאת ברהמס. מן הסתם את הסונטות של ברהמס ביצעתי רבות ברסיטלים, וכמובן שאני גם מלמד אותן מזה שנים.

שאלה שתמיד הטרידתני היא: היכן טמון הקשר בין הסונטה הזו (בפה מז'ור אופוס 99, משנת 1886) לבין הסונטה במי מינור אופוס 38 (משנת 1866)? לא היה לי ספק שישנו קשר, על אף שפער השנים בין שתי הסונטות עומד על כ-20 שנים. ידוע שברהמס ביצע את הסונטה במי מינור ב-1866 בוינה עם הצ'לן הגרוע גאנסבאכר (עליו ידועה האנקדוטה שברהמס, לאחר תלונתו של גאנסבאכר שברהמס מנגן חזק מידי, השיב - "מזלך, משום שכך אינך שומע את עצמך!").


164071319לאחר ניסיון הנפל הראשון בביצוע הסונטה במי מינור, היתה כנראה לברהמס חוויה מתקנת: החוקרת פלורנס מאי, בספרה – The Life of Johannes Brahms, מספרת על ביצוע הסונטה במי מינור בידי ברהמס וברנהרד קוסמן (שהיה צ'לן חשוב באותם ימים) ב-1867 בעיר קרלסרוהה. ביצוע נוסף היה בלייפציג ב-1871. אך כנראה שרק 14 שנים מאוחר יותר, במרץ 1885 בוינה, היה ברהמס עד לביצוע הסונטה בידי אחד מגדולי הצ'לנים בתקופה – רוברט האוזמן (שהיה, משנת 1879, הצ'לן של רביעיית יואכים). אירוע זה הוא שהשפיע על המלחין לכתוב את הסונטה השניה בפה מז'ור, ולבצע את הבכורה שלה עם האוזמן בוינה בנובמבר 1886.

ההוכחה הראשונה לקשר בין שתי הסונטות שקפצה לראשי, ושבעקבותיה התהלכתי כארכימדס, נמצאת בפרק האדג'יו (Adagio Affettuoso) בפה-דיאז מז'ור. ישנה סברה שלמעשה ברהמס ייעד תחילה את הפרק הזה לסונטה במי מינור. העובדה שברהמס גנז אותו ולא הראה אותו לאף אחד מעלה את הסברה שהמלחין החליט להחיות אותו לשימוש בסונטה בפה מז'ור. גם פרק הזמן בין המועד בו ברהמס נכח בביצוע של הסונטה במי מינור (מרץ 1885) למועד כתיבת הסונטה בפה מז'ור (שנת 1886) מחזק סברה זו.

את ההוכחה הנסתרת לקשר ניתן לזהות באדג'יו, במבנה הריתמי של המנגינה והליווי שמצויים בפתיחת החטיבה השנייה, המינורית, בתבה 20. אם נעקוב אחרי תבה 20 של פרק האדג'יו מהסונטה השניה (דוגמא 1 להלן) ונשווה אותה לשתי התבות הראשונות של הסונטה הראשונה (דוגמא 2) נוכל לראות מספר אלמנטים מקבילים: האחד – בתפקיד הצ'לו (ללא הקָדְמָה לתבה 20 שבאדג'יו) המבנה הריתמי בין המנגינות הוא ממש זהה. אמנם בסונטה במי מינור המשקל הוא של 4/4 ובאדג'יו המשקל הוא של 2/4 ( 4/8), ואמנם הערכים במי מינור הם של רבעים וחצאים לעומת שמיניות וחלקי-16 באדג'יו, אולם מערכות היחסים ממש מקבילות. הדבר השני – תגובת הפסנתר היא זהה מבחינה ריתמית במבנה של After Beats, כשאחרי כל הברה של הצ'לו הפסנתר עוקב בתנועה לסירוגין. גם נגינת הטמפו המדודה מאד דומה. הייתי מעז לומר שכדי לדעת מהו הטמפו של האדג'יו ניתן להיעזר בטמפו של תחילת הפרק הראשון של הסונטה במי מינור.

האדג'יו מהסונטה אופוס 99 של ברהמס

דוגמא 1: האדג'יו מהסונטה אופוס 99 בפה מז'ור

מתוך הסונטה אופוס 38 במי מינור של ברהמס

דוגמא 2: תחילת הסונטה אופוס 38 במי מינור

לדידי ברהמס, באופן גאוני, קרץ באדגי'ו לתחילת הפרק הראשון של הסונטה הראשונה. זה הטיעון שסיפקתי לז'יאן ואנג ולינס פיטר מיינץ כשיצאנו מאולם הקונצרטים בעיר Tongyeong בו התקיימה התחרות, אל הרכב שהסיע אותנו בחזרה למלון.

ז'אן ואנג (הזכור לנו כצ'לן הקטן מהסרט "ממאו עד מוצרט", לימים אחד מהצ'לנים החשובים בעולם) שאל אותי בפקפוק מה: "ואתה משוכנע שברהמס היה מודע לכך?" ובכן, אני משוכנע! הוכחה נוספת ונחרצת שהכתה בי, הפעם בזמן שיעור על הסונטה במי מינור, נמצאת ברצף של תבות 113-114 בפרק הראשון בתפקיד הצ'לו:

מתוך הפיתוח של הפרק הראשון בסונטה במי מינור מאת יוהנס ברהמס

דוגמא 3: מתוך הפיתוח של הפרק הראשון בסונטה במי מינור

בהשוואה בין הציטטה מהפרק הראשון של הסונטה במי מינור (דוגמא 3, תבות 113-114) לבין הציטטה מהאדג'יו (תבות 19-20, דוגמא 4 שמובאת להלן) עולה שוב הקשר ההדוק בין הסונטות האלו: הצלילים והיחסים הריתמיים הם למעשה כמעט זהים. מבחינת השוני בצלילים - היחס בין הקָדְמָה לבין הפעמה הכבדה בשני המקרים הוא של סקסטה, בהבדל ברור: שבדוגמא 3 (סונטה במי מינור) יש סקסטה קטנה (פה לרה במול), ואילו בדוגמא 4 (סונטה בפה מז'ור) יש סקסטה גדולה (פה לרה בקר). כמו כן בדוגמא 3, הצליל הרביעי במוטיב יורד לפה כשבדוגמא 4 הוא נשאר בסי.

מתוך פרק האדג'יו של הסונטה בפה מז'ור מאת יוהנס ברהמס

דוגמא 4: מתוך פרק האדג'יו של הסונטה בפה מז'ור

מבחינת ערכים - בדוגמא 3 (במי מינור) הקָדְמָה היא 1/8 ובדוגמא 4 היא גם 1/8 אך כביכול הייתה צריכה להיות 1/16.

אינני מתיימר לפסוק שאכן כך ברהמס הגה. הלוואי שהייתה האפשרות לשאול אותו אבל אסור לנו לוותר על האפשרות להשתעשע ולהתחקות אחר חזונו המוסיקלי של מלחין. זו חוויה מאלפת אשר אני מאחל לכל אומן. אין לי כל ספק שבחינה מושחזת של טקסט, בניסיון להבין את אשר מתחולל במוחו של מלחין גדול, מעשירה את הביצוע.


 

האזינו לביצוע הפרק הראשון של הסונטה במי מינור, בביצועם של פייר פורנייה ווילהלם באקהאוס:

האזינו לפרק האדג'יו מתוך הסונטה בפה מז'ור בביצועם של פבלו קזלס ומייצ'יסלב הורשובסקי: