לורה קלייקום מגישה: סדנת אופרה

מה בדיוק לעשות עם הלשון, עם הצוואר, עם הגרון, עם מיתרי הקול, עם האוויר שבריאות; ואיך בדיוק מוצאים תמיכה גופנית ונפשית בעת הזמרה? הסופרן הנודעת לורה קלייקום במבוא לסדנת זמרה בת ארבעה חלקים.

במשך השנים, רבים שואלים אותי מהי הטכניקה שלי. הסקרנות נוגעת בעיקר לצלילים הגבוהים, או לצלילי הפיאניסימו הגבוהים. איך אני מגיעה אליהם, בעיקר בעת שכיבה. מה הסוד? מה דעתכם על 30 שנים של לימודי פיתוח קול, ולפני כן עשר שנים של שירת מקהלה כנסייתית? צר לי לומר, אבל אין פה קסם סודי.

למדתי אצל מורים רבים במשך השנים, ארגנתי לי "מזוודת פעלולים" משלי, אבל מי שבעיקר עיצבו את הטכניקה שלי היו המורה הראשונה שלי, ברברה היל מור, נורמה ניוטון המנוחה, ג'ראלד מרטין מור, ולאחרונה, שרמן לואו. למדתי דברים גם מקולגות, מנצחים, ונגנים במשך חיי. הטכניקה שלי היא שלי מכיוון שהתאמנתי ושכללתי את הדברים שעובדים עבור הקול שלי, הגרון, האף, הלסת, הלשון, הצוואר והגוף שלי, עם כל פלאיהם והאתגרים שהם מציבים. אני מגיעה לקול גבוה בקלות בזכות האורך (למעשה הקוצר) של מיתרי הקול שלי, ודפנותיהם הדקים, בנוסף למאפיינים ייחודיים של מערכת הקול שלי.

לאחר שכל זה נאמר, ישנם כמה עקרונות שיכולים לשמש כבסיס לטכניקה של זמרה עבור כל סוג של קול. במשך השבועות הקרובים, אנסה להעביר לקוראי "אופוס" סדנה מקוונת וקצרה שבה אפרוש את עיקרי הטכניקה של השירה האמנותית, כפי שאני תופשת אותם, לצדם אצרף דוגמאות להמחשה מתוך סרטוני וידאו. כך, ננסה למצות את היתרונות של מגזין רשת עד למקסימום.

שלושת הכישורים העיקריים הנחוצים לזמרה הם אוזן טובה (האם אני יכולה להבדיל ולהבחין בין ביצוע טוב לרע, כאשר המורים שלי מסבים את תשומת לבי לכך?), מודעות גופנית (מה עשיתי באותו רגע, כשהפקתי את הקול הזה?) וזיכרון שרירי טוב (האם אני יכולה לייצר מחדש משהו שלימדו אותי רק לפני רגע, באמצעות שיחזור מדויק של הפעולות שביצעתי?) אם לתלמיד אין באופן טבעי את הכישורים הללו ואינו מסוגל להשתפר ברכישתם ובשכלולם של אותן שלוש אבני יסוד של לימודי הזמרה באמצעות עבודה ואימון נוספים, ייתכן שעליו לבחור בנתיב אחר לקריירה שלו.

אתחיל ואומר שזה קשה להפריד את הצלילים הגבוהים מיתר הצלילים. כל האמנות של זמרה קלאסית מבוססת על שילוב בין משלבי הקול. ברברה היל מור תמיד אמרה לי "אם את מדייקת באמצעים, הגבוהים יגיעו". בעיני זה תמיד היה מתסכל מאוד, היות שרציתי לעבוד על המנעד הגבוה, כפי שאתם רוצים, אם אתם קוראים את המאמר הזה. מה שעוד יותר מתסכל – היא צדקה! דבר נוסף שלמדתי במשך השנים הוא שהקול יתכוונן היטב רק כאשר כל הרגיסטרים זוכים לאותה התמיכה מן המבצע. התמיכה שלך אינה אומרת שעליך לבצע איזה "מאמץ יתר" כשאת מגיעה לקטעים שקשים לך מבחינה קולית: התמיכה פירושה כוח קבוע ויציב שאת מפתחת, ובו את משתמשת לאורך כל קטע שירה.

ההתנסויות האחרונות שלי בהוראה החזירו אותי שוב אל כמה מהיסודות – שטף הנשימה, ולגרום לכל המרכיבים הנכונים של הקול לבצע את פעולתם כשורה. הבעיות שאנחנו נתקלים בהם בשירה כרוכות לרוב באבר מסוים באנטומיה שלנו שמבקש לבצע את תפקידו של אבר אחר. כמעט תמיד האברים האלה מנסים "לעזור ולתמוך", ובמקום זאת גורמים לנזק.


עד כמה שזה יישמע מוזר שירה אמנותית היא גם לא בהכרח נטועה בנו כמשהו טבעי ובסיסי. הטכניקה הקולית לא תמיד תואמת את היכולות האנטומיות שלנו. בעיני הרופאים, אנחנו, המורים לזמרה, נשמעים כמו משוגעים בוודאי. אבל היות שאנחנו מתעסקים לרוב עם השרירים הבלתי רצוניים, עלינו להפעיל אותם באופן עקיף, לעתים מכוח הדמיון או תוך מתן הוראות משונות למדי.


אילו אמרתי לכם: "הרימו את חזית החך הרך שלכם והרחיבו את ממברנות האף מעליה" האם הייתם מסוגלים לעשות זאת? עם זאת, אילו אמרתי לכם לחוש כאילו אתם נושמים דרך האף והפה אל תוך החלל שמאחורי עיניכם, סביר להניח שהייתם מסוגלים לבצע זאת.

עיקרי הטכניקה שלי כוללים תמיכה, בראש וראשונה, היציבות בחלל הפה ובחך, עירוב של משלבים ורגיסטרים עם דגש על עבודת חלקי הראש, עירוב כל מרכיבי הקול, שמירה על פעולת פה טבעית שמאפשרת ללשון להפיק את צלילי התנועות (וגם אז לשמור מקום לתנועות האחרות), להקפיד שכל מרכיב בהפקת הקול יבצע את התפקיד המיועד לו, ולא תפקיד של מרכיב אחר, שמירה והתמקדות בסיומת הצליל, כך שלא "יתקיף" את הצליל שבא אחריו, והקפדה יתרה על קצב הלגאטו, גם בצלילים הגבוהים. בשבוע הבא אתמקד באבן היסוד של הזמרה האמנותית טכניקת התמיכה.

דוגמאות לעיקרי הטכניקה שלי כפי שאני מיישמת אותה בקולי (קטע מתוך האריה "Caro nome" מ'ריגולטו' של ורדי)