דור הזהב

הכנר יאשה חפץ

האם גדולי הכנרים מן העבר היו עוברים לשלב השני בתחרות בינלאומית כיום? וכיצד היה מגיב הקהל לפני מאה שנה, אם היו שומעים את זוכה הפרס הראשון מתקופתנו מנגן?

אחת התכניות שריתקו אותי כילד לרדיו היתה "דור הזהב" - תכניתו של רם עברון, שאסף והשמיע ביצועים של גדולי האמנים מראשית תקופת ההקלטות עד אמצע המאה העשרים. את רוב השמות לא הכרתי, אף שהושמעו גם שמות ידועים - יאשה חפץ, יהודי מנוחין, פריץ קרייזלר, איזאק שטרן הצעיר, מישה אלמן, נתן מילשטיין, זינו פרנצ׳סקטי, הוברמן וסיגטי. אותם הכרתי מתקליטים בבית הורי או ממורתי, אילונה פהר, שהכירה ושמעה רבים מהם באופן אישי ותיארה בפניי את נגינתם המופלאה.

פריץ קרייזלר באולפני NBC, אוקטובר 1944. צילום: אימג'בנק/gettyimages

פריץ קרייזלר באולפני NBC, אוקטובר 1944. צילום: אימג'בנק/gettyimages

הפתיח לתכנית היה פרק האדג'יו הנפלא מתוך הדיוורטימנטו ק. 287 של מוצארט. הנושא מנוגן בכינור, בליווי כלי קשת. המוסיקה והנגינה היו כה יפים בעיני, שבכל פעם כמעט והצטערתי שהתוכנית מתחילה והמוזיקה נקטעת. בסיום התכנית יכולתי לשמוע מספר תיבות נוספות מאותה יצירה מופלאה עד שהמוזיקה גוועה והתכנית הבאה החלה.

לשמחתי, התכנית, ששודרה ביום ו׳ בשידור ראשון, הושמעה כמה ימים אחר כך בשידור חוזר. את הפתיח לא רציתי להפסיד, אפילו כאשר התכנית עצמה לא עניינה אותי (לפעמים היתה מוקדשת להקלטות זמרים שצעקו אל מול גליל שעווה, שקלט מספר צלילים עיליים צורמים והרבה רעש רקע).

לבקשת הקהל, רם עברון ציין מדי פעם את שם היצירה הפותחת ומבצעה: יוסף סיגטי. לא אשכח את התרגשותי כשרכשתי את ההקלטה המלאה בביצועו. האזנתי לפרק (שאורכו מעל 7 דקות) אחת עשרה פעמים ברצף! והייתי יכול להמשיך עוד ועוד - המוסיקה שמימית, והנגינה היתה אישית וחמה, גם אם היתה "לא נכונה" לפי סגנון הביצוע המקובל כיום למוצארט. את הפרק הזה בחרתי לנגן בחתונתי יחד עם אבי וחברים. אגב, מוצארט עצמו הזכיר את ביצוע הבכורה שלו ליצירה במכתב לאביו שם כתב בצניעותו הטיפוסית "ולסיום הקונצרט ניגנתי את הדיוורטימנטו האחרון שלי בסי במול. הקהל האזין באוזניים מחודדות. ואני ניגנתי כאילו הייתי הכנר הטוב ביותר בכל באירופה".

מתוך הקטע ששימש כפתיח לתכנית "דור הזהב": הדיוורטימנטו ק. 287 של מוצארט, בביצוע יוסף סיגטי

לא אשכח גם את ביצועו של מישה אלמן לאלגייה של מסנה, עם הזמר האגדי אנריקו קרוזו. למרות שההקלטה ישנה מאוד, משנת 1913, הצליל של אלמן מיגנט אותי. אפילו בזמן שקרוזו שר את הנושא, עדיין האזנתי לאלמן. שמתי לב ששני האמנים השתמשו בגליסנדי דומים (החלקה בין הצלילים). סגנון הנגינה בכינור, וכלי קשת בכלל, בתקופה זו היה דומה ואולי אף חיקה את סגנון השירה. אמנים הרגישו שמותר להם לנגן בחופש ריתמי, למתוח את הזמן בין צלילים חשובים, להשתהות על הצליל הגבוה במשפט או בפסקה, לשנות טמפי (גם אם המלחין לא ציין זאת כהוראת ביצוע) ואפילו, במקרים מסויימים, לשנות, לגרוע או להוסיף צלילים.

לכל אמן היה ייחוד בדרך ביצוע הגליסנדו, הוויברטו, בחירת האצבועים וחלוקת הקשתות. לאחר היכרות עם נגינתם, קל למדי לזהות חלק גדול מאמני העבר לאחר מספר צלילים. זאת בשל אישיותם המובהקת הבאה לידי ביטוי בכל תו ותו. חותם אישי בכל ויברטו, גוון צליל, גליסנדו ועוד.יתכן שהמלחינים לא התכוונו שביצוע יצירותיהם יהיה חופשי כל כך. אך מצד שני, ביצוע מרגש וכריזמטי בידי אמן גדול שירת את המלחין והפך את יצירותיו לפופולריות ולעיתים - הפך יצירה בינונית ליצירת מופת!

 מישה אלמן ואנריקו קרוזו בביצוע האלגייה של מסנה

רוב ההקלטות בראשית המאה העשרים היו של יצירות קצרות (עד 4:30 דק׳) - דבר שנבע ממגבלות טכניות של גודל גלילי ההקלטה. הקלטות אלה בוצעו ב"טייק אחד", ללא אפשרות חיתוך במקרה של טעות. כילד, שמחתי לשמוע פספוס של כנר גדול, למדתי שלא רק לי זה קורה!

פבלו סראסטה, מפספס בפרלוד במי מז'ור מהפרטיטה השלישית של באך, 1904.

לטעויות בלווי כלל לא התייחסו, גם אם אלו היו בפתיח סולו של הפסנתר:

יאשה חפץ הצעיר מנגן "הבנרה" מאת סראסטה

הטעויות, אם היו, לא העיבו על ביצועים מרגשים אלה. הביצועים האלו היו מיוחדים בהבעה, האנרגיה, הטכניקה, הסגנון, הצליל, החופש שלקחו, ויותר מכל - הייחוד המובהק של כל אמן והשוני בין אמן אחד לשני. להאזין לאותה יצירה בביצוע אמנים שונים היה כמו לשמוע בכל פעם יצירה אחרת. מדוע אין זה כך היום? מדוע היום כולם נשמעים דומים זה לזה? האם הדור הנוכחי פחות מוכשר? לדעתי לא. לאחידות היחסית של הביצועים כיום ישנן מספר סיבות:

  • אמני העבר לא האזינו להקלטות כשלמדו את היצירות. כיום, תלמידים מאזינים ליצירה ב - YouTube עוד לפני שניגנו צליל אחד ממנה או פתחו את הפרטיטורה. האינטרפרטציה קיימת עוד לפני הלימוד, כך שקיים כאן אלמנט של העתקה (ולמרבה הצער... בעיקר של ביצועים מהעת האחרונה).
  • בתי הספר והסגנונות היו בעבר רבים ומגוונים. היום, המידע עובר במהירות ובקלות, והאסכולות הפכו לקרובות יותר מבעבר.
  • בעבר לא היו תחרויות כינור בינלאומיות (עד שנות ה 30). היום, כדי להצליח בתחרות, צריך לנגן בסגנון שיהיה מקובל על מרבית השופטים. סגנון אישי מידי עלול להדיח את המתמודד כבר בשלב הראשון.
  • סגנון הנגינה היה אז פחות ׳מלומד׳ ויותר אישי, הבעתי ושירתי. בעשורים האחרונים המחקר ההיסטורי-מוזיקולוגי משפיע עלינו כמבצעים כמו גם על טעמו של הקהל. למשל תנועת ביצועי הבארוק ה"אותנטי" והוצאות תווים בגרסאת "urtext" (שהיא גרסה נאמנה במדויק לכתב היד של המלחין). כתוצאה מכך, מי שינגן היום גליסנדו בבאך יזכה לציחקוקים מצד הקהל והורדת נקודות בשיפוט:
ברוניסלב הוברמן מנגן את השאקון מתוך הפרטיטה השניה לכינור מאת באך. (לקטע המלא לחצו כאן)

במסגרת כיתות אמן שאני מעביר, הכנתי הרצאה בת כשעה וחצי בשם "שינויים אסתטיים בנגינת הכינור מתחילת עידן ההקלטות עד מחצית המאה ה-20". קהל היעד הוא כנרים צעירים ומוכשרים, שמרביתם לא התוודעו לנושא זה. אני פותח בהקלטה של הוברמן משנת 1899, שם הוא מנגן נוקטורן של שופן בעיבוד סרסטה. לא היה אחד שלא צחק כשהשמעתי את ההקלטה:

כמו גם בהשמעת הקלטות חדשות יותר, עם פחות רעש רקע. אכן, איכות הצליל ירודה; כשהכינור עולה לצלילים הגבוהים הוא נעלם כליל ונשאר רק רעש לבן. אך מה הסיבה האמיתית לצחוק? זו היא מבוכה הנובעת מחוסר היכרות עם הסגנון; השוני האסתטי העצום בין שפת הבצוע העכשווית לזאת שהיתה שגורה אצל אמני וקהל העבר, וגם הרגלי ההאזנה השתנו והיום אנו מורגלים להקלטות שהן מושלמות מבחינה טכנית. מעניין לציין שהוברמן עצמו, בהקלטה מאוחרת יותר של אותו נוקטורן בשנת 1935, מנגן כבר בסגנון יותר נקי עם פחות מעברים. אך עדיין, זוהי שפת בצוע זרה לאוזניים של ימינו.

בהמשך ההרצאה אני משמיע אמנים גדולים, ועורך השוואות ביצועים בין הקלטות עתיקות להקלטות חדשות של אותן היצירות (מי שירצה להאזין לחלקן, יוכל למצוא רשימת השמעה בסוף המאמר). לתדהמתי, וללא יוצא מן הכלל, הקהל בהרצאות מעדיף תמיד את ההקלטות החדשות! כאמור, זאת השפה השגורה כיום ואותה דור המבצעים הצעיר מבין ומעריך. אני משתעשע במחשבות - האם קרייזלר, אלמן והוברמן היו עוברים לשלב השני בתחרות בינלאומית כיום? ומה היתה התגובה של הקהל לפני מאה שנה אם היו שומעים את זוכה הפרס הראשון מתקופתינו מנגן את אותו הנוקטורן של שופן? האם היה זוכה לתשואות?

גם הרפרטואר, כמו ריבוי סגנונות הביצוע, הצטמצם עם השנים: כמות עצומה של יצירות שבוצעו והוקלטו רק לפני כמה עשרות שנים - כלל אינן ידועות ואינן מנוגנות כיום. בין יצירות אלו הרבה פנינים מיניאטוריות. לכל מבצע היו עשרות יצירות כאלה שהיו "שלו", בנוסף ליצירות היותר שגורות. כנרי העבר הופיעו ברסיטלים שכללו קונצ׳רטי בליווי פסנתר, עיבודים ופנטזיות מתוך אופרות, ותמיד לסיום פרפראות של קטעים קצרים, שלצערי עוברות מן העולם. מי רוצה לשמוע היום תכנית עם יצירות מאת מלחינים כמו דריגו, דאמברוסיו, גודובסקי , פרנץ דרדלה או יוסף אחרון...  במסגרת ההוראה, בהקלטות והופעות אני מנסה להחיות חלק מרפרטואר נשכח ויפהפה זה.

אמני "דור הזהב" ניגנו בסגנון זמנם. הם שיתפו פעולה עם מלחינים בני תקופתם וביצעו יצירות ׳חדשות׳ מאת ברהמס, דבוזאק, צ'ייקובסקי, ברוך וסן-סאנס. הם ניגנו למלחינים אלה ואיתם, ובוודאי למדו אצל מורים שעבדו עם גדולי המלחינים בני המאה ה- 19. חלק מהאמנים שאציין להלן היו מעבר לשיאם בתחילת עידן ההקלטות. אך עדיין ניתן להתרשם מהסגנון האישי הייחודי והשונה-מהיום שבנגינתם. כמה דוגמאות:

  1. יוזף יואכים, שביצע את הקונצרטו של ברהמס לראשונה.
  2. ינה הובאי, שביצע לראשונה שתי סונטות של ברהמס.
  3. ארנולד רוזה, הכנר הראשי של תזמורת וינה בתקופתו של מהלר (שהיה גם גיסו של המלחין), אשר ביצע לראשונה את חמישית כלי הקשת אופ׳ 111 ואת חמישית הקלרינט של ברהמס, כמו כן את "ליל זוך" של שנברג.
  4. פבלו דה סרסטה, אשר הוקדשו לו ה"מבוא ורונדו קפריצ'יוזו" והקונצרטו השלישי מאת סן-סנס, הסימפוניה הספרדית מאת לאלו והפנטזיה הסקוטית מאת ברוך.
  5. פרנץ וסצאי, שהיה בן 12 כשסיבליוס הקדיש לו את הקונצ'רטו.
  6. אז'ן איזאיי, שהיה לדמות חשובה בתקופתו, עם יצירות רבות שהוקדשו לו, כולל הסונטה הידועה של צזאר פרנק והרביעיה של דביסי.
  7. לאופולד אאואר, (מורם של חפץ, אלמן, מילשטיין, טושה סיידל ואוסקר שומסקי) שצ׳יקובסקי הקדיש לו את הסרנדה המלנכולית.
  8. פריץ קרייזלר, שביצע לראשונה את הקונצרטו של אלגר שהוקדש לו.

לסיום אני מצרף רשימת השמעה (Playlist) של קטעים מהשנים המוקדמות של עידן ההקלטות, וכוללת ביצועים של האמנים שהזכרתי כאן. האזנה לבצועי עבר אלה מאפשרת לנו לחזור אחורה בזמן, להאזין ולהנות מסגנון הבצוע והמסורת שגדולי המלחינים שמעו, הכירו וכתבו כשנגינה זו מתנגנת באוזניהם ובדמיונם.

הדוגמאות שהבאתי כאן הן רק מדגם קטן מתוך אלפי הקלטות הסטוריות הזמינות כיום ברשת. אני מתנצל בפני כנרים נפלאים נוספים שלא הזכרתי.