המחזה שחזה מהפכה או האופרה המצונזרת

פרק "נישואי פיגארו" מתוך סדרת הטלוויזיה האמריקנית - "מד מן". צילום: יח"צ

רונית שגב על הצנזורה ועל הקשר בין "נישואי פיגארו" ו"דון ג'ובאני".

יצירת המופת של פייר-אוגוסטין קארון דה בומארשה, "היום המטורף או נישואי פיגארו", הייתה מוצפת מחלוקות בשנות קיומה המוקדמות. למרות שהמחזאי כתב אותה כהמשך לספר מסביליה ב-1775-1778, רק ב-1784 התירו הצנזורים הפריזאיים להעלותה בקומדי-פראנסז. במהלך השנים היציבות מבחינה הפוליטית, ממש לפני המהפכה הצרפתית, עוררה ההצגה כעס ממשלתי לא רק בגלל ביקורתה על אי-השוויון החברתי, אלא גם בגלל הזלזול בו טופלו אנשי האצולה: משרתים חכמים ואנושיים יותר מהאצילים אותם שרתו. יתר על כן, דמותו של פיגארו יכולה הייתה להיות ממש חצופה, אפילו פורקת עול מדי פעם ישירות בפניו של הרוזן.

כשסוף סוף הגיע המחזה לקומדי-פראנסז, היו לתיאטרון הצרפתי המוביל בעיות נוספות אתו. הלהט הפמיניסטי של מארסלין (שהפכה להיות מרצ'לינה באופרה), הביך כל-כך את מנהליו הגבריים עד כי השמיטו את נאומה הארסי ביותר בהצגה הראשונה, והכריזו כי שום שחקנית בפריז לא תוכל לתאר את רוחב יריעת הרגשות שהמונולוג דרש.

בשנת 1786 המיר לורנצו דה פונטה את המחזה לליברית האופראי האיטלקי "נישואי פיגארו" כדי שמוצרט יכתוב לו מוסיקה. המשימה דרשה למחוק מן התמליל באופן משמעותי את הדגש על ההיבטים השנויים במחלוקת במחזה על מנת לקבל אישור מהצנזורה בווינה. השמטותיו של דה פונטה גם הבטיחו כי דורות של צופי-אופרה עתידיים יראו את פיגרו רק כקומדיה נעימה העוסקת בנימוסים, לא ככלי המהפכני הכאוטי של בומארשה.

למרות שבתי אופרה פריזאיים של סוף המאה שמונה עשרה סרבו בדרך כלל לעלות אופרות של מלחינים שאינם מתגוררים בפריז, החליטו מנהלי האופרה של פאריס בשנת 1792 לחרוג ממנהגם באשר ל"פיגארו" כדי לכבד את המלחין שנפטר זמן קצר לפני כן ולנצל את הפופולריות העצומה של המחזה. עם זאת, הבעיה אמתית הייתה קיימת. המהפכה הייתה עכשיו במלוא תנופה, אבל האופרה השמיטה ביקורות רבות על האצולה שהציבור ציפה להן. לפיכך, הוחלט לאחד את האופרה והמחזה. בעוד הקטעים המולחנים (אריות, אנסמבלים ומקהלות) נותרו כשהיו, הרצ'יטטיבים שונו לטובת חלקי המחזה המקבילים ושוחזרו ההטפות המהפכניות. בקיצור, האופרה-בופה המקסימה של מוצרט הפכה לאופרה קומית צרפתית נוקבת, בת-כילאיים של המחזה והאופרה.

בסופו של דבר קיבל בומארשה עצמו את המשימה להחליט אילו חלקים מהמחזה שלו ישוחזרו, ואין זה מפתיע שהוא הציע כמעט הכל! יתר על כן, סצנת החתונה במערכה השלישית הורחבה וכוללת מוסיקה בלט נוספת מאת אנטואן בודרון, הכנר הראשי של הקומדי-פראנסז, כמו גם אריה מ"דון ג'ובאני" לפיגארו ואריה מ"כך עושה כולן" לסוזנה (עם טקסט צרפתי חדש). במהלך החזרות המוקדמות בשנת 1793, סצנות שלמות ואפילו כמה קטעי מוזיקה הושמטו במאמץ להחזיר את המחזה לאורך סביר.

הנה קטע מן האופרה, מצונזר כפי שאנחנו מכירים אותו: סוף הרצ'יטטיב אשר לפני סקסטט "המשפט", בו מגלה פיגארו מיהם הוריו האמתיים:

דוגמת האופרה נלקחה מהפקת גליינבורן 1973, הקאסט:

Figaro: Knut Skram
Susanna: Ileana Cotrubas
Conte: Benjamin Luxon
Contessa: Kiri Te Kanawa
Cherubino: Fredirica Von Stade
Dr. Bartolo: Marius Rintzler
Marceline: Nucci Condo
Don Corzio: Bernard Dickerson
מנצח: John Pritchard

והקטע המקביל במחזה המקורי, שהוסר מן האופרה. בקטע זה משמש הרוזן כשופט המכריע בענייני צמיתיו. במשפט ניתן לראות:
1) יועץ אשר קנה את תעודתו ומתהדר בגלימתו
2) מזכיר, המנהל ניירת כפולה
3) הכרעת דין ראשונה – גנבת זכויות יוצרים
4) הכרעת דין שנייה – התחמקות
5) פיגארו איננו מיוצג על-ידי עורך דין.

דוגמת ההצגה נלקחה מהפקת "הקומדי פראנסז", 1946, בהשתתפות שחקני התיאטרון בבימויו של ז'אן מאייר.


"נישואי פיגארו" היא מהאופרות המצליחות ביותר של מוצרט ונחשבת לאחד מיסודות הרפרטואר האופראי. למרות שההפקה הראשונה בוצעה סך-הכל 9 פעמים לאורך 1786 (מה-1 במאי), הפרמיירה היא הקובעת: חמישה הדרנים בפרמיירה (ה-1 במאי) ושבעה הדרנים ב-8 במאי. בעקבות ביצועה בפראג, ה-17 בינואר 1787, הוזמנה ממוצארט האופרה הבאה שלו, "דון ג'ובאני".

אגב, מוצארט לא התעלם מהצלחת "נישואי פיגארו" כאשר כתב את "דון ג'ובאני". בתחילת התמונה האחרונה של האופרה "דון ג'ובאני", נהנה האדון מארוחה ומשרתו לפורלו משרת אותו. כשההרכב המוזיקלי (הנמצא על הבמה על-פי הוראות הבימוי כדי לשעשע את הדון בשעת הארוחה) מנגן קטעים מאופרות שונות שהיו מפורסמות באותה התקופה, לפורלו מזהה אותן וקורא להן בשמן.

אך מוצארט מצטט לא רק מלחינים אחרים, אלא גם את עצמו (תחילת האריה של פיגארו מתוך "נישואי פיגארו"):

כך זה נשמע ב"נישואי פיגארו":

וכך היא מצוטטת ב"דון ג'ובאני":

אגב, משעשע לראות את לפורלו מזלזל לכאורה בקטע זה. האם הזמר ששר עכשיו את תפקיד לפורלו (אוקטובר 1787) ושר כל השנה עד עתה (מאז מאי 1786) את תפקיד פיגארו חש כי ברוך בשם, נמאס כבר מפיגארו ונחמד לשיר כבר תפקיד אחר, את תפקיד לפורלו? או אולי הוא רומז על כך שמלחין "נישואי פיגארו" אינו מוצלח כל-כך?

לסיכום – מה שהיה הוא שיהיה. אם נבדוק מה קורה כיום בארץ, למשל, נגלה שהרוזנים של ימינו הם אילי הון, הצמיתים של ימינו הם העשירונים הנמוכים ופיגארו? – יש לנו כמה, כל אחד מהם נלחם או מנסה להילחם במצב. שיבחר כל קורא בפיגארו שלו. איך אומרים באנגלית?
Pick your choice.