הקונצרט החי - לאן?

הגיע הזמן בשנה שבו כולם שואלים: "הקונצרט החי - לאן". מדוע לא להתחיל מהקהל?

לכולם יש דעה: לקצר את הקונצרטים, לגוון את הרפרטואר, להקפיד על איכות הביצועים, לשנות את חללי ההופעה, "לשחרר" את קוד הלבוש של הנגנים, וכמובן שתמיד אפשר להציע בירה בחינם והנחיה סלבריטאית מחופפת. אף אחד לא מדבר כמעט על הקהל עצמו: מה התפקיד של הקהל היום, איך הוא יתרום ל"הצלת הסצנה", איך הוא יכול להחיות את הדיאלוג האותנטי בין הבמה לאולם. כמה מחשבות מהבטן:

1. קהל אקטיבי זה קהל טוב. חשוב לאהוב. חשוב לשנוא. חשוב להתווכח ולהגיב. אהבתם יצירה, סולן, מנצח, אבובן, סדרן? – תכתבו מייל! המשובים שמתקבלים אחרי קונצרטים מגיעים ברובם בדרך כלל מהקהל הרוטן. הקהל המתלונן, לעתים בצדק, לעתים לא. הכלל הישראלי הידוע של "כעסת – הגבת" צריך להשתנות. אי אפשר להשאיר את הבמה רק ל"רטננים המקצועיים".

בכל תזמורת שמחים לקבל משוב. בתזמורת הפילהרמונית ישנה אשת קשר מיוחדת ונהדרת שתפקידה לענות לפניות הציבור (רחל לוי) וגם בתזמורות האחרות קוראים מיילים, מכתבים, עונים לשיחות טלפון. משוב חיובי אחרי קונצרט ייתן כוח למי שחושב כמוכם. ותביאו את החבר'ה. תציפו את התזמורת בשבחים על החצוצרן השני אם באמת אהבתם את נגינתו. וגם אם עצבנו אתכם. אם התכנית הייתה ארוכה מדי-תכתבו. אם הרכב היצירות היה קשה להאזנה-תכתבו. אם ראיתם את הנגנים משוחחים ביניהם במהלך היצירה או יוצאים מהבמה כשלא ניגנו וזה הפריע לכם – תכתבו.

2. תהיו עוד יותר אקטיביים: אתם מרגישים שרימו אתכם, שלאורך זמן אתם יוצאים מהקונצרטים עצובים/משועממים/כועסים - החרימו את התזמורת או את הגוף המבצע הזה. המדרגות לא נוחות, הבמה מלוכלכת, הסדרנים אגרסיביים - תכתבו מכתב ותישארו בבית. המון מסעדות נסגרו בגלל שהקהל לא חזר אליהן. אפילו אם בכל העיתונים כתבו שהייתה חוויה עולמית ושהמנצח שהרדים אתכם הוא הגדול בעולם - אל תאמינו להם. הטעם קובע, וזה הטעם שלכם. מצד שני, אתם מרגישים שקיבלתם חוויה טובה ויפה? תתרמו. לא צריך הרבה. תתרמו 400-300-200 ₪. למי? אפשר תמיד לכתוב להנהלה, אפשר לקנות דיסקים של התזמורת או של הגוף המבצע, אפשר להציע מכונת קפה לחדר הנגנים. אתם הרי אנשים יצירתיים - הפכו לחלק מהסצנה. כמו אלו שקונים מינויי כבוד וחולצות עם דיוקן הספורטאים שהם מעריצים. גם אם בתחשיב הכללי הכסף הזה לא יחולל את מהפכה, יש בנתינה הזו משמעות. גם עבור הנותנים וגם, תתפלאו, עבור המקבלים. יש לכם רצון לתרום יותר? נסו להידבר עם ההנהלה על תרומה ייעודית. לרכישת כלי נגינה, להזמנת יצירה, לרכישת סט תווים יקר.

3. תהיו ממש אקטיביים. תתכוננו לקונצרט. הרשת מוצפת במידע על כמעט כל יצירה שמנוגנת, טובי הכותבים, דפי התכנייה של מרכז קנדי, של הפילהרמונית של ניו יורק ושל סן פרנסיסקו זמינים לכל. משמיעים בקונצרט את הסימפוניה ה-14 של שוסטקוביץ'? שווה לשמוע אותה לפני הקונצרט ברשת. זו יצירה נהדרת אבל לא מתמסרת תמיד בהאזנה ראשונה. למה להתיימר שאין דרך להתכונן לקונצרט? זו תמיד חוויה מעניינת, זה תמיד פותח דעת. לא חייבים לקרוא על חייו המרתקים של שוסטקוביץ', אבל יכול להיות מעניין לשמוע את היצירה הזו כמה פעמים. משמיעים בסדרה שאתם מנויים אליה יצירה של מסיין? ראוטאוורה? בולז? תחליטו שאתם מתעניינים. שאתם מתוודעים לחומר. זה כיף אמיתי להיות מסוגלים ליהנות ממשהו מורכב. אל תאמינו לאף אחד שיש יצירות "בלתי אפשריות", או "בלתי שמיעוֹת". יש יצירות שדורשות היכרות מעמיקה יותר. ראיתם את לראות את "שעת הזאבים" של ברגמן? שמעתם רוק מתקדם? אין לי ספק שתוכלו ליהנות מהקטעים לתזמורת של ווברן. היצירות ה"קשות" האלה עינגו עשרות אלפי אנשים. לא בושה ליהנות מיצירות "חדשות".

4. תהיו אקטיביים ותחרימו קונצרטים שבהם לא מופיעים שמות המבצעים. "סולני ה-XXXXX"... "רקדנים מתוך"..."טובי המבצעים"... אם במודעה לא כתובים שמות המבצעים, זה אומר שהמארגנים רואים בהם גורם בר החלפה. היחס אליהם, והיחס שלהם למופע יהיה בהתאם. אם כתוב במודעה: "מיצירות באך, מוצארט ועוד..." – דעו לכם שמחביאים שם יצירה מודרנית או יצירה ישראלית ומישהו מתבייש בזה. עצה שלי – להחרים.
אם בחוברת המהודרת לקראת השנה הבאה של התזמורת או הגוף המבצע לא מופיעים שמות הנגנים, זה אומר משהו על היחס אל האנשים שמנגנים את המוסיקה הזו. להחרים. או לפחות להגיב.

5. תהיו אקטיביים. תסמכו על עצמכם: נהניתם – סימן שהיה טוב. לא נהניתם – סימן שלא היה טוב. איך יודעים? יודעים!!! ואם זה אומר שתלכו לפחות קונצרטים אבל תעשו כל שביכולתכם ליהנות. אם נהניתם – תגיבו. וגם אם לא.