תקציב התרבות הירושלמי יקוצץ במחצית

תזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים. צילום: יח"צ

חלק ממוסדות התרבות בירושלים נאבקים על קיומם, מתי ואיך נרתמו גופי שלטון מקומי לקידום העשייה התרבותית בעיר? מתי לאחרונה היה ראש העיר בקונצרט?

בנצי שירה הוא מנכ"ל תזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים. איש אינטנסיבי עד טירוף (עד 120) שידו בכל. עברו כדובר פוליטי, בעלים של משרד פרסום ושל "ערוץ התרבות" (ז"ל) באים לידי ביטוי בפעילותו. אתמול הוא פרסם בפייסבוק את הסטטוס הבא:

"ראש עיריית ירושלים זימן למחר את מנהלי כל מוסדות התרבות בעיר כדי להודיע להם על קיצוץ של 50 אחוז בתקציב התרבות של השנה הבאה. לשמחתי אני נאלץ שלא להיות נוכח בהצגת התקשורת הזו.

מעניין אותי לדעת אם באותה הזדמנות יודיע גם שהמרתון השנה יהיה רק 21 קילומטר, מרוץ מכוניות הפורמולה יסתפק בפורמולה 3, עיר הקרח תהיה בעשר מעלות במקום באפס וכי לחגיגות יום ירושלים ויום העצמאות יביאו אמנים רק ממודיעין ולא מתל אביב.


אני הייתי מציע לו לגייס את מיקי גורביץ מהחאן שיביים לו את המאבק טוב יותר ושייקח את הרכש החדש שלו מאשקלון - התזמורת האנדלוסית שתנגן לו את המוסיקה".

רשימת מוסדות התרבות בירושלים מרשימה מאד, 88 במספר. חלקם ידועים יותר (מוזיאון ישראל, תיאטרון החאן הירושלמי, הסינימטק. התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור) חלקם ידועים בקהילותיהם (בית הקונפדרציה, בית אביחי, הזירה הבין תחומית) וחלקם נסתרים מעיני הציבור הרחב (תיאטרון אינקובטור, תיאטרון מיקרו, אספקלריה).

הם חולקים ביניהם תקציב של כ-24 מיליון ₪. קיצוץ של חמישים אחוז בתמיכה בהם בשלב זה, היא גזירה שאין לעמוד בה. גחמה פוליטית (כפי הנראה כחלק ממאבק גדול יותר על תקציבים בין הרשות העירונית ובין משרד האוצר) שמחזיקה את אומני ירושלים ואת גופי התרבות שבה כבני ערובה.

המחשבה על חיסולם של גופי תרבות שקיומם תלוי בתמיכת השלטון המקומי היא בלתי נתפסת, אבל גם הידיעה שפעולה כזו תעורר את סוג הרעש שאליו מייחל ראש העיר היא צינית ובעייתית. אולי זו ההזדמנות לשאול את ראש העיר ואנשיו כמה שאלות ברורות, שהרי גורל התרבות בעיר הבירה עומד בראש מעייניהם.

מהו החזון התרבותי של העיר? וכיצד יכול היוצר או צרכן התרבות המקומי להיחשף אליו. מי מקבל החלטה ובאיזה אופן כמה מוזיאונים צריכה ירושלים? כמה תזמורות? כמה תיאטראות? ומדוע? מיהם קהלי היעד של התרבות הנתמכת בירושלים? מתי ואיך נבדקה תשואת התמיכה הציבורית?

חלק ממוסדות התרבות בירושלים נאבקים על קיומם, מתי ואיך נרתמו גופי שלטון מקומי לקידום העשייה התרבותית בעיר? מתי לאחרונה היה ראש העיר בקונצרט? או איזשהו פוליטיקאי בכיר? זכורה הופעה מביכה במיוחד של הנשיא-לשעבר-פרס שהגיע לקונצרט התזמורת הסימפונית ירושלים וברך את "הפילהרמונית של ירושלים" רק כדי להיעלם לפני השמעת הצליל הראשון.

ירושלים אמורה להיות עיר תרבות. עיר שבה שוכנת אוניברסיטת מחקר חשובה, אקדמיה למוסיקה. בית ספר מרכזי לקולנוע. משרדי ממשלה, בתי משפט, בתי חולים מרכזיים, שיש בה תיירות רב לאומית, ועדיין, ידוע שבתחום המוסיקה הקלאסית לפחות, קשה מאד מאד מאד למלא אולמות.

מדוע אין תחבורה ציבורית נגישה לתיאטרון ירושלים? גם צרכי הביטחון של המעון בבלפור לא מצדיקים את ההזנחה הזו, האם אנשים צעירים, או מבוגרים שאינם רוצים לנהוג צריכים להיות מודרים מהעשייה התרבותית בתיאטרון?

מדוע אין אפשרות להגיע למרכז טארג בשבת? כיצד יכולים תושבי השכונות המרוחקות יותר (גבעה צרפתית, נווה יעקב) והישובים המקיפים להגיע לאירועי תרבות? אילו תמריצים ניתנים לכך? כילד אני זוכר את האוטובוסים שהיו מחכים בבנייני האומה בסיום הקונצרטים של התזמורת הפילהרמונית. לא הייתה בעיה לצרוך תרבות כאשר היה רצון לכך. מדוע לא יתקיים "שאטל תרבות" ממעונות הסטודנטים של האוניברסיטה אל קונצרטים והצגות שמתקיימים בעיר? איזו דלת פתוחה נשמרת לאומני ירושלים בלשכת ראש העיר.

והשאלה הרחבה יותר ממשיכה להישאל, מה דמות לה לתרבות שתלויה באופן מובהק כל כך בפוליטיקאים. היכן הקהילה התומכת, היכן היזמים שיאפשרו לגופי התרבות הירושלמיים להיות עצמאיים בהחלטותיהם, נדיבים בשכר שהם משלמים לאומניהם, ופורצי דרך בחזונם האומנותי? היכן ה"רוקפלרים" וה"מלצים" הירושלמיים? איפה טדי קולק שידע להביא אותם אל השוקת הזו ולהכריח אותם לשתות ממנה.