הקהל שמנע מהביריונים הנאצים לפגוע בכנר היהודי

אוֹלֵה בוּל (1810-1880), וירטואוז הכינור הנורווגי שעל כינורו ניגן הכנר היהודי ארנסט גלזר

כך הצליח קהל נורווגי אמיץ למנוע את פגיעת הנאצים בכנר היהודי ארנסט גלזר

במשך שני עשורים, בונה הכינורות אמנון ויינשטיין אוסף, משפץ ולמעשה מציל כלי מיתר שעליהם ניגנו מוסיקאים יהודים בזמן השואה. לכל אחד מהכינורות סיפור ייחודי, מרתק ומעורר השראה. כינור אחד מביניהם עורר מהומה בעת שנעשה בו שימוש, בעיר ברגן אשר בנורווגיה הכבושה בידי הנאצים. זהו כינור גוּארנֵרי דל גֵסוּ, שהיה שייך פעם לוירטואוז הנורווגי האהוב, בן המאה ה-19, אוֹלֵה בוּל. כאשר ארנסט גלזר – הכנר הראשי בפילהרמונית של אוסלו, והמוסיקאי הנורווגי הנחשב ביותר באותה עת – בא לברגן להופיע על כינורו של בוּל, ערכו הנאצים הפגנה במחאה על כך שכנר יהודי משתמש בכלי מיתר שלטענתם הוא בגדר "אוצר לאומי". אולם במה שהוא בלי ספק אחד הפרקים ההירואיים בתולדות המוסיקה – השיבו המאזינים מלחמה שערה.

הקונצרט החל באופן רגוע ותמים למדי, בנגינת "הסימפוניה הצבאית" של היידן. בערך כרבע שעה אחרי תחילת הנגינה פרצה לאולם הקונצרטים קבוצה גדולה של בני נוער ותפסה את הכיסאות הפנויים. אחדים מבאי הקונצרט סברו שזה יפה שבני נוער מגלים עניין במוסיקה קלאסית, אף אם הגיעו באיחור. אצל אחרים עלה מיד החשד שהמניע של הנערים הללו הוא אחר לחלוטין, ומבשר רעות: הנערים הללו היו חברים בתנועת "הנוער הלאומי" – הגרסה הנורווגית של תנועת הנוער "היטלריוגנד" הגרמנית – וכוונתם היתה להפגין ברגע שכף רגלו של גלזר תדרוך על הבמה כשהוא אוחז בכינורו של אולה בול.

תכניית הקונצרט

תכניית הקונצרט

הקונצ'רטו לכינור, שבו אמור היה להופיע גלזר, נועד להתקיים אחרי תום הסימפוניה של היידן, אבל גלזר לא הופיע. ההפסקה הארוכה בין חלקי הקונצרט ונוכחות "הנוער הלאומי" הפילה על הקהל דממה מבשרת רעות. הדרמה התחוללה מאחורי הקלעים, כאשר פקידים רשמיים נאצים אסרו על המנצח הרולד היידה לאפשר את הופעתו של גלזר על הבמה, וציוו עליו להפסיק את הקונצרט. הוא סרב. עם זאת הוא קנה לעצמו עוד זמן כששיבץ את גלזר מאוחר יותר במהלך הקונצרט.

היידה עלה לבמה והודיע על שינוי בתוכנית. התזמורת תנגן עכשיו את "חלילו של סן-סוסי", סוויטה לתזמורת מאת המלחין הגרמני פול גרנר, שעל פי התוכנייה המודפסת היתה אמורה להיות מנוגנת אחרי הקונצ'רטו של גלזר. התזמורת ניגנה את כל ארבעת החלקים של הסוויטה. ואז התקיימה עוד הפסקה ארוכה. במקום לחזור לפודיום, אפשר היה להבחין בהיידה צועד הלוך וחזור מאחורי התזמורת, ונראה כמי שדעתו התבלבלה עליו. חברי התזמורת הסתכלו עליו ואחד על השני במבוכה. בסופו של דבר פטר עצמו היידה בטענה כי אם יעלה את גלזר לבמה הוא יעמיד אותו בסכנה גדולה מדי. היידה ניגש לקדמת הבמה והודיע שהוא מצטער מאוד, אבל בשל נסיבות בלתי צפויות, חלקו האחרון של הקונצרט צריך להתבטל.

"מה פתאום, לעזאזל?", צעק אחד מחברי "הנוער הלאומי" שישב ביציע, "למה הוא לא בא?" הם הרי המתינו להביע את מחאתם על הופעתו של גלזר במשך חצי מהסימפוניה של היידן וכל הסוויטה של גרנר. סבלנותם כבר פקעה.

"זה בגלל שגלזר יהודי?" צעק מישהו אחר.

ואז פרצה באולם מהומת אלוהים.

המפגינים החלו לקרוא קריאות בוז ולשיר "יהודים החוצה! יהודים החוצה! לסלק את היהודי משה שלמה". בהתייחס למושא ההפגנה שלהם לא בשמו האמיתי, "ארנסט גלזר", כי אם בשני שמות יהודיים טיפוסיים מאוד שהמציאו לו. בני הנוער פיזרו עלונים מן היציע שבהם נכתב, בנורווגית משובשת למדי:

העלון שחולק ע"י "הנוער הלאומי" הנורווגי

העלון שחולק ע"י "הנוער הלאומי" הנורווגי

"כינורו של אולה בול

הוא אוצר לאומי נורווגי.
יצירותיו הן עמודי היסוד של המוסיקה הנורווגית.

הנוער הנורווגי לא ירשה שכבודנו הגרמאני יטונף על ידי היהודי משה שלמה (הידוע בשמו ארנסט גלזר). הרוכל היהודי נהג בחוסר כבוד כלפי כינורו של אולה בול, האוצר הלאומי שלנו, והוא נוסע לו ביבשה ובים, ומרוויח ממנו כסף.

אנחנו דורשים שמסע הרוכלות של משה שלמה ייפסק כאן בברגן,

הנוער הלאומי."

האורות באולם נדלקו ואז יכול היה הקהל לחזות במדיהם של בני הנוער שנכחו לאולם. קהל המאזינים – מזועזע מחדירתם של קולות אנטישמיים לקודש-הקודשים שלהם, אולם הקונצרטים – החל לתקוף את המפגינים: מהלומות החלו להיזרק בכל חלקי האולם, אחת מהצופות החלה מכה בבריון נאצי במוט המטרייה שלה, כנר בתזמורת הסיר מעליו את מקטורן הטוקסידו וזינק מן הבמה כדי להשתתף בקרב האגרופים המדמם שהתחולל נגד "הנוער הלאומי".

הכנר היהודי ארנסט גלזר

הכנר היהודי ארנסט גלזר

לפני שהכל יצא משליטה, קפץ היידה על הפודיום, והורה לנגנים לעבור בזריזות להימנון הנורווגי. נגני התזמורת קמו על רגליהם, וברגע ששמעו בני "הנוער הלאומי" את האקורדים הפותחים, חייב אותם הרגש הפטריוטי הגואה בהם להפסיק את הקטטות ולהצטרף לשירה.

במשך כל השמעת ההימנון ניצבו הנערים והצדיעו במועל יד הנאצי הידוע לשמצה. ובזמן שמחוללי המהומה עמדו דום, הוברח גלזר מהאולם מבעד לדלת שמאחורי הקלעים, וחזר במהירות ובבטחה לאוסלו.

ארנסט גלזר נותר באוסלו עוד חודשים אחדים, אך מאוחר יותר הוברח בעזרתה של המחתרת הנורווגית האנטי-נאצית לשוודיה הנייטראלית. את תקופת המלחמה עבר שם, במסעות קונצרטים שאת הרווחים עליהם תרם למחתרת הנורווגית. הוא חזר לנורווגיה מיד אחרי תום המלחמה ושם תפס בחזרה את מקומו ככנר הראשי של התזמורת הפילהרמונית של אוסלו, ואיתה המשיך לנגן עד 1969.