הבאס הישראלי של לה-סקאלה

רפאל אריה בתפקיד דון קרלו

על זמר הבאס הישראלי המצליח בהיסטוריה, פרופ' רפאל אריה

הכרתי את פרופ' רפאל אריה בעשר שנות חייו האחרונות, כאשר עמד בפני פרישה מהקריירה המוצלחת שלו, מפני שהוא ידע לזהות במדויק את הרגע הנכון לרדת מהבמה. לא ידעתי אז דבר על זמרה, והאמת היא שלא האמנתי שאפשר בכלל לפתח קול. כל מה שידעתי הוא שכשרפאל יושב איתי ליד הפסנתר ומדגים תרגילים – קולו מחריש את אוזניי. כך למדתי מאוחר יותר שאם קול מחריש אוזניים, גם אם ממרחק של יותר מחצי מטר ממני, זה סימן לקול שעובר תזמורת.

פרופ' רפאל אריה, מביים בתל אביב את "המשרתת והגבירה"

פרופ' רפאל אריה, מביים בתל אביב את "המשרתת והגבירה"

נגזר עליו להיות קפדן ביותר שהרי לא חסרים באיטליה זמרים איטלקים, וכדי לשיר לצידם בקביעות באיטליה, על האדם הזר מוטל לעמוד באתגר גדול בהרבה. וכך הכרתי אותו: קפדן ביותר בכל הנוגע להפקה קולית, סגנון ודיקציה. לא יכולתי להעריך אז את הידע שספגתי ממנו (הידע שכיום אני מרביצה בתלמידיי), אבל בעבודתי אתו נעשיתי מודעת לגדולתו ושותפה לתסכולו על כל פעם שתככים סביבו היו מביאים לכך שכמעט ולא קיבל סיוע למען סדנת האופרה שרצה להקים: לא בכספים, לא בתנאים ולא בפרגון.

כשהיה מתרגז היה נוהג פשוט לקום וללכת. מילא כשהיה כועס על עמיתיו באקדמיה, אבל לכעוס על חברת התקליטים Decca בה הקליט אופרות ספורות בלבד (למרות שהוא השתתף ביותר מ-80) ופשוט לקום וללכת, זה הפסד לעולם. צריך לזכור שלא היה מקובל אז, בשנות ה-50, ה-60 ואפילו בשנות ה-70, לטרוח ולהקליט כל הופעה, בין אם לתקליט ובין אם לסרט. למזלנו ישנן כמה הקלטות "פיראטיות" שאשתו ז"ל דאגה לקיים, ואת המיטב שבהם היא שמה על שני דיסקים וחילקה בין מכריה. גם אני קיבלתי עותק, והעליתי ל- YouTube כמה עשרות קטעים (לא כולם באיכות טובה, לדאבוני).

זמר הבאס רפאל אריה בתפקיד בוריס גודנוב

רפאל אריה בתפקיד בוריס גודנוב

הוא היה בעל מזג טוב וקומוניקטיבי מאוד, ידע לספר סיפורים וגם לצחוק על עצמו, עד כדי כך שמצאתי את עצמי צוחקת שוב ושוב מסיפור ששמעתי ממנו עשרות פעמים. והנה שתי אנקדוטות שנהג לספר, ואשר אלמנתו ז"ל אספה וכרכה לספר:

אינפלציה בזלצבורג

"השתתפתי ב'דון קארלו' מאת ורדי במסגרת הפסטיבל היוקרתי של העיר המוצארטיאנית, פסטיבל שנצץ כתמיד בשפע של כשרונות ושל קולות. אחרי כל הופעה הייתה קבוצה גדולה של מעריצים ממתינה לאמנים בפתח היציאה מהתיאטרון כדי לקבל כרגיל תמונות עם הקדשה. בדרך כלל היו אלה צעירים נלהבים שלא נואשו מההמתנה הארוכה כדי להעשיר את אוסף תמונות הזמרים החביבים עליהם. וכך, מוקפים אנשים נלהבים ונרגשים אלה, היינו ניצבים מולם, סבלניים וכנועים, כדי לחתום, ולחזור ולחתום על הרבה תמונות כהשלמת-הכנסה, ובכדי שלא לאכזב את התלהבותם.

המעמד חזר ונשנה על עצמו בדייקנות אחרי כל הופעה עד כי הבחנתי ערב אחד בנערה, בת לא יותר מ-14 או 15, שעמדה שם ללא לאות כדי לבקש ממני שוב ושוב עוד ועוד חתימות. הבטתי בה היטב כי היא הייתה יפהפייה ותוססת מאוד, ולאחר מספר ערבים שבהם ראיתי אותה מתמידה בנוכחותה שם, החלטתי לשאול אותה: "מה תעשי עם כל-כך הרבה תמונות שלי?" והיא ענתה לי מיד בגילוי-לב: "אתה יודע, אנחנו מתחלפים בינינו. ערך החתימות... שלוש של אריה שוות אחת של קאלאס!"

נער המקהלה

"שרתי את תפקיד 'מפיסטופלס' ב'תיאטרו קומונאלֶה' במודנה, ובדיוק בערב ההופעה הראשונה, בשעת ההפסקה, נקש מישהו על דלת חדר-ההלבשה שלי; מולי עמד נער יפה, גבוה ודק גזרה שאמר כי הוא משתתף במקהלה וביקש ממני בביישנות חתימה. למרות שהייתי עסוק בהחלפת תלבושות מסובכת, חתמתי לו בחפץ-לב, במיוחד מפני שהתרשמתי מקול הטנור שלו ומכך שהוא לומד ברצינות רפרטואר סולני. עודדתי אותו להמשיך בדבקות ושכחתי ממנו.

זמר הבאס הישראלי רפאל אריה בתפקיד יבגני אונייגין

רפאל אריה בתפקיד יבגני אונייגין

כשנה מאוחר יותר, כשהייתי במטוס בדרכי ללונדון כדי להשתתף ברקוויאם של ורדי עם התזמורת פילהרמוניה בניצוחו של המאסטרו קארלו מאריה ג'וליני, הבחנתי כי יושב לידי צעיר שחייך אליי וש"מת" היה לדבר אתי.

'אתה הבאס אריה, אם אינני טועה?'
'אינך טועה', אמרתי לו, 'ומי אתה?'
'אינך זוכר את מודנה?... מפיסטופלס?', ענה, 'שרתי במקהלה ונתת לי חתימה עם הקדשה חמה'.

כמובן שבאותו הרגע לא יכולתי לזכור, משום שאמן המחלק חתימות מחלק אותן ללא הפסק, אך כדי לא לאכזבו עניתי בחיוב.
'ואתה עדיין שר במקהלה?'
'אווווווו, לא!' הוא ענה במהירות, 'עכשיו אני שר כסולן'.
'יופי, אני שמח בשבילך. ועכשיו היכן אתה שר?'
'אני בדרך ללונדון כדי לקחת חלק בקונצרט תחת ניצוחו של מאסטרו ג'וליני'.
'מה אתה אומר!!!', קראתי, 'רצה המזל וגם אני אמור לשיר עם המאסטרו ג'וליני. ומה תשיר?'
'את הרקוויאם של ורדי'.
'יופי... כלומר נשיר יחד! ומה שמך?'
'לוצ'יאנו פבארוטי'".

הקלטת הרקוויאם עם קרלו מריה פון ג'וליני היא ההקלטה היחידה של רפאל אריה שהוסרטה בוידאו: