ממה מפחדים כל כך זמרי הטנור?

לוצ'יאנו פבארוטי בצילומים לטלויזיה, ניו יורק 1980. צילום: אימג'בנק/GettyImages

תשע פעמים מופיע דו גבוה באַרִיָה שכתב דוניצטי, מה שהופך אותה לאתגר כמעט בלתי אפשרי

"סיוט" ו"פחד מוות" הם מן העדינים שבין הכינויים שנתנו זמרי טנור מפורסמים לאריה "Ah! mes amis, quel jour de fête!" מתוך האופרה "בת הגדוד" של דוניצטי. האריה כוללת לא פחות מ-9 פעמים דו גבוה - אתגר פיזי כמעט בלתי אפשרי מבחינת רוב הטנורים. האריה הידועה לשמצה הכשילה לא מעט טנורים מנוסים, מה שמקנה למי שמצליח לשיר אותה מעמד נכבד בעיני הזמרים והקהל כאחד.

"כל שריר בגוף מרוכז באריה הזאת", העיד פבארוטי בראיון. "הקושי האמיתי הוא לאו דווקא בדו'ים הגבוהים, אלא במה שבא לפני כן. אם אינך רגוע מספיק, ולא הגעת לשם כשעודך רענן - דינך להיכשל".

בכלל, קיים עניין רב סביב הדו הגבוה של הטנורים. זהו תו חשוב שמהווה מעין כרטיס ביקור. פבארוטי תיאר פעם את התחושות: "התרגשות ושמחה, מהולות בזרם של פחד. ברגע בו אני ממש מגיע אל התו, אני כמעט מאבד הכרה. תחושה פיזית וחייתית אוחזת בי. אז אני חוזר לשליטה".

הטנור חואן דייגו פלורז, גם הוא מהולל בצליליו הגבוהים, אמר בראיון שהוא מדמיין מקלדת פסנתר בראשו, ומגיע אל הצליל. "צריך לחשוב גבוה מאוד, מפנים מקום רחב בגרון". פלורז אמר שכאשר הוא מתכונן להגיע אל הדו'ים הגבוהים ב"בת הגדוד", הוא חש את האדרנלין זורם: " הם צריכים לצלצל ספונטנית ובאופן שמח ביותר", אמר, "יש להגיע אליהם בלי מאמץ. אך זה המשחק. מתרכזים ברצון לשיר את הצלילים האלה נהדר".

האריה הבוגדנית הכשילה לא פעם כמה מגדולי הטנורים, כולל אלה שנמנו על גדולי המבצעים שלה. בחזרתו לשיר את האריה בבית האופרה מטרופוליטן בשנת 1995, עשה לה פבארוטי טרנספוזיציה מטה (ככל הנראה בשל תחושתו שלא יוכל לעמוד באתגר הפעם) והחטיא את התו הגבוה הראשון ולבסוף עזב את הבמה כדי שמחליפו ימשיך. חואן דייגו פלורז תיאר גם הוא אפיזודה מביכה שקרתה לו פעם במהלך שירת האריה: "הדו גבוה הראשון יצא טוב דווקא. השני כבר היה...ככה-ככה. השלישי - אתם כבר מבינים לבד".

ביצוע שעורר התעניינות אדירה באריה הזו הינו ביצועו המבריק של לוצ'יאנו פבארוטי בבית האופרה מטרופוליטן בניו יורק בשנת 1972: