יצירות / מדוע גוברת הפופולאריות של שוסטקוביץ' באולמות הקונצרטים?

מקסים שוסטקוביץ', דמיטרי שוסטקוביץ' ודוד אויסטרך בברה"מ, 1968. קרדיט: אימג'בנק/Gettyimages

ארבעה עשורים לאחר מותו של המלחין, ונדמה שתור הזהב שלו הגיע. מדוע עולה ה"רייטינג" שלו? כדאי להתחיל מהקונצ'רטו מספר 2 לכינור.

לפני שנים רבות, כאשר ניגנתי בפעם הראשונה את הסונטה של שוסטקוביץ' לכינור ולפסנתר, היצירה לא הייתה חלק רגיל ברפרטואר של הכנרים בסביבתי. הסונטה הזו לא היתה לבד - הדבר נכון גם לגבי יצירות אחרות של שוסטקוביץ', כגון הקונצ'רטי לכינור, רוב המוזיקה הקאמרית שלו והסימפוניות המאוחרות. בדומה לגוסטב מהאלר, שיצירותיו צברו פופולאריות עצומה רק משחלפו כמה עשורים לאחר שהלך לעולמו, נראה שתור הזהב של שוסטקוביץ' רק עתה מתחיל: המוזיקה שלו מנוגנת כיום באולמות הקונצרטים באירופה בתדירות תכופה יותר מבכל נקודת זמן אחרת בהיסטוריה. המוזיקה נשארה אותה מוזיקה - אם כך, מה השתנה בתפישה של הקהל? כשאתה נתקל בפואמה של גתה בפעם הראשונה - לא סביר שתבין אותה. או, מוטב שאדייק, סביר שלא תבין אותה כלל, משום שאינך מכיר עדיין את שפתו האמנותית. קרא את הפואמה שוב ושוב, ובפעם החמש עשרה כבר תבין הרבה יותר. כך גם עם מלחינים - כיצד תבין סונטה של שוסטקוביץ' אם אינך מכיר את שפתו המוזיקלית?

זהו למעשה מעגל קסמים. ככל שירבו לנגן יצירות של מלחין גדול - כך גם יגדל הסיכוי שלהן להיות מובנות ולהפוך, יום אחד, ליצירות פופולאריות ברפרטואר. מצד שני, קיום קונצרט עם יצירות לא-מוכרות בלבד, גאוניות ככל שיהיו - זה בדרך כלל מתכון מושלם לאסון מבחינה תקציבית. מעגל הקסמים הזה החל להיפרץ במקרה של שוסטקוביץ', ובתהליך שגובר, יותר ויותר מנכ"לי תזמורות, מנהלים מוזיקליים ומוזיקאים מעזים להופיע עם יצירותיו הפחות פופולאריות של המלחין, ולפתוח צוהר אל שפתו המאוחרת של המלחין.

בכדי להבין את שפתו המוזיקלית, כדאי להבין מי היה האדם: האם היה יקיר המשטר הסובייטי, או שמא היה מתנגד משטר חריף שהביע את מחאתו בצורה סמויה ביצירות שכתב? שתי התשובות נכונות ככל הנראה: מצד אחד, הוא זכה בכל הפרסים והאותות הגבוהים שהוענקו במשטר הסובייטי. מצד שני, הוא חי בפחד מתמיד: בביתו היתה מזוודה ארוזה עם בגדים וכלי רחצה, מוכנה ומזומנה ליום שבו יתדפקו סוכני המשטר על דלתו בכדי להגלות אותו לסיביר, שם היה מקומם של שאר מתנגדי המשטר. מקורביו הרבים של שוסטקוביץ' נהגו לומר שאמנם לא יכל להרשות לעצמו לצאת בגלוי כנגד המשטר, אך היה ב"אופוזיציה הרגשית" בכל ליבו, וקונן על עוולות המשטר ביצירותיו.

אחת היצירות האהובות עליי, אשר מהווה דוגמא מצוינת להלך הרוח הזה, היא הקונצ'רטו מס' 2 שלו לכינור. הקונצ'רטו הזה כתוב בסגנון פחות מוחצן מהקונצ'רטו הראשון שלו, הן מבחינה כנרית והן מבחינה מוזיקלית, ולאורך כל היצירה הכתיבה היא "חסכנית", באופן מודע, שמשול לאדם שעוצר את עצמו מלבטא את אשר על ליבו. בניגוד לחלק גדול מיצירותיו של שוסטקוביץ', המוזיקה הזו לא נכתבה על אירוע היסטורי ספציפי כלשהו (בשונה מסימפוניית "לנינגראד", למשל, שנכתבה על המצור בלנינגראד בתקופת מלה"ע ה-2). הקונצ'רטו, שהוקדש ליום הולדתו ה-60 של הכנר דוד אויסטרך, נכתב בתקופה מאוחרת למדי בחייו של המלחין, בסמוך לכתיבת הסונטה שלו לכינור ולפסנתר.

דמיטרי שוסטקוביץ', מקסים שוסטקוביץ' ודוד אויסטרך בברית-המועצות 1968

דמיטרי שוסטקוביץ' (מימין) מודה לכנר דוד אויסטרך לאחר שניגן את הקונצ'רטו מס' 2 שלו לכינור. ביניהם עומד המנצח ובנו של המלחין, מקסים שוסטקוביץ'.
צולם באולם הפילהרמונית של לנינגראד. ה-1 במרץ 1968. Gettyimages\אימג'בנק

מהצ'לנית הדגולה נטליה גוטמן, איתה אני מנגן במסגרות קאמריות שונות, למדתי שעל מנת לבטא בצורה הנאמנה ביותר את התחושה ה"עצורה" שליוותה את כתיבתו של שוסטקוביץ', יש להיות מודע לתוכן הפוליטי-סובייטי ביצירה מחד, אך לשים את התוכן הזה בצד בשעה שאני מנגן ולא להתייחס אליו מאידך. גוטמן הפנתה את תשומת ליבי לעובדה ששוסטקוביץ' ידע כיצד לבנות מבנים שיעבדו בצורה פנומנלית בכוחות עצמם. שלא כמו אצל מלחינים רבים, שביצירותיהם עליך לחשוב על דרכים להציג את המבנה בבהירות, ביצירותיו של שוסטקוביץ', בדומה ליוהאן סבסטיאן באך - המבנה יעבוד אפילו אם תסתפק בביצוע התווים, הטמפו והמקצבים ככתבם.

מה שעושה את הקונצ'רטו מס' 2 ליצירה חשובה כל כך, לטעמי, היא העובדה שהמלחין הגיע בו לשיאים חדשים של פחד, דיכאון ופראנויה - תוך כדי שמירה מושלמת על צורה ומבנה. שוסטקוביץ' ככל הנראה כבר חש שהמשטר מתחיל לפענח את המסר החבוי ביצירותיו והרגיש שהוא עלול להירדף בשל כך. התגברות הפחד, הדכאון והפרנויה שלו, מסמלים מגמה שהלכה וגדלה ביצירותיו המאוחרות.

מאנגלית: שלמה פינקלשטיין