הסודות של שופן

הפסנתרן אמיר כץ (צילום: יח"צ)

לקראת קונצרט פתיחת העונה ה-50 של התזמורת הקאמרית הישראלית, הפסנתרן אמיר כץ עם כמה עובדות וסילופים היסטוריים על המלחין והקונצ'רטו מס' 2 לפסנתר

אחת הסיבות לכך ששופן הוא מלחין אוניברסלי ואהוב, נעוצה בין היתר בביוגרפיה שלו: הוא נולד בפולין לאמא פולנייה ולאבא צרפתי. הוא התחנך אצל מורה גרמני - יוזף אלסנר, שלימד אותו לאהוב את באך ומוצרט, ובנוסף הושפע רבות מהבל קנטו האיטלקי. לאחר שעזב את פולין וגר תקופה קצרה בווינה, עבר לפריז ונשאר בה עד יום מותו. הוא כתב מוסיקה, בין השאר, לסלון הצרפתי, אך ליבו התגעגע לפולין ולאחר מותו ביקש שליבו יוצא מגופו וייקבר בפולין.

במאמר זה לא אחזור על עובדות שניתן לקרוא בתוכניות לקונצרטים, בגוגל או בוויקיפדיה - כמו, לדוגמה, שהקונצ׳רטו השני של שופן הוא למעשה הקונצ׳רטו הראשון שלו, אשר נכתב בפולין בשנת 1829 בהיותו בן 19, שהפרק השלישי הוא מזורקה, ובנושא השני שלו מופיעה הוראה לכינורות לנגן קול לניו (בגב הקשת) היוצר אפקט של ריקוד עממי. ברצוני להתרכז בכמה אספקטים חשובים אחרים, שבאמצעותם ניתן להבין יותר לעומק את שופן ויצירתו.

הוצאה נכונה

במוזיקה של שופן המילה "אורטקסט" היא לצערנו, או לשמחתנו, יחסית יותר, בניגוד למלחינים גדולים אחרים. מחד, קיימים מקורות רבים ליצירותיו, ומאידך שופן ביצע את יצירותיו בכל פעם באופן שונה, בווריאנטים רבים, עם דינמיקה חדשה, פיסוק ואפילו תווים אחרים. לכן, למרות שקיימות כמה גירסאות לחלק גדול מיצירותיו, יש אפשרות שכולן נכונות. במיוחד בחוברות הלימוד של תלמידותיו, קיימות סטיות ושינויים מהמקור אשר מגלות לנו לא מעט על סגנונו.

כיום, הפכה ההוצאה של יאן אקירס (Jan Ekiers) למילה האחרונה בביצוע הנכון ליצירותיו של שופן. מורים ופסנתרנים מפורסמים ברחבי העולם ממליצים עליה לתלמידיהם, וזו ההוצאה הרשמית של תחרות שופן היוקרתית בוורשה. אין ספק שזו הוצאה מרשימה. אקירס מספק בהערות הביקורתיות שלו מידע יקר על מקורות שונים הנובעים, בין השאר, מתלמידיו של שופן.

היחס האישי שלי להוצאה של אקירס הוא אמביוולנטי. בהכנת ההוצאה הנפלאה של פדרבסקי, העורכים לודוויג ברונרסקי ויוזף טורצ׳ינסקי, נימקו בהערות הביקורתיות את החלטותיהם בצורה הגיונית ומשכנעת. אקירס חוזר לאותן הערות ביקורתיות, לוקח את האופציות הנותרות ומפרסמן כ"אורטקסט חדש". החלטותיו נשמעות תמוהות ביותר ולעיתים אפילו מקוממות. מעבר לכך, חלק מהמלצותיו לגבי הריתמוס והקישוטים הם דוגמטיים, אקדמיים ולא יצירתיים בעיניי.

עוד נקודה בעייתית היא הקשתות של שופן. בשלב מסוים הפסיק שופן לפסק את יצירותיו וכתב קשתות ארוכות המשתרעות על גבי עמודים שלמים. לדוגמה, בנוקטורן אופוס 48 מספר 2 או 55 מספר שתיים. כמובן, הכוונה היא לא לנגן בלי לפסק ולנשום. אקירס, בניגוד להוצאות של פדרבסקי ומיקולי, לא מציע אלטרנטיבה. מיקולי מדגיש בהקדמה להוצאה שלו את החשיבות הבלתי נלאית של פיסוק נכון.

רובאטו

קשה לדעת אם שופן, כפי שטוענים אחדים, המציא את ה"טמפו רובאטו". כיום ניתן לשער שהשתמשו בו בבארוק ובכל מוסיקה שירתית, כולל המלחינים באך, מוצרט ובטהובן. תלמידו הנאמן של שופן – מיקולי, מדגיש שבעוד יד אחת מלווה בקצב מדויק, היד האחרת שרה את המנגינה בחופשיות, לעיתים בהיסוס, לעיתים בעוז, בדומה לנאום.

לאחר שהקשבתי להקלטותיהם של תלמידיו של מיקולי (נכדי התלמידים של שופן), מוריץ רוזנטל וראול קוז׳אלסקי, הגעתי למסקנה ש"בקצב מדויק" כוונתו היא לדופק ולא לביצוע מטרונומי של היד המלווה. ראול קוז׳אלסקי מאשר השערה זו בספרו על שופן, "עצות לפרשנות "Frédéric Chopin conseils d'interprétation.

הפסנתרן ראול קוז׳אלסקי והמנצח סרג׳יו צ׳ליבידקה בביצוע הקונצ׳רטו השני:

הפסנתרן ראול קוז׳אלסקי בביצוע הפרלודים:

שופן, מסתבר, סמך על האינטואיציה של המבצע. כך הוא כותב, לדוגמה, על אחת מתלמידותיו ב-14 בנובמבר 1829: "היא ממש יכולה להרגיש באופן מוסיקלי, לא צריך להגיד לה שום דבר: כאן קרשנדו, כאן בשקט, עכשיו מהר יותר, ושוב לאט יותר וכו׳."

שופן נוקטורן אופוס 9 מספר 2 בבצוע מוריץ רוזנטל:

הגרמופון, לדאבוננו, הופיע מאה שנים מאוחר מדי. גם נכדי תלמידיו של שופן חיו בתקופה אחרת, וכיום אנו מושפעים מהקלטות אהובות. על מנת לשפוט את הטמפי האותנטיים, רצוי לבדוק את הוראות המטרונום של המלחינים, כגון: שופן, שומן, מנדלסון ואפילו ברהמס. שתי עובדות חד משמעיות משתמעות ממחקר פשוט זה: האחת - הפרקים האיטיים בוצעו מהר מכפי שנוהגים לבצעם כיום, והשנייה - ההבדל בין הפרקים המהירים לאטיים לא היה מאוד גדול.

לטמפו יש משמעויות מרחיקת לכת בנוגע לאופי היצירה ולמבנה הפסיכולוגי שלה. כאשר אני מנסה לפרש יצירה של מלחין גדול, מעניינות אותי בראש ובראשונה כוונותיו, יותר מאשר הקלטות של פסנתרנים גדולים. בדומה למוסיקה האיטלקית, מבוססת המוסיקה של שופן על תנועה והיא לעולם לא סטטית. אם ניקח לדוגמה את הפרק הראשון של הקונצ׳רטו השני של שופן - הוראת הביצוע היא "מאסטוזו", זאת אומרת "בהוד". המטרונום, לעומת זאת, הוא 138 לרבע. זהו טמפו מאוד מהיר המשווה לפרק סערה ותשוקה. טמפו מתון יותר הופך אותו ליותר עצור ואצילי. כמובן ששתי האפשרויות מרתקות ומשכנעות, אבל הטמפו המקורי מתקרב יותר לכוונת המלחין.

גם הפרק השני, בעל הוראת ביצוע "לארגטו", אמור להיות מבוצע בטמפו הרבה יותר מהיר. ניתן להשוות את המטרונום שלו לנוקטורן הראשון או לפרק השני של הקונצ׳רטו במי מינור, שניהם בעלי הוראת ביצוע "לארגטו" ומבוצעים כיום לאט יותר מבתקופתו של שופן. טמפו מהיר יותר משווה להם מעוף וחושניות.

האנטישמיות של שופן

כמעריץ שופן גדול, רכשתי את כל מכתביו בהוצאת "דובר" האמריקנית. בהקדמה לספר כותבת הסופרת והמלחינה האנגלו-אירית Ethal Lilian Voynich על "הערותיו "הנאיביות" של שופן, אשר מגנות יהודים, פורטוגזים ועוד יצורים נחותים..." תאריך ההקדמה: יוני 1931, ניו יורק. את הספר רכשתי בשנות התשעים וההקדמה עדיין מתנוססת בו משום מה.

האנטישמיות של שופן מכוונות (במכתביו אל חברו הקרוב פונטנה) בעיקר כנגד המוציא לאור היהודי של יצירותיו - אדולף מרטין שלזינגר. כנראה שאותו שלזינגר היה איש עסקים ממולח ולא ישר במיוחד, אשר רימה את לקוחותיו. המכתבים האלו מצמררים ומאוד מעציבים כל יהודי אוהב שופן, אך לפני שאנחנו מכתירים את שופן כאנטישמי, כדאי לזכור כמה עובדות: המלחין היחידי בן תקופתו ששופן הסכים ללמד את תלמידיו היה מנדלסון. שופן היה מיודד עם משפחת רוטשילד ולימד את בתם שרלוט. הוא היה מיודד עם הפסנתרן היהודי מושלס, אותו העריך מאוד, ומעבר לכך העריך את המלחין מאיירבר.

לסיום, אצטט חברה אינטימית של שופן, תלמידתו ובתה של אהובתו ג׳ורג׳ סנד - סולנז׳ קלזינגר (Solange Clésinger) אשר היטיבה לתאר בפאתוס את קסמו:

"תחת אצבעות גמישות ומהירות תגובת ידו החיוורת והשברירית של שופן, הפך הפסנתר לקולו של מלאך הפנים (archangel), תזמורת, צבא, אוקיינוס סוער, בריאתו של היקום, סוף העולם. איזה הוד אלוהי! אילו כוחות טבע, אילו זעקות של יאוש! אילו מזמורי נצחון! איזו חינניות נעימת הליכות, איזו רכות מלאכית, איזה צער אינסופי! אילו צעדות של אבל ותהלוכות של נצחון! אילו קרני שמש על פרחים בשיא פריחתם, על הנהר הנוצץ, בעמק המבושם בעצי לימון! אילו דמעות ממעמקי המנזר הלח, אילו יבבות קצרות רוח של סוסי מלחמה, אילו קרבות של אבירים, אילו ריקודי כפריים וריקודי אצילים, אשר מופרעים על ידי זרועות הקנונים מהמצודה! ואילו טיפות גשם מלנכוליות היורדות אחת אחת על האריחים בגן."