האזינו עתה לקונצ'רטו לשיעול ולתזמורת

הכנרת הקוריאנית קיונג וא צ'ונג

מה אפשר לעשות נגד התקפי השיעול באולמות הקונצרטים, והאם בכלל צריך להילחם בתופעה?

לא מזמן עוררה הכנרת הדרום-קוראנית קיונג-ווא צ'אנג מהומה כאשר נזפה, לפי הפרסומים, בהורים לילדה שהשתעלה בעת אחד מממופעי הקאמבק שלה בלונדון ("אולי כדאי להביא אותה שוב כשתגדל"). אבל איך אפשר להשתלט על הצורך להשתעל ולכחכח בגרון בעת קונצרט, והאם בכלל יש בכך צורך?

מאמר אקדמי שהתפרסם בשנה שעברה בכתב העת Journal of Cultural Economics מצא שאנשים משתעלים בקונצרטים פי שניים יותר מאשר כל מקום אחר. ג'ונתן בלוקסהם, המנצח והמנהל האמנותי של פסטיבל Northern Chords למוסיקה קאמרית, מחזיק בתיאוריה שעל פיה, "אנחנו, ממש כמו החיות, נוהגים לחקות את הסובבים אותנו", והוא מוסיף: "כשאדם אחד משתעל לידנו יכולה להיות לזה תגובת שרשרת".
לתחושת הבטן שלו יכולה להיות אחיזה במציאות: "אפילו אם אתה מדבר על שיעול, אתה כבר מרגיש את הצורך להשתעל", מסביר ל-BBC הפרופ' רון אקלס מהמרכז לחקר ההצטננות באוניברסיטת קרדיף. "בצורך להשתעל יש מרכיב נפשי גדול".

ארתור רובינשטיין: "בכל מקום בעולם אנשים עם שפעת הולכים לרופא. בתל אביב הם באים לקונצרטים שלי"

ארתור רובינשטיין: "בכל מקום בעולם אנשים עם שפעת הולכים לרופא. בתל אביב הם באים לקונצרטים שלי"

בקונצרט שבו ניגנה צ'ונג ברויאל פסטיבל הול ישב קהל גדול של כ-2,500 מאזינים. מה שהיה יכול ליצור אפקט דומינו של שיעולים רציני ביותר, ואף רעשני ביותר: נגינת כינור מגיעה לעוצמה של בין 103-84 דציבלים, מה שאינו עולה בהרבה על קול שיעול ממוצע שנע בין 90-70 דציבלים, בדק ומצא מחקר של אקלס מ-1998.
מה אפוא יכול לסייע? להחניק את פרץ השיעול בכף היד יפחית את עוצמת קולו של השיעול שלך, אך הוא לא ימנע מלהדביק את שכנך לאולם הקונצרטים בהתקף של שיעול.
תגובתה של צ'אנג היתה אולי מוגזמת, סבור בלוקסהם, "אני מאמין שאנחנו איננו ממלאים את חובתנו כמוסיקאים אם אנחנו מאפשרים להפרעות קטנות שכאלו, כמו שיעול, למנוע מאתנו להמשיך ולנגן. כל הרעיון במוסיקה הרי הוא לשאת אותנו הרחק מעבר להפרעות היומיומית והבנאליות המתרגשות עלינו".

ועם זאת, שיעול אינו דרכו היחידה של הקהל להפריע לנגנים באולם הקונצרטים: ישנם הטלפונים הניידים שאינם מושתקים ומתחרים תדיר בצלילים שמפיקה התזמורת; ומדרום-מזרח אסיה מגיעים דיווחים על תופעה הולכת ומתפשטת של פטפוטים בקרב קהל המאזינים, ואף שוטטות בין המושבים במהלך הקונצרט. הפרעות מסוג זה מעלות את חמתו של בלוקסהם: "למוסיקה קלאסית היתה, ועדיין יש, מסורת של יוקרה שמחייבת שמירה על כללי התנהגות נאותים מצד הקהל – אני סבור שהפרה שלהם מייצגת גישה לא-בריאה".

בכל הנוגע לשיעולים, אקלס מציע פתרון פשוט למדי: "הטיפול היעיל ביותר הוא בעזרת סוכריית מציצה שיש בה חומרים נוגדי שיעול, למנטה יש השפעה טובה במיוחד על הפחתת הצורך להשתעל" (רק לא לשכוח להסיר את עטיפת הצלופן שלה מחוץ לאולם), ויש לו עוד סוד קטן: כל מאכל מתוק מסייע נגד שיעול. מחקרים קליניים מוכיחים שב-85% מהמקרים השפעתה של הסוכרייה נגד שיעול נובעת מאפקט הפלסיבו.
בינתיים בתזמורת הסימפונית שיקגו תוקפים את הבעיה בדרך אחרת: שם מציעים לקהל, לפני שהוא נכנס לאולם, בקבוקונים עם טיפות נגד שיעול.