הדילמה של הקשתנים הטבעונים

סדנתו של בונה כינורות. אימג'בנק\GettyImages

קשתנים צמחונים וטבעונים מתקשים מסיבות אידיאולוגיות לנגן בכלים שמורכבים מחלקים שנלקחו מבעלי חיים. החיפוש אחרי הכינור הסינתטי המושלם הוא רק בראשית דרכו

מוסיקאים נגני כל קשת שהם טבעונים וצמחונים - ומתנגדים לניצול של בעלי חיים בתעשיית המזון, ההלבשה הקוסמטיקה והתרופות, ונמנעים משימוש במוצרים שהופקו מבעלי חיים - מצויים בדילמה חריפה, שכן חלקים גדולים מכלי הנגינה שלהם עשוי מחומרים שמקורם מן החי. וכך הכלי שהוא לעתים קרובות מקור הפרנסה שלהם, ולעתים קרובות עוד יותר משמש להם ייעוד בחיים, אהבה ותשוקה - נעשה לכזה שהם מתקשים מסיבות אידיאולוגיות לאחוז בו. אחדים מהם מחפשים אלטרנטיבה צמחונית יותר לכלי שהם אוחזים; אחרים כבר מדברים על זניחה כליל של הנגינה בכינור, ויולה או צ'לו.

בונה כינורות בתהליך הבנייה. צילום: אימג'בנק\GettyImages

בונה כינורות בתהליך הבנייה. צילום: אימג'בנק\GettyImages

ישנו למשל הדבק המחבר בין חלקי הכלי, שמופק מעצמות, עור וגידים של בהמות, בעיקר סוסים אבל גם דגים וארנבות. במשך מאות שנים זה הנוזל המועדף להרכבת כלי הקשת, וגם לתיקונם. לכלים העשויים מעץ אין תחליף סינתטי לדבק הזה. דבק פלסטי או דבק נגרים, לדוגמה, לא באים בחשבון: הם יוצרים חיבורים נוקשים בין חלקי הכלי שהודבקו ופוגמים בגמישות ההכרחית לכלי.

"דבק הסוסים" הזה גם משמש כשכבת מגן שמבטיחה שהכלי לא ייפגם בתנאים קיצוניים של חום או לחות: במקום ששכבת הדבק תיסדק, ניבעות בה נקבוביות קטנות שמאפשרות את שחרור החום והלחות מהכלי. מכיוון שהדבק הזה מסיס במים הוא נחשב לקל ובטוח יותר במקרה שיש צורך לפרק את הכלי לצורכי תיקון או שימור. לעת עתה בכלי מיתר מעץ אין תחליף לדבק האורגני שעשוי מחלקי בהמות. תחליפים יכולים להימצא רק בכלים העשויים מחומרים מורכבים כמו סיבי פחם – שאותם אפשר להדביק בדבק אפוקסי; או בכינורות חשמליים שהגוף שלהם עשוי מיחידה אחת שלא דורשת הדבקה.

מעל תיבת התהודה נמתחים המיתרים. מקורם של אלה במעיים של בעלי חיים, לרוב כבשים או פרות. במקרה זה דווקא ישנן אלטרנטיבות צמחוניות, עם מגוון רחב של מיתרים סינתטיים. אף שצליל הכינור או הצ'לו שעליו נמתחו מיתרים מעשה ידי אדם עשוי להישמע שונה במעט, נגנים רבים מעדיפים את המיתר שלא ניטל מתוך קרביה של בהמה: צלילו יציב יותר והוא מתבלה פחות.

גם הקשת מורכבת מחלקים שונים של בעלי חיים: שיער סוס, אם-הפנינה, שנהב, עור ועצמות: אם-הפנינה, שמקורה בצדפות, מקשטת לרוב את ידית הקשת ואת הכפתור המשמש למתיחה; פיסת עור מודבקת למקום האחיזה של האגודל; ועצמות לויתן, או אפילו שנהב שנלקח מחטי פילים שניצודו והומתו – חומר שכלפי השימוש בו יש התנגדות רבה, לא רק של צמחונים - מודבק בחוד הקשת. האלטרנטיבה לצמחונים קיימת עם קשתות עשויות מחומרים כמו מתכת, פלסטיק וגומי, שיחליפו את החומרים שמקורם מן החי.

כינור גוארנרי דל גז'ו "Ex-Vieuxtemps" משנת 1741, אשר נרכש מבית המכירות "סותבי'ס" בשנת 2008 ע"י האספן הרוסי מקסים ויקטורוב בסכום שמוערך בכ-16 מיליון דולר. צילום: אימג'בנק\GettyImages

כינור גוארנרי דל גז'ו "Ex-Vieuxtemps" משנת 1741, אשר נרכש מבית המכירות "סותבי'ס" בשנת 2008 ע"י האספן הרוסי מקסים ויקטורוב בסכום שמוערך בכ-16 מיליון דולר. צילום: אימג'בנק\GettyImages

שערות זנב הסוס משמשות כמובן לנגינה עצמה: השערות המתוחות מתחככות במיתר וכך מופק הצליל. אף שקשתנים רבים סבורים כי השיער מסופר בעדינות מזנבות הסוסים המשולחים אחר כך לחופשי, להצמיח לעצמם זנב חדש. האמת עגומה יותר: הסוסים מובלים לבית מטבחיים. מגופם מייצרים דבק ומזנבם הגזום מייצרים קשתות. בעולם אמנם מייצרים קשתות משיער סינתטי, אך אלה לא מפיקים את הצליל העמוק והצלול שמפיקה קשת מזנב סוס.

כינורות וקשתות מייצרים כבר 300 שנים, על סמך מסורות, פרקטיקות וחומרים שהיו זמינים ונכונים בעת שהתחילו לבנות כינורות. אבל העובדה שפעם, מזמן, ייצרו כלי קשת מעצמות, שיערות ומעיים של חיות – לא אומרת שכך יהיה גם בעתיד, נכתב במגזין "Strings". ככל שהמקורות הטבעיים ייכחדו או הפיקוח והשמירה עליהם, מטעמים סביבתיים או אידיאולוגיים, יגברו - ייעשה שימוש רב יותר בחומרים סינתטיים מעשה ידי אדם. לעת עתה כל מוסיקאי שאוחז בקשת חייב להחליט מה מידת המחויבות שלו כלפי בעלי החיים ורווחתם.