ריאיון לאופוס / זמרת המצו-סופרן אניטה רצ'ולישווילי

זמרת המצו-סופרן אניטה רכוולישווילי בהפקת "כרמן" בבית האופרה בסיאטל. צילום: Elise Bakketun

הזמרת המכונה "הכרמן של בארנבוים" בשיחה על הקריירה ועל תפקיד "כרמן", רגע לפני שהיא שרה אותו במטרופוליטן אופרה

הכרמן המועדפת מכולן בשנים האחרונות, אניטה ראצ'ולישווילי (29), נחשבת לכזו מאז הופעת הבכורה שלה בלה-סקאלה בניצוחו של דניאל בארנבוים. היא זמרת שהוכיחה בכל רחבי העולם שיש לה נוכחות חושנית וחזקה על הבמה, ולמרות שהוגדרה כ"בלתי נשלטת" על ידי אחד המבקרים בהופעותיה הראשונות בתפקיד הצוענייה, היא הצליחה לעצב דמות ספרדית יותר סימפטית במסגרת הפקת "דון קישוט" מאת מסנה ב- Canadian Opera Company שבטורונטו, לצד הבאס פרוצ'יו פורלאנטו בחודש מאי האחרון . תוך חמש שנים בלבד היא הגיעה להישגים מרשימים מאד יחסית לזמרת צעירה כל כך, ובכלל זה עבודה משותפת עם כמה מהמנצחים והבמאים הנודעים ביותר בעולם.

היא היתה חברה בבית האופרה של טביליסי מולדתה, זכתה בפרס מלגת פאטא בורצ'ולאדזה ולאחר מכן קיבלה את הפרס השני ב- Georgian International Voice Competition. בהמשך היא התקבלה לתכנית האמנים הצעירים בבית האופרה לה-סקאלה שבמילאנו. בסוף 2009 נבחרה על ידי דניאל בארנבוים לפתוח את עונת לה סקאלה 2009-2010, בתפקיד הראשי של האופרה מאת ביזה, דמות אשר הפכה עכשיו לסטנדרטית ברפרטואר של העלמה ראצ'ולישווילי.

זמרת המצו-סופרן אניטה רצ'ולישווילי בהפקת "כרמן" בבית האופרה לה סקאלה בשנת 2009, לצדו של הטנור יונאס קאופמן. צילום: Marco Brescia

זמרת המצו-סופרן אניטה רצ'ולישווילי בהפקת "כרמן" בבית האופרה לה סקאלה בשנת 2009, לצדו של הטנור יונאס קאופמן. צילום: Marco Brescia

"האודיציה שעשיתי ב-2008 לתפקיד מרסדס, שהוא תפקיד משני ב'כרמן', הביאה לשינוי עצום בחיי מפני שהם בחרו בי לכרמן ופתחו את עונת 2009 עם יונאס [קאופמן, ששיחק את דון ז'וזה], עם ארווין שְרוט [בתפקיד אסקמיו] ועם מאסטרו בארנבוים כמנצח. זה היה שינוי אדיר כי פתאום (היא קומצת את אצבעותיה), בן רגע, הפכתי לאחת מהכרמניות המפורסמות בעולם: היה גם שידור ישיר ב-160 מדינות שונות, וכל העולם צפה בי שרה כרמן - מישהי כה צעירה וחסרת ניסיון". כנראה אותו חוסר הניסיון הוא שנתן לה את ההזדמנות המפתה לבצע כרמן עזה וחסרת-התנצלויות, כרמן שהיא בהמשך ביצעה בברלין, ורונה, טורונטו, לונדון ובעתיד הקרוב גם בתיאטראות כגון המטרופוליטן אופרה בניו יורק, שם היא תבצע את התפקיד בעונה הקרובה.

מצפייה בקטעים מהופעותיה הראשונות בלה סקאלה, אי אפשר שלא להידהם מן המצו הגדול והקטיפתי שלה, וגם מן העובדה כי בהשוואה להופעותיה הראשונות, בתקופת-זמן כה קצרה היא התפתחה והפכה גם לשחקנית טובה. המבטים, לחיצות הידיים והחיבוקים לכל אחד מחברי המקהלה כאשר היא נכנסת לבמה בהפקת "דון קישוט" מבטאים את נוחותה המוחלטת על הבמה, וכן את מודעותה למתרחש בסצנה בזמן שהיא מבצעת אותה. תשומת לבה לפרטים הופכת למהנה כשעוקבים אחריה. כל זה הוא די בכדי להכין את הקהל לכישוף שאמור להיות מוטל עליו (ועל קישוט) זמן מה לאחר מכן. חזקה עד כמה שהיא מצטיירת, יש בה גם צניעות מסוימת, בדומה לדבריה על עצמה כאשר היא מדברת בגילוי לב על רגשותיה, לגבי אותה כניסה בפרט, ועל המשמעות של עבודה בתיאטרון בעיניה:

"כשאני על הבמה אני באמת חשה את הקשר עם האנשים, וכשאני בתיאטרון אני באמת חשה מאוהבת בכל דבר הקורה סביבי. אני אוהבת את המקום הזה כי בחוץ נמצאים עם כל הצרות ובעיות החיים, אך ברגע שאני ליד דלת הבמה ולאחר מכן בתוך התיאטרון, הכל נשאר בחוץ. הכל... אינני זוכרת אף אחת מהבעיות שיש לי כשאני בתוך חדר ההלבשה, מכינה את האיפור והשיער שלי, לובשת את שמלת דולצינאה שלי, או את שמלתה של כרמן".

היא מבטאת בטבעיות את שם דמותה בספרדית, תוך דיבורה הרך באנגלית. "כשאני על הבמה הדבר היחיד שאני רוצה ושאכפת לי ממנו הוא להיות דולצינאה בזמן אמיתי ושהיחסים עם כל האנשים סביבי יתקיימו. זו אולי הסיבה שבגינה לפעמים יותר קל לי להמצא על הבמה, להתנהג כדמות ולהיות חלק מחיים אלה, אשר אינם אמיתיים. זו אמנם הצגה, אין זה אמיתי, אך עבורי באותו רגע זה אמיתי".

היא מכירה בחשיבותם של שני אמנים שהאצילו השפעה מכרעת עליה בפרק הזמן הקצר של הקריירה שלה - דניאל בארנבוים הוא בהחלט הראשון שבהם, מאחר והוא זה  שדחף אותה לכוכבות והפקיד בידיה תפקיד תובעני כמו כרמן ובנסיבות חריגות כאלה, והשני הוא הבמאי הרוסי דמיטרי צ'רניאקוב.

הכרת תודתה והחיבה לבארנבוים נעשות ברורות ברגע ששמו מוזכר: "הוא כמו אבא. הוא תמיד היה כזה. תמיד היה ממש מדהים אתי ונתן לי את העצה הנכונה. הוא מתעניין בחיי, בקריירה שלי ובכל, ועדיין יש לנו אותו הקשר שהיה לנו במהלך כרמן".
למעשה היה זה בארנבוים שניצח על הופעות "כלתו של הצאר" מאת רימסקי קורסקוב באופרה הממלכתית של ברלין בשנה שעברה, עם צ'רניאקוב כמנהל במה. "הוא אחד המנהלים הטובים ביותר שפגשתי אי פעם בחיי. זה אדם ששינה את השקפתי על אופרה", היא אומרת עליו, וזו אמירה שאיננה אמורה בשום אופן להפתיע. צ'רניאקוב והשקפותיו הקיצוניות והשנויות במחלוקת על אופרה לא משאירות איש אדיש לחזונו, בין אם מדובר בקהל או בין אם אמנים המעורבים בהפקותיו.

"הוא תמיד יוצר סביבך משהו המסייע לך לחיות את הרגע הרלוונטי, את מצב הרוח מסויים", וזה אפילו נראה הכרחי לזמרים כאשר הם חופרים עמוק אל תוך דמויותיהם. בסופו של הדבר, לא משנה כמה בזבזני הוא המנגנון התיאטרלי שנבנה על ידי צ'רניאקוב, רצ'ולישווילי מבטיחה כי הדמויות ויכולתם של השחקנים לעזור להן להתבלט הינם הדברים המצויין במרכז הפקותיו. במילותיה שלה ובבוטות פשוטה, "בהפקות של צ'רניאקוב, הדבר היחיד החשוב למעשה הוא שאם זמר איננו שחקן טוב, ההפקה כולה איננה עובדת. זה באמת כך. אם זה עובד, זה מדהים, זה בלתי נשכח".

היה ברור עכשיו כי הדמויות וההפקות הקוסמות לה ביותר הן אלה המאפשרות לה לשחק את מה שהיא מכנה 'רגשות אמיתיים', הרגשות האמיתיים שלה, מבלי להניח את העניינים הווקאליים בצד, כמובן. "אני תמיד מקבלת הצעות שונות מהתיאטראות, אופרות ותפקידים שהם חושבים שאני יכולה לעשות, אך לפעמים אני אומרת לא כי זה איננו הזמן הנכון. לפעמים אני חושבת שזה מוקדם מדי לכמה תפקידים. לדוגמא, אבולי מתוך 'דון קרלוס' - זה מוקדם מדי! אני בת 29! בשום אופן לא אשיר אבולי עכשיו, מה אעשה כשאהיה בת 40?!", היא צוחקת כאילו לא היה זה מפליא לבצע כבר עכשיו תפקידים תובעניים מבחינה ווקאלית ודרמטית כמו כרמן, דלילה או ליובאשה. "ויש עוד תפקידים כמו תפקידי בל קנטו, שהם לא בשבילי, זה בטוח, כי קולי נמוך מדי לתפקידי בל קנטו".

היא מעדיפה שלא לחשוף את כל המידע אך מקווה שתוכל בקרוב לספר על פרויקטים חדשים עם בארנבוים וצ'רניאקוב. יש לה עדיין תוכניות אחרות לצפות להן, מרגשות לא פחות. יתר על כן, התחייבויות עתידיות עשויות לכלול לא רק אופרה, אלא גם מוזיקת ג'אז ומוזיקה עממית. ניו יורק ראתה אותה משחקת לא רק קונצ'אקובנה (מן "הנסיך איגור") במטרופוליטן, אלא גם לצד להקת הג'אז שלה במה שהייתה הופעתם השנייה אי פעם, ב-Poisson Rouge. היא עינגה קהל נבחר עם יצירות מעובדות כגון "אני אוהב אותך פורגי" מאת גרשווין או "יו סוי מריה" מתוך María de Buenos Aires מאת פיאצולה. היא ביצעה את זו האחרונה במבטא עיר-נמל (מבואנוס איירס) מושלם כמעט והתנהגות נלהבת ותקינה בסגנון אראבלה.

"קודם כל הייתי זמרת ג'אז; ושרתי כל מיני סוגים של מוסיקה, שרתי פופ וג'אז ואז הפכתי לזמרת אופרה, כי קולי היה גדול וזה היה מושלם לאופרה; ומישהו, אני זוכרת, חבר של אבי, אמר לנו כי "יש לה קול ענק. עלינו רק להביא אותה לאחד המורים בקונסרבטוריום של טיבליסי ורק לבדוק את קולה; וזה מה שעשינו; וגילינו שאני יכולה לשיר אופרה".

רצ'ולישווילי תשיר את התפקיד הראשי ב"כרמן" במטרופוליטן אופרה בין התאריכים 30 לספטמבר - 1 בנובמבר. כרטיסים להפקה יהיו זמינים החל מה-10 באוגוסט.

צפו בה שרה את תפקיד קונצ'אקובנה מתוך האופרה "הנסיך איגור" של בורודין, בהפקת המטרופוליטן: