ריאיון לאופוס / אן סופי פון אוטר

אן סופי פון אוטר. צילום: יח"צ

זוכת הגראמי הטרייה מספרת בראיון ל"אופוס" על המחסום שיש לזמרים צעירים כיום, מה היא אוהבת במנצחים ומה מפריע לה בדור האינטרנט?

השבוע הוכרזה זמרת המצו-סופרן כזוכת פרס הגראמי בקטגוריית "התקליט הווקאלי הטוב ביותר".

לפני שנפגשנו צפיתי בדמותה הדקה והגבוהה מאחור, מתקרבת אל המשרדים כדי להכריז על הגעתה. המלים המדויקות שאמרה באותו הרגע פרחו מזכרוני, אבל לא הגישה שלה: על אף הרצינות והשליטה העצמית כל חזותה אומרת פשטות: עוטה על עצמה תיק גב, נעלי "ניו באלאנס" ובגדי התעמלות. לא מעוררת כל תשומת לב, רבים היו מתבלבלים וחושבים שזו עוד תיירת סקנדינבית שנכנסה להיכל כדי למצוא מחסה מפני הקור.

היא הובילה אותי בנינוחות אל חדר ההלבשה שלה, דאגה שנוח לי וחקרה בנוגע למכשיר ההקלטה שלי. רק אחרי שהכל הסתדר לשביעות רצונה היא התיישבה על הכורסה שלה, זרועותיה מופנות לכיווני, מצפות לשאלות.

"מעולם לא נהניתי לשיר תפקידים ראשיים", היא פוצחת. "זאת אחריות גדולה כל כך! אני יותר 'שחקנית קבוצתית'".

ועם זאת, אמרת בעבר שלשיר את "כרמן" היתה חוויה מאוד חשובה בקריירה שלך.

"זה נכון. אבל כרמן היא סיפור שונה".

מדוע?

"כי בניגוד לאופרות אחרות, זו פתאום הקלה עצומה לגלם את דמותה של אשה חזקה, שלא מתלוננת כל הזמן!"

אמרת בעבר ש"דור האינטרנט" של הזמרים הם חסרי דמיון לעתים קרובות. למה?

"אמנם אני לא מלמדת הרבה, אבל מדי פעם בפעם אני מעבירה כיתת אמן והם (הזמרים והנגנים כאחד) כל כך סגורים ומקובעים... הם לא יודעים שאפשר לשיר ולנגן באלף דרכים. יש פסנתרנים שיכולים לנגן שופן במהירות שיא... או עם לגאטו יפהפה, ועם זאת זה לא אומר הרבה. זה לא מייצג את מי שהם, את המזג שלהם. הם מציירים תמונה? הם נותנים לנו איזה מושג על מצב הרוח שלהם? לא. המטרה היחידה שלהם היא שזה יישמע... מושלם, מושלם, מושלם. ולפעמים מושלם פירושו משעמם, לפחות בעיני".

עם כל היסודיות והבחירות יוצאות הדופן שלך לעתים, יש המאשימים אותך עצמך באותם ביצועים מושלמים, שנגדם את יוצאת.

"ייתכן שהם חושבים שאני זהירה מדי, מכיוון שאני לא שרה בקול רם לעתים קרובות, מכיוון שהקול שלי לא בנוי לזה, ואנשים נהגו לומר שההופעה שלי על הבמה צוננת מדי. אתמול צפיתי בקליפ שבו אני מבצעת את אגנוס דאי, במיסה בסי מינור של באך מ-1983 או 1984, ואני לא נראית שם קפואה! מעולם לא הייתי אותה זמרת שוודית קרה ומרוחקת. אולי משעממת?" היא אומרת ביושר האופייני לה אחרי שתיקה קצרה. "לא. אני לא משעממת מבחינה מוסיקלית. מעולם לא הייתי. יכול להיות שאני הרבה דברים, אפילו שליליים – אבל זה לא אחד מהם".

צפו בפון אוטר מבצעת את האריה !Je Suis Grise ("אני שיכורה!") מתוך האופרה La Périchole מאת ז'אק אופנבאך:

עם אילו מנצחים אהבת לעבוד במיוחד?

"כמובן שקרלוס קלייבר במקום הראשון. נדמה לי שכל דבר שיכול להיאמר כבר נאמר עליו. היה בו משהו שמאוד אהבתי - הוא פשוט היה דורש ומצפה תמיד לטוב ביותר, באופן התמים ביותר. הוא היה עובד עם התזמורת עד שכל המרקם היה שקוף, ועם זאת באותו הזמן אתה שומע את כל הצבעים. זה המעט שאפשר לבקש ממנצח. אני אוהבת מנצחים שהם 'בררנים'. זה הרי מקצוע בעייתי, רוב המנצחים שמחים אם התזמורת ניגנה יחד, ובדרך כלל לא מתעמקים בשאלות של סגנון או היגוי. אהבתי גם את שולטי, למרות שהיה חד מאוד ולא תמיד מעודן. הוא היה 'מקשיב' מצוין - אני חושבת שאפשר לראות זאת באופן שבו הוא מנצח. הוא היה גם מאוד אלגנטי, עם צ'ארם מזרח-אירופי כזה".

עם קלייבר הקלטת את "אביר הוורד" של ריכארד שטראוס, באחד הביצועים הגדולים ביותר לאופרה. האם תשירי בעתיד אופרות אחרות של ריכארד שטראוס?

"את הרודיאס ב'סלומה', לא אשיר; ואת קליטמסטרה ב'אלקטרה' הייתי נורא רוצה לבצע. וכשהיא שרה אין הרבה נגינת תזמורת ברקע... למעשה לפעמים כשהיא שרה התזמורת מפסיקה לנגן כליל. וכשהם כן מנגנים זה קשה למדי, כי היא שרה כל כך חלש, והיא אשה כזאת דפוקה, שאת ממש לא מסוגלת לשיר את התפקיד שלה באופן 'יפה' – זו לא מהות התפקיד. אני חושבת שממש היה כיף לבצע אותו, אבל זאת תהיה נשיקת המוות לקול שלי, אז אני חושבת שאני צריכה לחכות עוד קצת".