ריאיון לאופוס / המנצח אריאל צוקרמן

האם התזמורת הקאמרית הישראלית מתכננת מהפכה שקטה? המנהל המוסיקלי אריאל צוקרמן בריאיון עם פרופ' עודד זהבי.

שלום לאריאל צוקרמן המנהל המוסיקלי של התזמורת הקאמרית הישראלית. תגיד, אתם בכלל קיימים?

"ועוד איך. לפני חודש קיבלנו לגיטמציה לפעולה מבית המשפט המחוזי בתל אביב בפסק דין שיאפשר נאותות כלכלית של התזמורת בעתיד הקרוב. צו הקפאת ההליכים שהיה תלוי ועומד נגדנו בוטל ואפשר להתחיל לעסוק במוסיקה."

עושה רושם שיש כמעט יותר תזמורות מאשר קהל בארץ. מי צריך את התזמורת הזו?

"מי שרוצה לשמוע תכניות מעניינות מבוצעות במחויבות ובאנרגיה שמתאימות לכאן ולעכשיו."

אתה באמת יכול להתחייב על כך באופן רציני?

Ariel-Zuckermann-long"מה שיש לתזמורת להציע בנוי משלושה מרכיבים, ניהול אומנותי, תכנית הקונצרטים ואיכות הנגנים שיושבים על הבמה בכל קונצרט. תכף נדבר על התכנית, אבל המצב המשפטי הנוכחי אפשר לנו לייצב את השורות ולהעמיד על הבמה גוף נגנים ראוי מאד. יש לתזמורת הזו גוף נגנים נאמן שנשאר אתה בתקופות הקשות ואליהם התווספו נגנים חדשים כמו יוני עציון, נועה חורין, שולי ווטרמן, תמי ווטרמן, ועוד רבים אחרים. הנגנים שלנו הם מבחינתי נקודת הזנק חשובה לעתיד. תראה, מהמקום הבעייתי שהיינו בו, ואני לא מפריד באמת בין המצב הכלכלי והביצועים האומנותיים - יכולנו רק להמריא. אני הגעתי לתזמורת בין היתר כדי להוציא אל הפועל חזון קצת אחר ואני רואה היום תוצאות גם מבחינת המחויבות והנכונות של הקהל ללכת אתנו ולתת בנו את האמון הנדרש וגם מבחינת האנרגיות המוסיקליות החיוביות שמוקרנות מהבמה.

אתה יודע, התזמורת הקאמרית הישראלית הייתה, כשהייתי צעיר, גוף יוצא דופן. כשערכנו קונצרט מחווה לאנסמבל הקאמרי של גארי ברתיני, זה היה בכוונה מלאה. בעולם עדיין יש למותג הזה שם והוא מגיע עם הרבה אחריות. ברתיני, ברשאי, בריו, מינץ, מאס קונדה, אנטרמון אלו שמות של מנהלים מוסיקליים שחותם האיכות שלהם מחייב גם אותנו. אנחנו יכולים להפוך, מתכוונים להפוך והופכים לאבן שואבת לנגנים סקרנים שרוצים לעשות מוסיקה לקהל ולמלחינים שמעוניינים בעשייה שכזו."

אתה מרבה לדבר על המרכיב האנושי, על הנגנים.

"נכון. וזה לא מסתכם בדיבורים. המוסיקאים בישראל מרוויחים שכר מחפיר. שמתי לעצמי כמטרה להגיע תוך שנתיים לרמת שכר נורמטיבית ומעלה לנגני התזמורת שלי."

אתה יודע שאת הסכום שהצגת בפני אני לא יכול לפרסם. יחשבו שהיינו שיכורים בזמן הריאיון.

"למה? תכתוב. אני שואף להעלות את משכורת הבסיס של נגני התזמורת לסך 8000 ₪, בין היתר כדי שיתאפשר השקט הנפשי לו ראויים נגנים בתזמורת מהרמה הגבוהה ביותר."

ברכות. איחולים. אני מקווה שלא תתייאש. המשווקים של התזמורת לא יאהבו את מה שאגיד עכשיו, אבל יש לכם תכנית קונצרטים מאד נועזת לעונה הבאה. אתם אמנם מפרסמים אותה באופן מאד מתון, מינורי, אבל יש לכם בין דפי הברושור מהפכה די גדולה.

"נכון. כמעט בכל קונצרט יש לנו יצירה חדשה או יצירה לא מוכרת. שני קונצ'רטי כפולים מאת מלחינים ישראליים: קונצ'רטו לויולה ולצ'לו מאת מנחם ויזנברג (בביצוע יובל גוטליבוביץ והלל צורי), קונצ'רטו לכינור ולוויולה מאת יוסף ברדנשווילי (עמיחי גרוס וגיא בראונשטיין), קונצ'רטו לחליל של יוסף ברדנשווילי (שבביצועו אשתתף כמנצח וסולן), יצירות שיבוצעו בסדרות המינויים שלנו מאת מלחינים ישראליים שהם בבחינת פנים חדשות כמו דור פישר (שהוא גם נגן כלי הקשה) וארז כהן. ולצד יצירות מוכרות של שוברט באך ובטהובן נשמיע גם את הסימפוניה המצמררת מספר 14 של שוסטקוביץ', את הסימפוניה הפשוטה של בריטן ושתי יצירות לא ידועות בארץ של פרנק מרטן. בסדרות הנוספות שלנו ניתן במה גם ליוצרים כמו רונן שפירא ונופר פיי, וכמובן למיטב הכוחות הישראליים כמו אנסמבל מולטיפיאנו, אנסמבל טרמולו ועוד. אני חושב שאם גארי ברתיני היה פועל בארץ היום, הוא היה רואה תכנית שכזו בעין יפה."

כל כך הרבה מנצחים ומנהלים מוסיקליים בארץ הוכשרו כמבצעים. איך אתה מסביר את העובדה הזו? כרגע יש לנו שני חלילנים (אבנר בירון ואריאל צוקרמן), פסנתרן (יוסטוס פרנץ) וטרומבוניסט (כריסטיאן לינדברג).

"לא יודע לגבי האחרים. באיזשהו שלב נמאס לי רק לנגן. מגיל צעיר מאד התעניינתי במוסיקה, בפרטיטורות, הייתי הולך לספריית בית ביאליק וחוזר עם תקליטים ופרטיטורות. כשהגעתי ללמוד במינכן גיליתי שאחרי 20 דקות של אימוני חליל אני מעדיף לשבת וללמוד יצירות חדשות. קיבלתי החלטה והלכתי ללמוד ניצוח. יורמה פאנולה באקדמיה למוסיקה בשטוקהולם היה המורה שעיצב את דרכי כמנצח. היום אני מבין שזו הברירה היחידה שעמדה בפני."