ריאיון לאופוס / אבנר בירון

אבנר בירון מנצח על תזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים באולם ה"קונצרטחבאו" באמסטרדם. צילום: Simon van Boxtel

מייסדה ומנהלה המוסיקלי של תזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים בשיחה על האתגרים שבבניית גוף אמנותי, על הקריטריונים של משרד התרבות ועל כמה מפניני העונה הנוכחית.

כאשר סכנת סגירה מרחפת מעל ראשה של התזמורת הקאמרית הישראלית, והתזמורת הסימפונית ראשון לציון נאבקת בבוץ הכלכלי גם היא - ניצבת תזמורת הקאמרטה, עם אחת מעונות השיא שלה. הקאמרטה, שהצליחה לצאת בתוך שנים ספורות מגרעון מצטבר של כ-11 מיליון ש"ח (במאמץ משותף של המנכ"ל, הנגנים והמנהל המוסיקלי) חתמה את עונתה הקודמת עם סיור שגולת הכותרת שלו - קונצרט באולם ה"קונצרטחבאו" באמסטרדם.

בין שיאי העונה הנוכחית של הקאמרטה - פסטיבל בטהובן בתל אביב ובירושלים עם שורה של סולנים בינלאומיים וכן קונצרט מיוחד בהמשך העונה עם החלילן עמנואל פהו, שיבצע את שני הקונצ'רטי לחליל של מוצארט בערב אחד, רקויאם של מוצרט, יצירה מוזמנת: הפסיון עפ"י ר' שמעון בר-יוחאי מאת יוסף ברדנשווילי ופסטיבל של מוסיקה ספרדית.

מה עובד אצלכם שאצל אחרים לא?

תראה, יש לא מעט אספקטים - חישובי עלות-התועלת ברוב המקרים סותרים את המטרה.
המתכון לשרידות של גוף אמנותי (וזה עלול להישמע נאיבי), היא לשמור על איכות ורצינות העבודה לאורך זמן. כיצד עושים זאת? צריך ליצור הרגלי עבודה מסוימים, למשל קיום חזרות לקבוצות כלים נפרדות ואי התפשרות מתמשכת על רמה. קרו מקרים שבאו אלינו מנצחים אורחים שהיו מרוצים מאוד מהתוצאה בחזרה הראשונה והחליטו לשחרר את התזמורת מוקדם. הנגנים העדיפו להישאר ולעבוד ללא המנצח - זה לא משהו שרואים כל יום בארץ.

לגבי רפרטואר, קיים לא מעט רפרטואר קלאסי לא-שגרתי. מלחינים מצויינים שהיו בצל של בטהובן, היידן ומוצארט, ולכן הם פחות מוכרים, אך לא בהכרח פחות טובים. אני מנסה להרכיב תכניות שמשלבות יצירות קנוניות ויצירות פחות מוכרות. אם מדברים על יצירה ישראלית - במשך השנים הזמנו כ-70 יצירות ישראליות. זה מספר גדול בכל קנה מידה.

אם כך, האם לתזמורות שלא עובדות בסטנדרטים האלה יש זכות להתקיים, לדעתך? האם מוטב שכמה תזמורות ייסגרו בכלל והביקוש יתחלק בין פחות גופים, ברמה גבוהה יותר?

אני נגד סגירת גופים אמנותיים, זה מסמן ניוון תרבותי. אני בעד פלורליזם אמנותי. בגרמניה למשל, יש הרבה תזמורות - ברמה הלאומית והמקומית, וכולם מרוצים. הבעיה בארץ, שהנתח שתזמורות מקבלות מתקציב התרבות הוא כ"כ קטן, והקריטריונים לקבלתו הם תמוהים לפעמים - נותנים תקציב לפי מספר הקונצרטים, ולפעמים לפי כמות הנגנים, ואין התייחסות מספקת לקריטריון האיכות, שהוא לדעתי החשוב ביותר. יוצא שתזמורות מנסות לנגן יותר קונצרטים כל הזמן, וזמן לחזרות לא נשאר. יש תזמורות בישראל שטוענות שהן מנגנות 400 קונצרטים בשנה.

בגרמניה למשל יש משקל רב לקריטריון איכות בתקצוב התזמורות. לדוגמא, ברמה A+ נמצאות שתיים או שלוש תזמורות, ביניהן הפילהרמונית של ברלין ותזמורת רדיו בוואריה. ברמה A יש עוד כמה תזמורת ידועות, וכך זה ממשיך גם לרמות B ו-C, והתקציב בהתאם.

כל תזמורת טוענת שהיא מנסה להביא צעירים רבים יותר לאולם הקונצרטים. מה אתם עושים בנושא?

זו שאלת מיליון הדולר. אני כל הזמן שומע שהקהל מתבגר, אבל אני לא בטוח שיש פחות קהל. אני חושב שיש יותר קהל שמתחלק בין גופים רבים יותר. לגבי הקהל הצעיר, אני מרגיש שאנשים באמת מתפנים להאזין לקונצרטים בשלב מאוחר יותר בחייהם.

אנחנו עושים כל מיני סדרות פופולאריות לצעירים, עם אמנים כמו שלומי שבן למשל, שמושכים הרבה קהל. הפתרון לפעמים, בא דווקא ממקום לא צפוי. קח לדוגמא את הקונצרטים המוסברים שעשינו במכון ויצמן על השילוב בין מוסיקה ומדע - הקהל שהגיע, הגיע ברובו דווקא בגלל העניין המדעי, צעירים רבים שספק אם היו מגיעים לקונצרט אחר.

הקאמרטה מנגנת בצליל מסוים שהוא ייחודי לה, במיוחד במיתרים. רבים מקשתני התזמורת הם עולי חבר העמים והגיעו מתפישה שונה מאוד מבחינת סגנון וצליל. כמה זמן לוקח לשנות לאדם את אופן המחשבה על צליל וסגנון?

 

הקאמרטה הישראלית ירושלים באולם ה"קונצרטחבאו" באמסטרדם. צילום: Simon van Boxtel

הקאמרטה הישראלית ירושלים באולם ה"קונצרטחבאו" באמסטרדם. צילום: Simon van Boxtel

לוקח לא מעט שנים. אבל עוד לפני כן, התנאי צריך להיות שהנגן אכן יהיה מוכן לנסות משהו חדש - זה לא מובן מאליו. יש נגנים שרוצים להמשיך לנגן במסורת שלימדו אותם, ואין להם שום כוונה להשתנות. בחירת הנגנים לכן היא מאד חשובה.

יש נטייה לחשוב שמוזיקה עתיקה היא "קלה" יותר לביצוע מאשר מוסיקה מתקופות מאוחרות יותר, וזה לא כך. המוזיקה הזאת דורשת גמישות ווירטואוזיות גבוהה ביותר. אני זוכר שכאשר התחלנו לעבוד, בשביל לשנות את הגישה - עבדנו בחודשים הראשונים אך ורק על בארוק. בהדרגה, התפתחנו לשאר הסגנונות וניסינו (והצלחנו, לדעתי) להגיע למצב שבו אנו יכולים לנגן יצירות מתקופות שונות בסגנון המתאים. זה דרש הרבה עבודה בחזרות. אבל זה בסדר, תזמורת צריכה לבחור האם העדיפות העליונה שלה היא לייצר ביצועים מצויינים או "לארגן קונצרטים".