ביקורת / "נישואי פיגארו" בקאמרטה

צילום: יח"צ

"נישואי פיגארו" מאת מוצרט עם הקאמרטה ירושלים וסולנים. מנצח: דניאל כהן.

יש מקרים שבהם השקעה מוגזמת משיגה תוצאה הפוכה מהרצוי. זה גם מה שקרה בקונצרט הנוכחי של הקאמרטה, בו עולה האופרה המופלאה "נישואי פיגארו" של מוצרט. ההשקעה המוגזמת היתה סביב ההחלטה להכין נוסח עברי מחורז להקראה במקום הרצ'יטטיבים המקוריים באופרה. הרעיון דווקא הגיוני, כי הוא חוסך את קטעי הדיקלום באיטלקית וכך מאפשר לכאורה להתמקד במוזיקה. אבל היישום היה הרבה פחות מוצלח. הנוסח המחורז, שהוקרא ע"י השחקן עודד ליאופולד, נשמע לי כמו מסכת בבית ספר משנות השבעים: מתאמץ, מיושן, ופוגע ברצף המוזיקלי. במיוחד הפריעו לי המקומות בהם דיבר השחקן ב"פלצט" (קול גבוה מלאכותי) כדי לחקות את הקולות הנשיים. הכוונות טובות, אבל התוצאה היתה פשוט מעצבנת. הכול היה הרבה יותר ברור וממוקד לו היה ליאופולד מספר את המתרחש בעלילה בעברית פשוטה. הניסיון לנגוע בטקסט של דה-פונטה ובמוזיקה של מוצרט בצורה כזו הוא כמעט חילול קודש.

מהצד המוזיקלי נהניתי הרבה יותר. דניאל כהן, המנצח, הוביל כאן שורת סולנים ישראליים, בביצוע שהוכיח (שוב) שישראל היא מקור לא אכזב לזמרים טובים. האווירה הכללית שהישרה כהן היתה חופשית, זורמת ונעימה, ונתנה תחושה של נבחרת זמרים שקיבלו הזדמנות לשיר יחד בתנאי בית אוהדים. ההערכה לכהן כפולה כי הזמרים היו בקידמת הבמה, וכדי לנצח עליהם במקומות מסובכים הוא היה צריך לפתל את הגב כדי להיראות. גם תזמורת הקאמרטה נשמעה מצוין, ועשה רושם שנגניה נהנו מאוד תחת שרביטו של האורח.

מבין הסולנים, בלט במיוחד הבאס דניס סדוב (Sedov). יש לו קול ענק, שנשמע מרשים מאוד מבחינת העוצמה הקולית. עם זאת, לדעתי השיבוץ שלו לתפקיד פיגארו היה שגוי. פיגארו אמור להיות שובב וחינני, ואילו לסדוב יש אופי בימתי רציני ומאסיבי. לטעמי, היה נבון להצריח אותו עם עודד רייך, שמילא את תפקיד הרוזן. רייך הוא זמר בריטון צעיר יחסית ובעל קול גמיש ובהיר, והיה יכול להיות הרבה יותר מתאים בתפקיד פיגארו הצעיר והקליל.

אותה החלפה היתה נכונה לדעתי גם לשני התפקידים המרכזיים של הנשים. הילה באג'יו (סוזאנה) וגן-יה בן-גור אקסלרוד (הרוזנת) שרו נהדר כרגיל, אבל מבחינת האופי המוזיקלי והבימתי שלהן היה יכול להיות מעניין מאוד לשמוע אותן בתפקידים הפוכים (אקסלרוד בתור סוזנה השובבה, באג'יו בתפקיד הכמעט-טראגי של הרוזנת המתייסרת).

צילום: בנצי שירה

צילום: בנצי שירה

מבין הסולנים בתפקידים המשניים אהבתי במיוחד שניים. הראשונה היתה ענת צ'רני, ב"תפקיד המכנסיים" של כרובינו. היא שרה בקול יפה ומלוטש, וההופעה הבימתית שלה כובשת. השני היה הטנור איתן דרורי, בזכות קול נעים והופעה קומית מצוינת. גם היתר, כאמור, היו טובים. תענוג לשמוע כל כך הרבה זמרים ישראלים ברמה כזו על במה אחת.

לסיכום: המנצח מתוק, הסולנים ברובם טובים, והתזמורת נשמעת יופי. החלק הטקסטואלי המוקרא- קצת מקלקל את החוויה. ועדיין, זוהי בהחלט הפקה מהנה ומומלצת.