ריאיון לאופוס / פרוצ'יו פורלנטו

"אי-אפשר היה לומר 'לא' לקאראיאן, האיש הזה חי בממד אחר"

עם קריירה ארוכה בת ארבעים שנה על במות האופרה, תושבי טורונטו זכו לאחרונה לפינוק מיוחד במסגרת האופרה "דון קישוט" שחתמה את עונת 2013-2014: הבאס פרוצ'יו פורלאנטו (64), שאותו פגשתי מטעם אוֹּפּוּס יום לפני ההופעה האחרונה שלו בתפקיד דון קישוט, באופרה שמציגה את גרסת המלחין הצרפתי ז'ול מסנה לעלילותיו של האביר הספרדי הנודד.

אם קולו רב-העוצמה והמשחק הסמכותי שלו אינם די, נסו להוסיף למשוואה את כנותו ומעורבותו המוחלטות בתפקידים שהוא ממלא. האביר הוא דמות אכפתית, כנה ורצינית, אם כי הזוייה במקצת, ואת הרושם האמור לעיל גם פורלאנטו האיש מעביר (מלבד היותו הזוי, כמובן) - אדם בעל חמימות מדבקת, המסוגל לעצור את הזמן כשהוא מספר בקולו העמוק והנעים על הקריירה שלו, שהיתה אפופה בגאונותם של מנצחים ובמאים שהרחיבו את ידיעותיו והעשירו את תפיסת עולמו המקצועית. הרזומה המרשים שלו כולל שיתופי פעולה עם אנשים מסוגם של הרברט פון קאראיאן, קרלו מריה ג'וליני, גיאורג שולטי ודניאל בארנבוים, ואלה הם רק אחדים מבין רבים.

אדיב מאד, אפילו אבהי מאוד בעיניי, הוא החזיק את הדלת פתוחה כדי לאפשר לי לעבור כאשר עמדנו ללכת לכיוון חדר ההלבשה שלו בבית האופרה של טורונטו. התחלנו לדבר, ועד מהרה, לאחר הערה קצרה מצדי על כך שהאופן בו ביצע ב-1987 בזלצבורג את 'לפורלו' (מול סמואל ריימי בתפקיד דון ג'ובאני, בניצוחו של קאראיאן) נשאר חקוק שנים רבות בזיכרוני, השיחה התגלגלה ללא מנוס אל הקסם של חוויותיו האמנותיות הרבות. חיוך מוחמא קדם לתשובתו כששאלתי אותו על הביצוע הזה, שהיה אחת הפרשנויות היחידות ל'לפורלו' שעשה אי פעם.

בתפקיד דון קישוט, החודש

בתפקיד דון קישוט

"זה היה מאוד מיוחד בחיי. לאחר ששרתי במשך 10 שנים תמיד ג'ובאני, ג'ובאני, ג'ובאני בא וביקש ממני קאראיאן לשיר 'לפורלו', ואי-אפשר היה לומר 'לא' לקאראיאן. האיש הזה חי בממד אחר. הוא היה ייחודי לחלוטין. בעצם בחירת זמר צעיר באותו זמן, בעצם העלייה אל רמתו, הוא כבר שיגר אותך לממד אחר. כשהוא בחר בי אני שאלתי את עצמי 'למה?'. הוא צדק - הביצוע היה משהו מיוחד. היה לי יתרון, מפני שעשיתי הרבה ג'ובאני במשך 10 שנים. בזמן הזה, בניתי סוג של 'לפורלו' אידיאלי שהייתי שמח שיהיה לידי כג'ובאני, אז ביצעתי את ה'לפורלו' האידיאלי שדמיינתי". כך הוא עשה, וזכה לשבחים רבים.

ברור שלא היה זה שיתוף הפעולה האחרון שלהם. כמה משיתופי הפעולה המפורסמים ביותר שלהם כללו את "דון קרלו" מאת ורדי ו"מיסת ההכתרה" מאת מוצרט בוותיקן, בפני האפיפיור יוחנן פאולוס השני. "חלומו [של קאראיאן] היה תמיד לנצח בשעת אירוע חשוב לאפיפיור ולוותיקן. ניתנה לו ההזדמנות, ואני חייב לומר שזה היה ממש מדהים להיות שם, ולהיות עם שלושה עמיתים מדהימים - קתלין באטל, טרודליסט שמידט וגוסטה וימברג, שהייתי דווקא חבר קרוב מאוד שלו." הטנור השבדי, שנפטר ב-2002, היה בדרך-כלל מי שגילם את 'דון אוטביו' לצד פורלאנטו בתפקיד דון ג'ובאני כמו גם לצד 'לפורלו' האמור.

"זה היה מדהים, כי קאראיאן בשלב זה כבר סבל. הוא לא היה במצב בריאותי טוב, אפשר היה לראות זאת". פורלאנטו ישב רק כמה מטרים מקאראיאן כשהופיעו ב"בזיליקת פטרוס הקדוש" בעת שהכאב נראה על פניו בבירור. "היו לו בעיות רציניות עם עמוד השדרה ובכל זאת הוא זיקק מוזיקה זו כפי שאיש אינו יכול." פורלאנטו מתענג על צלילהּ הטהור של המילה "זיקק", מאריך אותה ומדגיש אותה בשקט. הערותיו מרמזות שוב ושוב על עבודתו של האמן כמדיום, כמפענח. "במהלך הקלטת 'דון ​​ג'ובאני' שעשינו בברלין עם התזמורת הפילהרמונית של ברלין, הייתה לי סוף סוף הזדמנות להגיע לקונצרט שלו, זה היה ברהמס, ולאחר מכן, אני חושב, חלק מיצירה של ברג, עם הכנר פייר אמויאל", קולו קצת יותר מתנשף כאשר הוא מבטא ביראת כבוד את שמו של ברהמס, "אינני יודע. זה קרה באותה פעם – מעולם לא לפני כן ומעולם לא אחרי כן - בכיתי כמו תינוק". גבר הופך לילד בגלל השפעתה העצומה של המוזיקה. כל מי שאי פעם נכח בהופעותיו יסכים כי לפורלאנטו יש יכולת להפגין נוכחות סמכותית ועירנית על הבמה, כשהוא מספק פרשנויות בעלות דקויות עדינות רבות, אשר מבטאות צד פגיע-מאד, אך גם עליז ביותר שיש בו. הוא תמיד השתמש ביכולת הזו בכנות רבה כמו בלפורלו, ולאחרונה כדון קישוט. "כשבכיתי התביישתי, כי חשבתי 'אולי אנשים אלה חושבים שאני לגמרי קוקו', אבל הייתה זו הדרך בה זיקק קאראיין מוזיקה".

פרוצ'יו פורלנטו בתפקיד בוריס גודנוב, בתיאטרון הבולשוי (מוסקבה) צילום: דמיר יוספוב

פרוצ'יו פורלנטו בתפקיד בוריס גודנוב, בתיאטרון הבולשוי (מוסקבה) צילום: דמיר יוספוב

מרגש לשמוע אותו כשהוא מדבר על סבלו של קאראיאן ועל זיכרונותיו מן ההלוויה, כמו גם על קונצרט הפרידה מבמאי האופרה ז'אן-פייר פּוֹנֶל. "שבוע לאחר שקאראיאן נפטר, הלווייתו הייתה פרטית - באמצע הלילה, רק בני משפחה ואף אחד מלבדם. ושבוע לאחר מכן הם החליטו לעשות את הרקוויאם של מוצרט בקתדרלה הגדולה בזלצבורג וביקשו את המנצח והזמרים שהוא אהב. זה היה מוּטי, ואני הייתי שם עם גוסטה וינברג, אנה טומובה-סינטוב ואגנס באלצה. זו הייתה פרידה פנטסטית ... פנטסטית. ואני חייב לומר שזלצבורג הייתה והינה ייחודית, בגלל קאראיאן וגם בגלל פּוֹנֶל. הייתי שם כשפונל מת והיה קונצרט פנטסטי ב"רייטשולֶה פֶסטֶה". אני זוכר ששרתי את הטריו מתוך כך עושות כולן, "Soave sia il vento", עם אן מארי וליילה קוברלי וג'יימי לוין. ושוב ...", ההפסקות בין המילים מתארכות כשהוא מדבר על האירוע, "שוב ביצענו זאת עד התו האחרון. ואז שלושתנו, וכן - גם ג'יימי, בכינו כמו תינוקות... ".

בהיותו מהולל כאחד הזמרים-השחקנים הטובים ביותר, פורלאנטו מזהה את השפעתו העצומה של פונל על חייו. "פונל, בין הבמאים, היה לבטח הגדול ביותר מבחינתי, כי הוא היה זה שראה בי, בוריס צעיר, שהיה לי פוטנציאל להפוך לזמר-שחקן. אני חייב הכל לאיש הזה כי הוא באמת סמך עליי. עשינו כל כך הרבה דברים - עשינו סרטי אופרה [המפורסם ביותר הוא "ריגולטו" מאת ורדי לצד פבארוטי וגרוברובה]. והוא היה מי שלימד אותי כיצד לחוש את הדמויות בעצמותיי. וזה, בצורה מסויימת, המפתח לקריירה שלי. ואז, כמובן, פיירו פאג'וני - בוריס הראשון שלי אתו היה סנסציוני. פטריס שֶרו, זפירלי, שטרלר ... הופעת הבכורה שלי בלה סקאלה הייתה ב"מקבת" הפנטסטי, המדהים והיפה של שטרלר, בניצוחו של אבאדו. הפקה היסטורית. לעולם לא תהיה עוד הופעה כה יפה."

"... הלוואי שהיו לנו מקצוענים, אנשים שהם מוזיקאים ולכן מכבדים את הכתוב בתכליל, את הקולות ואת הצרכים שיש לנו על הבמה"

פורלאנטו עדיין נהנה משיתוף פעולה עם מנצחים מן הדור הצעיר יותר, כגון סמיון בישקוב וג'והנס דבו, מנהלה המוסיקלי הנוכחי האופרה הקנדית אך כאשר מדובר בבמאים, דעותיו קצת יותר פסימיות כי הוא מוצא זאת אבסורדי כמעט להשוות בין רוב הבמאים של היום עם אלה שעבד איתם בעשורים קודמים.

"הייתה להם לא רק הגאונות, אלא גם את הצניעות להציע את גאונותם לשירות ההוראות שבתווים. היום אין זה קורה עוד. אין לנו כל כך הרבה גאונים. אין עוד צורך בפטריס שֶרו או אלף כמוהו. הייתה זו זכות שהיה לנו אחד וזה היה פנטסטי, אך הלוואי שהיו לנו מקצוענים, אנשים שהם גם מוזיקאים ולכן מכבדים את הכתוב בתווים, את הקולות ואת הצרכים שיש לנו על הבמה."

בניגוד להפקת "מקבת" אחת בלה סקאלה אותה הוא משבח, ניסיונו בפריז ב-2009 כרוח-הרפאים בנקו היה הרבה פחות מהנה. דמיטרי צ'רניאקוב ורעיונותיו לא הלכו יד ביד עם הפרמטרים של פורלאנטו לכבודה של המוזיקה, על- אף הכבוד שהוא רוחש לאינטליגנציה ולכישרונו של הבמאי הרוסי.

"אתה יודע, כשאני חושב על "דון ג'ובאני" הנפלא של שֶרו בו השתתפתי, היה זה הכל מלבד מסורתי. ואינני רוצה מסורת. הפקת "דון קישוט" שהייתי חלק ממנה במרינסקי [בבימויו של יאניס קוקוס] הוא הכל מלבד מסורתי. זה מופשט, אבל מופשט עם ידע וטעם טוב. זה מה שאני רוצה". והוא ממשיך להזכיר את הפקת "בוריס גודונוב" של פאג'וני ובימויו של ג'אנקרלו דל מונקו את "דון קרלו" ו"מפיסטופלס". "ה'מפיסטופלס' מאת בויטו היחיד שהיה לי אתו התבצעה בפאלרמו - זו הייתה הפקה מדהימה. יפה, יפה, יפה ... ", הרציונל העיקרי לשמחתו של פורלאנטו הייתה מה שהוא מכנה 'פיוט' הנולדת ממוחות יוצאי דופן עם רגישות יוצאת מן הכלל.

נראה כאילו החיפוש אחר האלמנט החמקמק והלירי כל-כך הוא זה שמצית את התשוקה אצל פורלאנטו. כתומך נלהב של בית האופרה בסן דייגו, יזם פורלאנטו פנייה בוידאו לתושבי סן דייגו, בו הזכיר להם את האי אשר דון קישוט הגוסס נותן לסנצ'ו. בית האופרה שהגורל עלול היה להורסו לפני כמה חודשים, לא נסגר הודות לתמיכתם של זמרים כגון ג'ויס דידונאטו ופורלאנטו עצמו, בין היתר, אשר לחם באופן פעיל נגד סגירתו באמצעות המדיה החברתית. "כשדון קישוט גוסס, הוא אומר לסנצ'ו 'הצעתי לך אדמות, טירה, אפילו אי, אז בבקשה קח אי זה' (הוא מצביע על חזהו), האי של לבי, של שירתי, של המוזיקה”. הוא קיווה כי סן דייגו תעריך את המתנה שבית-האופרה הזה הציע לה במשך שנים כה ארוכות, ונראה שאכן העיר העריכה זאת - מאחר והאופרה הודיעה ​​לאחרונה על קיום עונת 2014-15 שלו.

כאשר דון קישוט מתמוטט מצער בגלל דחייתה של דולצינאה, פורלאנטו מוכיח את צדקתו בדבריו לראיון הזה. כאשר מתבוננים בסצנות שבגילומו, הזמן עומד מלכת ואנחנו נישאים לפתע אל האי שנמצא בליבו של האביר, לב מלא צער, לבו של פורלאנטו, והפיוט העדין ביותר. "כשאני שם אני ... בסצנות מסוימות שאני אוהב, סצינת המוות כמובן, אני עושה זאת עבור עצמי, עבור ההנאה והזכות להיות במצב הזה, מזקק את הרגש המדהים הזה, המוזיקה הזאת, המלים אלה, הטוהר הזה, הפיוט הזה".

פורלנטו בתפקיד "דון קישוט" בבית האופרה של טורונטו, החודש. צילום: מייקל קופר

פורלנטו בתפקיד "דון קישוט" בבית האופרה של טורונטו, החודש. צילום: מייקל קופר