ריאיון לאופוס / כריסטיאן לינדברג

כריסטיאן לינדבג. צילום: Mats Bäcker

שיחה עם המנהל המוסיקלי החדש של התזמורת הקאמרית הקיבוצית.

ממבט ראשון, הקשר שבין דמות צבעונית וליברלית כמו לינדברג לבין העיר נתניה נשמע כמו שילוב סוריאליסטי של שני הפכים גמורים. אף על פי זאת בחרו נגני התזמורת הקאמרית הקיבוצית או "תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית" (שם המיתוג הבעייתי שאותו כופים הפוליטיקאים על התזמורת) באופן שלא משתמע לשתי פנים, במנצח ובסולן הטרומבון הבינלאומי כריסטיאן לינדברג כמנהלם המוסיקלי הבא.

לינדברג מוכר יותר לחובבי המוסיקה כנגן הטרומבון המפורסם בעולם, שקיבל לא מכבר את התואר "נגן המתכת החשוב של המאה ה-20" ע"י מגזין המוסיקה הקלאסית CLASSIC FM. במשך 35 שנות קריירה סולנית, הופיע עם תזמורות כגון הפילהרמונית של ברלין והסימפונית של שיקגו. כמנצח, זוכה להצלחה לא מבוטלת עם תזמורות כגון הפילהרמונית המלכותית של ליברפול ולוח הזמנים שלו עמוס לעייפה עד שנת 2019.

בכל פעם שמנהל מוסיקלי נכנס לתפקידו, משתחררות לחלל האוויר הצהרות ותכניות גדולות. בדיעבד, הקהל הפך חשדן בשל הפער בין כוונות לבין מציאות. מהו החזון שלך עם הקיבוצית ועם אילו אתגרים תצטרך להתמודד בדרכך לממשו?

"בכל עיר גדולה שתבחר בעולם היום, ישנה כמות בלתי מבוטלת של כשרון ושל מוזיקאים בעלי יכולת. תיאורטית, ניתן ליצור כמעט בכל עיר תזמורת ברמה עולמית. הקיבוצית היא התזמורת הרביעית שייצא לי לנהל, ובמהלך החזרות וששת הקונצרטים שהיו לנו בתכנית האחרונה - הרגשתי שההתקדמות הייתה גדולה מאוד, יש הרבה פוטנציאל.

לדעתי, הדבר החשוב ביותר בחזון תמיד חייב להיות האיכות הבסיסית. אני אדם שעובד קשה. גם עם התזמורת אני עובד קשה מאוד, וחשוב לי לתקן תרבות של רישול - רישול באופן העבודה בחזרות, רישול בעבודה על פרטים וכו'. זאת תרבות שחשוב לי לבנות.

הדבר השני שמאוד חשוב לי, הוא הדרך שבה אנו מקרינים לקהל, הכאריזמה. לעתים קרובות אני הולך לקונצרטים, אפילו של תזמורות כמו הסימפונית של שיקגו, וזה מרגיש כמו 'יום נוסף בעבודה'. זה משהו שאסור לקבל, בכל קונצרט התזמורת חייבת לנגן 'על קצות האצבעות'."

בוא נדבר על בניית תכניות ופורמט הקונצרטים המסורתי. האם הוא עובד לדעתך?

"הפורמט הרגיל של הקונצרטים הוא לא רע. פתיחה-קונצ'רטו-סימפוניה הוא רעיון טוב ביסודו וקשה ליצור את אותו סוג של אימפקט. בשנים קודמות, עשיתי ניסיונות רבים עם בניית תכניות אלטרנטיביות - לפעמים זה עובד והרבה פעמים זה לא.

לגבי שילוב יצירותיהם של מלחינים חדשים - אני מאוד בעד, אך לא הייתי 'זורק אותן' על הקהל, שהוא שמרני ביסודו, זה לא נכון. הייתי תמיד משלב את זה עם משהו מוכר שייתן קונטרסט ראוי, קח את ברהמס למשל.


ברהמס אמר: 'את סימני החזרה אני רושם בפרטיטורה בשביל הקהל ששומע את היצירה לראשונה. אחרי שנושא מסוים חוזר פעם אחת, על הקהל לשמוע אותו שוב בשביל להתוודע אל היצירה. כאשר הם מכירים אותה, אין כבר צורך בסימני החזרה'. כנ"ל לגבי בניית התכניות - תן להם משהו שהם מכירים על מנת שהראש שלהם יהיה פתוח גם לאתגר.


בעונה הקרובה הצלחנו להביא כמה סולנים מפורסמים, ביניהם חברתי הוותיקה הזמרת ברברה הנדריקס שתפתח את העונה. ברברה, שלפעמים יכולה להיות פרימדונה בכל רמ"ח איבריה, היא גם האדם המתוק ביותר עם חבריה ומוכנה לתת עבורם את המיטב. לראשונה, נשלב גם תכנית שאותה יבחר הקהל, וזהות היצירות תישמר בסוד עד ליום הקונצרט."

מנצחים רבים כיום חווים הצלחה מוסיקלית ומסחרית גדולה, מבלי שלמדו ניצוח בדרך המקובלת (תואר בניצוח וכו'). האם לימודים מהסוג הזה הכרחיים למנצח בעיניך?

"לפני יומיים ישבתי בארוחת ערב עם המנצח ריקארדו מוטי (שהוא כידוע בעל חוש הומור משובח), ודיברנו על הוראת ניצוח. הוא סיפר שאחד המורים שלו לניצוח נהג להגיד לו שכיום מנצחים לומדים דרך הרבה לימוד וקריאה (שחשובים כמובן), אך 'הדרך המסורתית' לניצוח בעיניו הייתה לצאת החוצה, לחוות ו'ללכלף את האף', כלשונו.

מה כוונתי? יש ליצור שיתוף פעולה גדול יותר בין אקדמיות לבין תזמורות מקצועיות, בתחום הזה של הניצוח. בוא נשים לרגע את עניין האיכות בצד, אין דבר שונה יותר מניצוח על תזמורת תלמידים (טובים ככל שיהיו) לבין ניצוח על תזמורת מקצועית. הפסיכולוגיה שונה לחלוטין, וחלק גדול מהדברים שאדם לומד בעבודה עם תזמורת תלמידים, לא רלוונטיים בעבודה עם תזמורת מקצועית.

חברי המנצח יוקה-פקה סרסטי (שעבר מסכת לימודים ארוכה אצל אחד הפדגוגים הנודעים) נוהג לומר: "כאשר אתה מתחיל לנצח באופן מקצועי, עשר השנים הראשונות הן גהנום צרוף, לאחר מכן זה בסדר". לכל מוסיקאי בתזמורת יש הכשרה ארוכה יותר משל רופא, הם יודעים מה צריך לעשות."

גופים תרבותיים, תזמורות בפרט, חווים קשיים כלכליים נוראים כיום. האם קיימת בכלל דרך לנהל מוסד תרבותי היטב מבחינה כלכלית ואמנותית?

"לדעתי, חייבים לגרום לפוליטיקאים להבין שאם רוצים חברה מודרנית ומפותחת (בהנחה שזאת אכן הכוונה), אנו מוכרחים להתעקש שדברים כמו חינוך, ביטוח בריאות ותרבות ייחשבו לזכויות בסיסיות, ויתוקצבו בצורה נדיבה ע"י ממשלות. אחד הדברים שאני אוהב בישראל הוא שיש ערך לאינטלקט, וזה משהו שיש לשמר.

בארה"ב ישנה את השיטה ההפוכה שבה תזמורות מתבססות על תורמים, ושם זה נהוג. בשבדיה, איש לא היה תורם כי לא יעלה על דעתם שתרבות היא 'מותרות', היא עניין בסיסי בשבילם. העולם הוא מקום מפחיד מאוד היום - אותן תזמורות שתלויות יותר בתורמים, תלויות גם בטעם של התורמים ומנגנות פחות מוסיקה בת זמננו והרבה יותר 'בידור'. חברה כזאת יוצרת מצבים שבהם אדם כמו דונאלד טראמפ עלול להיבחר לנשיאות. זה יכול לקרות!"