ריאיון לאופוס / החלילן עמנואל פהו

החלילן השוויצרי עמנואל פהו נחשב בעיני רבים לגדול החלילנים כיום. בין הקריירה בפילהרמונית של ברלין לבין קריירת הסולו, הוא מספר על אחד הדברים שעזרו לו יותר מכל - שיעורי המשחק

אתה מרבה להשוות את הגישה שלך לחליל לזו של קול אופראי. מה ההבדל בפועל בין גישה זאת לבין הגישה של רוב החלילנים?

"אתה צריך לשאול אותם. אני אף פעם לא ניסיתי לייצג איזשהי אסכולת חליל מסויימת או מסורת מסויימת. כאשר אני מנגן בתזמורת, במוזיקה קאמרית או בסולו - אני תמיד מנסה להתמזג עם הכלים שאיתם אני מנגן, אם זה אבוב, פסנתר או כל דבר אחר. הצליל לא נשאר אותו הדבר, הוא תמיד משתנה בהתאם לסיטואציה.

אני חושב שזה קשור בעובדה שאני נוהג לשלב מסגרות שונות כבר מגיל יחסית צעיר. כאשר קיבלתי את הג'וב הראשון שלי בתזמורת בגיל 19, ניגנתי במקביל בתחרויות וגם הרבה מוזיקה קאמרית. כך שהייתי מנגן כ-50 קונצרטים סולניים בשנה ומאזן את עם מוזיקה קאמרית ונגינה בתזמורת. בדיעבד, אני יודע שזה לא רק הרחיב לי את האופקים, אלא גם נתן לי את האפשרות הזאת לא להישאר מקובע מבחינת צליל וסגנון, כפי שקורה להרבה מוזיקאים שמתמקדים ומתמקצעים בתחום אחד בלבד - סולו, נגינה תזמורתית או מוזיקה קאמרית. אני מרגיש בר מזל שאני יכול, מבחירה, לשמור על האיזון הזה בין התחומים השונים.

אמרת לא אחת ששיעורי המשחק שקיבלת בגיל צעיר עזרו לך מאוד בקריירה. תוכל לספר כיצד זה השפיע?

הוריי, שאינם מוזיקאים, מאוד התעניינו באמנויות בצורות שונות והייתה להם משיכה גדולה במיוחד לספרות צרפתית ותיאטרון, והם אלה שיזמו את הרעיון של שיעורי המשחק. אני חושב שזה תורם המון לאמן שמבצע על במה, ולא מבחינת איזשהי העמדת פנים, אלא ביכולת הזאת לספר סיפור כאשר אתה מנגן. לעתים תכופות אני נתקל במבצעים מקצועיים - נגנים ומנצחים (פחות זמרים) שעולים לבמה - ובכלל לא הבחנת שהם שם!

אני זוכר קונצרטים של אנשים כמו רוסטרופוביץ' ז'אן פייר רמפאל או לאונרד ברנשטיין - כאשר הדלת לבמה רק נפתחה, נדמה היה כאילו השמש זורחת משם. מהרגע שאותם אמנים היו עולים על הבמה הייתה איזשהי אנרגיה נורא חזקה ופוקוס שנבע מהציפייה של הקהל. אני חושב שזה מאוד משפיע מהבחינה הזאת.

האם לדעתך לפילהרמונית של ברלין יש סטנדרטים גבוהים שהינם ייחודיים?

קשה לומר. יש לא מעט אנסמבלים שמשיגים תוצאות מצוינות בסגנונות שונים. לדעתי הפילהרמונית היא ייחודית בכך שיש לה את היכולת הזאת, הפיזית, לגרום לגל של "צונאמי" מוזיקלי, וזה בולט מאוד כאשר התזמורת מנגנת איזשהו קרשנדו מאוד גדול שמופיע בתווים. אני חושב שהתזמורת הפכה למאד מגוונת מבחינת רפרטואר בשנותיו של אבאדו, והיא מצליחה לשלב ולנגן באופן מאוד גמיש יצירות בארוק, מוזיקה מודרנית ועוד סגנונות שונים - והכל בערב אחד. אני חושב שהיא התזמורת הכי חדשנית בהרבה מובנים - אם זה בתוכניות הנועזות, בפרוייקטים חינוכיים או אפילו בחידושים טכנולוגיים.

מגיעים אליכם מנצחים אורחים רבים. האם קורה לפעמים שמנצח כזה או אחר מאבד את כבודם של חברי התזמורת? אם כן, מדוע זה קורה?

זה בהחלט קורה, אולי לא עד כדי איבוד שליטה, אך לתזמורת יש לפעמים בעיות עם סמכות של מנצח מסויים או עשיית המוזיקה שלו, ולפעמים ה"שידוך" פשוט לא עובד כ"כ וזה קורה. אבל שמתי לב שזה קורה פחות בפילהרמונית של ברלין מאשר תזמורות אחרות, כי המנצחים שבאים לנצח על ברלין בפעם הראשונה מפוחדים מאוד מגודל המעמד, וחלקם גם מצליחים לעבור את החוויה הזאת על הצד הטוב. אני חושב שזה קשור במורשת שמנצחים כמו קאראיאן השאירו אחריהם, והמוניטין שנצבר לתזמור ולעשיית המוזיקה שלה. בשנים האחרונות אנשים רבים מהעולם צופים בנו בDigital Concert Hall ויכולים לראות עד כמה המוזיקאים שלנו מחוייבים.

צפו בעמנואל פהו מנגן את סולו החליל מתוך האינטרמצו למערכה השלישית של  "כרמן" מאת ביזה:

הופעת בישראל מספר פעמים בפסטיבל המוזיקה הקאמרית בירושלים ובפסטיבל כפר בלום. האם יש לך תוכניות לחזור בקרוב?

כן, יש תוכניות, אבל תמיד יוצא שאני מופיע בפסטיבלים ודווקא הייתי מאוד רוצה להופיע במהלך העונה הסדירה עם אחת מהתזמורות בישראל.