ריאיון לאופוס / יבגני קיסין

הצילום באדיבות EMI ו-IMG Artists

הוירטואוז (הישראלי) מספר בשיחה כיצד הוא לומד יצירה חדשה, כיצד קיבל את אזרחותו הישראלית ומה הוא חושב על דניאל בארנבוים

יבגני קיסין כבר בן 43. קשה להאמין שעברו כ"כ הרבה שנים מאז אותו יום בשנת 1988 שבו הדהים נער פלא רוסי בן 17 בנגינת הקונצ'רטו לפסנתר של צ'ייקובסקי עם הפילהרמונית של ברלין בניצוחו של הרברט פון קראיאן, במה שהפך לאחד הקונצרטים האחרונים של המנצח, כשנה בלבד לפני מותו. על פגישתו הראשונה עם קראיאן הוא מספר בלקוניות: "ניגנתי פנטזיה של שופן, ומורתי (שנכחה שם) אמרה לי שזאת הפנטזיה הטובה ביותר שניגנתי אי פעם". אלייט קראיאן, אלמנתו של המנצח סיפרה בראיון שמעולם לא ראתה אותו כה נרגש כפי שהיה לאחר ששמע את נגינתו של קיסין בפגישתם הראשונה: "הוא הפריח נשיקה באוויר, מחה את דמעותיו בממחטת הבד שלו ואמר מילה אחת - גאון". השאר היסטוריה.

כאשר אתה ניגש ללמוד יצירה שטרם ניגנת, מה כולל תהליך הלימוד שלך עד לתוצר הסופי?

"לדעתי, המטרה שלנו כמוזיקאים היא להתקרב ככל האפשר בביצועינו ליצירות הגדולות לרמתן של אותן היצירות עצמן, באופן שיבהיר את עומק נשמתו של המלחין. גֶתה אמר פעם: 'למשורר אמיתי יש ידע מולד על החיים, ולגילום הידע הזה איננו צריך ניסיון או אמצעים אמפיריים כלשהם'. כאשר אני לומד יצירה חדשה, בדרך כלל כבר יש לי איתה היכרות בסיסית כלשהי. בניגוד למוזיקאים שנוהגים לחקור את היצירה באריכות לפני שהם מתחילים לנגן אותה, אני פשוט נוהג לנגן אותה בטמפו איטי תחילה, והמוזיקה היא שאומרת לי מה לעשות.

לאחר מכן, רק כאשר סיימתי ללמוד את היצירה, אני מתחיל להקשיב להקלטות של פסנתרנים אחרים וללמוד מהן. אם אינני אוהב ביצוע מסויים זה יכול גם להועיל, מפני שאז אני מקבל מושג ברור יותר בקשר למה שעליי לא לעשות.
ביצירות מסויימות לפסנתר, כגון הקרנבל או הקרייזלריאנה (מאת שומאן), הכרחי ללמוד את הרקע שלהן על מנת לקבל עליהן מושג טוב יותר. ישנם גם מקרים בהם לנסיבות חייו של המלחין הייתה השפעה ישירה על היצירה - כמו בסונטת 'אור הירח' של בטהובן למשל. אולם, רוב יצירות הסולו לפסנתר לא כוללות איזשהי תוכניתיות ספציפית לדעתי, והמוזיקה כאמור, מדברת בעד עצמה".

צפו ביבגני קיסין מנגן עיבוד (מאת גרונפלד) לפסנתר על נושאים מתוך האופרה "העטלף", מרסיטל שצולם ב"רויאל אלברט הול" בלונדון:

בדצמבר 2013 קיבל קיסין את האזרחות הישראלית בטקס בנוכחות שרת הקליטה ויו"ר הסוכנות היהודית. כיצד נולד הרעיון להפוך לאזרח ישראלי?

"הרעיון התבשל אצלי במשך שנים. במשך שנים הרגשתי שישראל היא המדינה היחידה בעולם שאיתה אני יכול להזדהות. כאשר החלטתי לעשות זאת, פניתי תחילה לליידי אנאבל ויינפלד (אלמנתו של ארתור רובינשטיין ופעילה בעולם המוזיקה הקלאסית), שיצרה קשר עם כמה עובדי ציבור. לאחר מכן הגשתי מכתב בקשה שבו הבהרתי מדוע אני מעוניין להפוך לאזרח ישראלי, מכיוון שלא ממש יכולתי להעתיק את מגוריי לארץ, אך רציתי להופיע בחו"ל כישראלי. בחלוף שנתיים, קיבלתי את האזרחות".

מה דעתך על פרויקט תזמורת דיוואן של דניאל בארנבוים?

"לדעתי, הניסיון של בארנבוים לנסות ולתרום לשלום ולהבנות הדדיות עם הפלסטינים - הוא רעיון נעלה, ולכן אני מאוד מאמין בפרויקט הזה של תזמורת ישראלית-ערבית משותפת. למרות זאת, קשה לי להבין מדוע הוא בחר בזמנו במישהו כמו אדוארד סעיד כשותפו ליוזמה. סעיד האמין שלפלסטינים הזכות לדחות את תוכנית החלוקה של האו"ם משנת 1947, הוא כלל לא האמין ברעיון שתי המדינות.

למרות היוזמה הנפלאה, לי באופן אישי עצוב שחלק גדול מהביקורת שמופנית כלפי ישראל בתקשורת המערבית כיום איננה עניינית, ונובעת ממניעים אינטרסנטיים של אנשים וגופים שמעולם לא היו סימפטיים כלפי מדינת ישראל, בלשון המעטה. זוהי גם אחת הסיבות שגרמו לי לרצות להחזיק באזרחות ישראלית".

האם הרגשת בשינוי כלשהו ביחס כלפיך בהופעותיך בעולם בעקבות החלטתך להפוך לאזרח ישראלי?

"לא הרגשתי שום שינוי".