ריאיון לאופוס / איתמר זורמן

הכנר איתמר זורמן. צילום: יח"צ

הכנר הישראלי עטור הפרסים בשיחה עם פרופ' עודד זהבי.

איתמר זורמן מגיע בדיוק "כירורגי" לפגישה שקבענו במוזיאון תל-אביב. דיבורו רך, מילותיו ממוקדות. הוא מצחקק בספונטניות אבל ער מאד לניואנסים בשיחה שמתפתחת. זו הפעם הראשונה שאני פוגש בו ואחרי כמה שניות עוברת בי המחשבה שאם זה הפרופיל של המוסיקאי הישראלי החדש: חכם, חושב, מעודכן, פתוח - יש סיבה להיות אופטימיים. ועוד לא דיברנו על האיכויות המוסיקליות של האיש הצעיר הזה.

במה שונות הדרישות העכשוויות מכנר ממה שנדרש ממנו או ממנה לפני עשרים שנה?

"בסופו של דבר הכנר 'העכשווי' נדרש ליותר ידע וליותר מקוריות (בבחירת רפרטואר ובדרכי הביצוע). בנוסף ליכולת לנגן, אתה צריך להיות מסוגל להבין לעומק מוסיקה, להבין ולהכיר הרבה רפרטואר ופרשנויות קיימות (ונגישות) לביצועו. אתה צריך לדעת לדבר עם קהל - נדיר מאד ללכת היום לקונצרט שאין בו תקשורת מילולית עם הקהל, זה עוד קורה, אבל פחות ופחות. עוד נקודה, כיום גם כנרים סולנים מובהקים מנגנים מוסיקה קאמרית כחלק משגרת הקונצרטים שלהם. אני מוצא את זה לדבר מאד חיובי."

לאור החידושים האלו האם לקונצרט ה"פרונטלי" שכולל פתיחה קונצ'רטו וסימפוניה יש עוד תוקף.

"כן. אבל היום אני רואה גם במוסדות שמרניים ניסיון לתת בתכנית הקונצרט משהו 'מעבר'. קונצרט טוב הוא יותר מסך כל היצירות שלו. יש מאחוריו איזושהי אמירה, יש בחיבור היצירות ובאופן הביצוע שלהן משהו שהוא 'מעבר'. כמובן שבקונצרטים שמציגים לצד הרפרטואר המוכר יצירות או הקשרים חדשים, ישנה גם אווירה נועזת או 'מחפשת' יותר אבל נראה לי שאין היום במה מכובדת שתציג לקהליה קונצרט שאין מאחוריו חשיבה ואמירה רעננה."

אתה מדבר על הרחבת אופקים מוסיקליים כמבצע. האם אתה מאזין גם למוסיקה שאיננה קלאסית?

"לצערי הרב לא. היום שלי עמוס כל כך בנגינה, חיפוש רפרטוארי, האזנה לביצועים, שאין לי כמעט מקום להאזנה נוספת. בשעות הפנאי שלי אני צופה הרבה מאד בספורט."

קבוצה אהודה?

"מכבי תל אביב. אני צהוב. אני חייב לציין שאני לא מגיע מבית צהוב...הם אוהדים משהו אחר. את האהבה למכבי תל אביב פיתחתי כנראה בבית הספר (אליאנס תל אביב) ומאז אני נאמן."

למי מגיע הקרדיט על הפריצה הבינלאומית שלך?

"לשופטי תחרות צ'ייקובסקי (בחיוך), אין ספק שזו הייתה פריצת הדרך שלי. כמובן מגיע קרדיט גם לסילביה רוזנברג מבית הספר ג'וליארד שהייתה המורה שלי והכינה אותי לתחרות, וגם לפסנתרן רון טרכטמן שניגן איתי בתחרות. אין ספק שלהגיע לשלבים גבוהים של תחרות עם פסנתרן מצוין שאתה גם מכיר משנה את כל התמונה בתחרות."

עצות למי שמנסה היום לפרוץ לתודעה הבינלאומית, משהו על מורים, הכנה, אמרגנים?

"היום יש הרבה דרכים להגיע לבמות רציניות. לא בהכרח דרך אמרגנות גדולה, חוזה עם חברת תקליטים או זכייה בתחרות גדולה. צריך הרבה סבלנות וגם קשרים אף פעם לא הזיקו. יש יותר משקל לקידום-עצמי, צריך להבין את הסצנה. לגבי למידה (הוראה) בדרך לקריירה: אני מצאתי את עצמי מחליף מורים בתדירות די גבוהה, גם היום, אני עדיין מנגן לכמה מהם למרות שאני כבר לא לומד אצלם כמה שנים. ככלל, אני חושב שלא חייבים להיות נאמנים דווקא לאסכולה אחת או לגישה אחת לכלי. חשוב לגוון, חשוב להיות מסוגלים לנגן באופנים שונים, זה מרתק ומעניין."

אני זוכר אותך כנער זמר נהדר ב"מזמורי צ'יצי'סטר" של ברנשטיין וב"בראשית" של נעם שריף.

"אני יכול להגיד שאין דבר חשוף יותר מזמרה. אחרי שאתה עומד שם תלוי לגמרי ביכולת הקולית/גופנית שלך וצריך להעביר מסרים מילוליים נוקבים, הנגינה בכינור נראית ומרגישה כמו משהו קל הרבה יותר."

שמעתי אותך גם בביצוע מצוין של הקונצ'רטו לכינור של משה זורמן. יש לך היום אפשרויות בחירה של רפרטואר בקונצרטים שלך?

"בקונצרטים עם תזמורת פחות. זה הרבה פעמים מתחיל ב'מה תרצה לנגן?' ומסתיים ב'טוב, אז צ'ייקובסקי.' זה די מורכב, צריך למצוא תזמורת ומנצח שיהיו שותפים לרצון ההרפתקני שלך לנגן קונצ'רטי לכינור של שימנובסקי או פנדרצקי, למשל. ברסיטלים המצב טוב בהרבה, שם היכולת שלי לכלול יצירות 'נועזות' גדולה יותר".

הכנר איתמר זורמן יופיע בקונצרט מיוחד עם התזמורת הקאמרית הקיבוצית והמנצח בנג'מין שוורץ ב-7 למאי במרכז האמנויות "אלמא", זכרון יעקב. לרכישת כרטיסים לחצו כאן.