חדשות / המנצח איוון פישר: "לתזמורות סימפוניות נותרו עשורים ספורים בלבד"

המנצח איוון פישר מנצח על הפילהרמונית של ניו יורק באולם אייברי פישר. אימג'בנק\GettyImages

"אני צריך מקומות עבודה שבהם אוכל לתרגם את הרעיונות שלי למעשים", הוא אומר על דבקותו בתזמורת שהקים לפני 31 שנים בבודפשט

"לתזמורות סימפוניות נותרו לכל היותר עוד כמה עשורים בודדים לשרוד במתכונתן הנוכחית", אמר השבוע המנצח ההונגרי איוון פישר. "מצבן הכלכלי כבר רעוע. האם גאווה לאומית בסגנון אמריקאי ורצונם הטוב של פוליטיקאים אירופאים יספיקו כדי להמשיך ולהאכיל את המפלצות הענקיות הללו שלא השתנו במשך מאה שנים? והאם המבנה הקשיח הזה באמת מתאים לימינו, או שאנחנו סתם תקועים אתו? ובכן, אני חושב שנתקענו אתו. אני הייתי מברך על מבנה מוסיקלי יותר גמיש ומשפחתי, שיכול להתאים בגודלו ובמשאביו לצורכיהם של מלחינים שונים, ולדרישת הקהל. בבודפשט יש לנו מאגר של מוסיקאים שמבצעים שלל תפקידים. התזמורות שיידעו להתגמש הן אלו שישרדו; התזמורות הקשיחות – לא. זה בדיוק מה שקרה לדינוזאורים, אני חושב".

איוון פישר עם הפנתרנית יוג'ה וואנג. אימג'בנק\GettyImages

איוון פישר עם הפנתרנית יוג'ה וואנג. אימג'בנק\GettyImages

עם זאת, לפחות תזמורת הפסטיבל של בודפשט, שפישר עומד בראשה, ניצבת על קנה ונדמה כי היא יציבה מפני זעזועים. רבים מהצעירים המבריקים שפישר גייס, כשהקים אותה ב-1983, עדיין מנגנים לצדו. איך קרה שסימני היכר של התזמורת הזאת, תעוזה וברק, לא הועמו עם השנים? "אני חושב שזה מפני שהתזמורת הזאת היא בית לפתיחות ולחדשנות", הוא אומר, "כל כך הרבה דברים חדשים קורים כל הזמן. לדוגמה: בשנה שעברה פתחנו בסדרה של קונצרטים שמתחילים בחצות, והיא זכתה להצלחה ענקית. היא נועדה למשוך אנשים בשנות ה-20 שלהם שאוהבים מוסיקה אבל טרם עוצבו בשבילם הקונצרטים הקלאסיים שהם ממש יאהבו. חשבנו שאם ננגן בשעות שהם בדרך כלל ערים וההורים שלהם כבר ישנים, הם ירגישו בנוח – כי זה רק הם באולם. הם ישבו על פופים ולמי שבאו על אופניים נתנו הנחה. הם מיד קלטו את המסר שהקונצרט הזה נועד להם".

האם פישר יכול לדמיין לעצמו רגע שבו הוא לא ינצח על התזמורת שלו? אחרי הכל הוא מאוד מבוקש, גם כמנצח ראשי (הוא החזיק במשרה זו בוושינגטון, ליון וברלין) וגם כאורח. הוא אפילו הוזכר כמחליפו העתידי של מאריס יאנסונס בתזמורת הקונצרטחבאו של אמסטרדם, אך הוא מבטל מיד ספוקלציות כאלה. "אני צריך מקומות עבודה שבהם אוכל לתרגם את הרעיונות שלי למעשים והקמתי את התזמורת של בודפשט רק לשם כך. אז מדוע שאעזוב אותה? אני נענה להזמנות ממקומות אחרים רק כדי לבדוק שאני עדיין כשיר לנצח באווירה תזמורתית נורמלית, וגם אז רק עם תזמורות שיש בהן תשוקה גדולה לשינוי. אני לעולם לא אלך לנצח על תזמורות מאובנות שחוששות מכל דבר חדש".

המנצחים ההונגרים הגדולים מן העבר – דמויות כמו ריינר, סל, דוראטי ושולטי – נודעו בקפדנות הקיצונית שלהם ובמזגם המהיר להתלקח. האם פישר הוא חלק מאותה מסורת? "לא. אבל אני מעריץ גדול שלהם. אם אתה רואה רק את הפן המאיים והרודני שהיה בהם – אתה נחשף רק לחלק קטן מאישיותם. הם בעיקר היו אנשים אחראיים מאוד – לשים תמיד את צורכי המוסיקה והקהל מעל לצרכים הסוציאליים או או המקצועיים של נגני התזמורת. עם זאת, אחרי מלחמת העולם השנייה תזמורות נהפכו להרבה יותר דמוקרטיות, והאיגודים המקצועיים שלהן לחזקים יותר – ומתוכם צמח סוג חדש של מנצח: אחד כזה שמשרת את האיגוד ואת המוסיקאים שחברים בו, אחד כזה שלא עושה צרות. היום מנצחים הם יותר כמו פוליטיקאים שנבחרו בקלפי. טוסקניני לא היה מקבל היום הרבה הזמנות לבוא ולנצח".