ריאיון לאופוס / הכנר ג'ושוע בל

הכנר האמריקני בריאיון מיוחד על אהבתו לישראל ועל קריירת הניצוח הלא שגרתית שמעסיקה אותו בימים אלה

קשה להאמין שהכנר הצעיר ג'ושוע בל כבר בן 46. הכוכב האמריקני שומר על מעמדו כבר כמה עשורים, והוא זוכה בארה"ב ומחוצה לה להערצה ששמורה בדרך-כלל לכוכבי פופ. בשנים האחרונות פיתח קריירה מקבילה - כמנצח, כשהוא מנצח ממושב הנגן הראשי (מה שמכונה Play-Lead, התזמורת ללא מנצח על הפודיום, והנגן הראשי מוביל). לפני שלוש שנים מונה למנהל המוזיקלי של תזמורת "אקדמיית סנט מרטין", איתה הוא מסייר ומקליט בקביעות.

רוב האנשים רגילים למנצח שמנצח מהפודיום, ואילו אתה נוהג להוביל את התזמורת ממושב הנגן הראשי. מהם היתרונות והחסרונות בסוג ניצוח זה?

"ראשית, עלינו להגדיר מהו "ניצוח". ניצוח משמעו להוביל קבוצה, והגיוני לחשוב שישנן דרכים שונות לעשות זאת. ניתן להוביל את הקבוצה מהפודיום בעזרת השרביט, או בלעדיו, ואפשר גם להוביל מתוך שורות התזמורת. כאשר אני יושב בכסא המוביל אני מנגן רוב הזמן כחלק מהסקציה. אולם, במקומות מסויימים בפרטיטורה, היכן שהכינורות מנגנים קו פחות חשוב או אינם מנגנים כלל, אני מנצח בזמן שהתזמורת מנגנת.

אני חושב שהגישה הקאמרית הזאת היא יתרון, מפני שהיא מחייבת את המוזיקאים להקשיב אחד לשני כל הזמן. מצד שני, אינני שולל ניצוח מהפודיום בעתיד. מה שאנשים רבים לא מבינים היא העובדה שלפחות 90% מעבודתו של מנצח (או נגן-מוביל) מתרחשת בזמן החזרות ובהכנות שלפני החזרה. הרבה לפני שהקונצרט מתחיל, על המוביל לקבל כל מיני החלטות - לגבי סימונים לתזמורת, טמפו, ארטיקולציה וכדומה. כל אלה מתרחשים בתהליך הזה שמוביל למוצר הסופי, והיכולת לקבל את ההחלטות הללו אינה תלויה באם יחליט המנצח לעמוד על הפודיום או להוביל ממושב הנגן הראשי".

בתחילת החודש הוצאת תקליט של הקונצ'רטי לכינור מאת באך, בליווי תזמורת אקדמיית סנט מרטין. הדיסק כולל גם כמה עיבודים לא שגרתיים, שבראשם השאקון המפורסם של באך מתוך הפרטיטה מס' 2 לכינור - בליווי של תזמורת. האם אתה חושש מביקורת בנוגע לביצוע הלא שגרתי?

תקליטו החדש של ג'ושוע בל לחברת סוני

תקליטו החדש של ג'ושוע בל לחברת סוני

"יעברו עוד שנים רבות עד שאהיה מוכן להקליט את מכלול הסונטות והפרטיטות של באך. לגבי השאקון, תמיד יהיו אלו שיש לבצע אותו בדיוק בדרך שאליה התכוון המלחין, בכינור סולו, אך אני מאמין בביצוע של יצירות גדולות בדרכים שונות. העיבוד הנוכחי מאפשר דרך חדשה להאזין ליצירת המופת הזו.

כאשר מנדלסון החל לכתוב ליוויי פסנתר ליצירות הסולו של באך, חברו רוברט שומאן שמע זאת וקיבל השראה לכתוב ליוויי פסנתר משלו לסונטות ולפרטיטות. פרק הגאבוט מתוך הפרטיטה השלישית מופיע גם הוא באלבום עם הליווי כתב שומאן, בתזמורו של ג'וליאן מילון".

רצועות מהדיסק החדש של ג'ושוע בל זמינות להורדה כשי לקוראי מגזין אופוס באדיבות חברת "סוני" העולמית. מאה הקוראים הראשונים יוכלו להוריד את הרצועות למחשב, והשאר מוזמנים להאזין להן אונליין. לחצו כאן להאזנה ולהורדה. לתקליטים אחרים של ג'ושוע בל, לחצו כאן.

בל מנגן בימים אלה על כינור סטרדיווריוס משנת 1713 שהיה שייך בעבר למייסד הפילהרמונית הישראלית - הכנר ברוניסלב הוברמן. לכינור היסטוריה משלו:

"ב-28 לפברואר 1936 ניגן הוברמן רסיטל בקרנגי הול על הגווארנרי שלו, והשאיר את כינור הסטרדיווארי "גיבסון" שלו בחדר ההלבשה. במהלך החצי השני של הרסיטל הבחינה העוזרת האישית של הוברמן שכינור הסטרדיוורי נעלם. היא מיהרה לבמה בזמן מחיאות הכפיים ולחשה באוזנו של הוברמן את החדשות הרעות. זו הייתה הפעם השנייה שהכינור נגנב במהלך 25 השנים שהוברמן החזיק בכינור. הכינור נגנב לפני כן בוינה בשנת 1916 מחדר מלונו, אך הוחזר בחלוף כמה שעות כאשר ניסה הפורץ למכור את הכינור בבית עבוט.

הכנר האמריקני ג'ושוע בל. צילום: Lisa Marie Mazzucco

הכנר האמריקני ג'ושוע בל. צילום: Lisa Marie Mazzucco

הוברמן הניח שהכינור יימצא במהרה, אך ה'גיבסון' שלו לא נמצא גם כאשר הלך הוברמן לעולמו בשנת 1947. בשנות ה-80 נפתרה הפרשה: כנר בשם ג'וליאן אלטמן ששכב על ערש דווי התדווה בפני אשתו, שהכינור שקנה כביכול מחברו לפני 50 שנה, תמורת מאה דולר בלבד, הוא למעשה הסטראדיווארי הגנוב.

אלמנתו הטרייה של אלטמן השיבה את הכינור לרשויות, והתברר שהבעלים החוקיים שלו הם חברת הביטוח לויד'ס, ששילמו לה כ-230,000$ על השבת האבידה. בשנת 2001, נודע לי על כוונה למכור את הכינור למוזיאון גרמני, מה שאומר ששום אדם לא יוכל לנגן בו במשך שנים רבות. קיבלתי בחילה ברגע ששמעתי על כך, והחלטתי שאני מוכרח להשיג אותו ויהי מה. מכרתי את כינור הסטרדיוורי "טום טיילור" שלי ב-2 מיליון דולר, וקניתי את ה'גיבסון' של הוברמן תמורת 4 מיליון דולר".

מתי תופיע שוב בישראל?

"הפילהרמונית הזמינה אותי לחזור ולהופיע בעונת 2016, ואני שמח מאוד לחזור לישראל - שהיא הבית השני שלי. יש לי שם המון חברים ומשפחה. אמי יהודיה, אני גם מגדיר את עצמי כיהודי, ואני מרגיש מאוד שייך למדינה וקרוב לאנשים שלה. אני מבין שהריאיון יתפרסם בערב החג, וזו הזדמנות לאחל לכל הקוראים בישראל חג סוכות שמח".

לפני מספר שנים הדהים בל את עולם המוזיקה, כאשר התחפש לנגן רחוב והחל לנגן את השאקון של באך בתחנת הרכבת התחתית בוושינגטון על כינור הסטראדיוורי שלו. למרבה ההפתעה, אנשים ספורים בלבד נעצרו לידו להאזין או לתרום לו מטבע. רק אישה אחת מבין אלפי האנשים שחלפו בתחנה זיהתה את הכנר המפורסם.

בשבוע שעבר, חזר בל על הטריק היחצ"ני, הפעם עם הודעה מוקדמת לתקשורת ואלפי סקרנים שהתאספו לצפות: