ריאיון לאופוס / להב שני

המנצח להב שני. צילום: Marco Borggreve

מטאור הניצוח הישראלי בן ה-26 ינצח בסוף השבוע הקרוב על הפילהרמונית של וינה. פרופ' עודד זהבי בשיחה עם להב שני.

באיזשהו רגע בקריירה של כל אומן חשוב מתחילים לשכתב לו את הביוגרפיה. כולם ניגנו/שרו/רקדו עוד בילדותם/ברחם, כולם הדהימו את שומעיהם מההתחלה וכמובן שכולם עשו תמיד את הבחירות הנכונות.

אני לא יודע לגבי דודאמל או דוחנאני, אבל את להב שני אני מכיר מאז לידתו, ויכול להעיד שהאיש הצעיר הזה אכל, שתה, נשם ועשה מוסיקה כמעט מהיום בו נולד.

להב הוא מהשמות החמים בסצנת הניצוח העולמי. הופיע עם תזמורת בירמינגהאם, עם תזמורת השטאטסקאפלה ברלין עם הפילהרמונית הישראלית ועם הפילהרמונית של לוס אנג'לס. בסוף השבוע ינצח לראשונה על התזמורת הפילהרמונית של וינה. הוא מתגורר בברלין עם בת זוגו.

באיזה שלב הפכת מעוד איש צעיר, מוכשר ואמביציוזי למי ש"עשה את זה"? מה היו הצעדים שמבדילים אותך מהאחרים?

"מהבחינה האישית הרגע הזה היה כשהחלטתי לעבור לברלין ללמוד ניצוח. עד אז הלכתי פחות או יותר במסלול הרגיל: לימודי פסנתר, תלמה ילין, האקדמיה בתל אביב את ההחלטה לעבור לברלין קיבלתי מתוך צורך נפשי עמוק. ידעתי שזו ההחלטה שלי, הדבר שלי, שאני לוקח עליו אחריות. שאני הולך לבית ספר שאני בחרתי, ושאתמודד עם הדרישות המקצועיות הגבוהות שהוא מציב.

מהבחינה המקצועית הייתה זו תחרות מהלר שפתחה לי את הדלת. צריך להיות הגונים, לפני התחרות היו לי מעט מאוד קונצרטים בתור מנצח, אחריה התחילה הקריירה לזנק. מה שמצחיק הוא שבכלל לא תכננתי להגיע לתחרות הזו. המורה שלי לניצוח הציע לי לבחור מתוך רשימה של תחרויות ניצוח ובחרתי בתחרות מהלר. לא ציפיתי לזכות, לא ציפיתי אפילו להגיע לגמר".

איך ממשיכים להצליח אחרי החשיפה הראשונית שמספקת התחרות?

"הדבר היחיד שניתן לעשות באופן אקטיבי הוא תמיד להיות מוכן, מבחינה מוסיקלית. כל הסודות שממתינים לפיענוח נמצאים בפרטיטורה. אני צריך להגיע למצב שאני מכיר את היצירה על קרביה, שאני מכיר את היצירה באופן אינטימי, מנצח טוב שחוקר פרטיטורה לעומק עלול למצוא בה הקשרים מסוימים, שלעתים אפילו המלחין לא מודע אליהם – כפי שפסיכולוג טוב יכול לראות הקשרים מסוימים אצל מטופל שלו, שהמטופל עצמו אינו מודע אליהם. לפעמים היו לי חששות שאגיע לחזרה עם תזמורת טובה, נקרא את היצירה פעם אחת ולא יהיה לי מה להגיד. הם הרי מכירים את התווים, יודעים לנגן וכבר ניגנו את זה כל כך הרבה פעמים..."

תרחיש כזה התממש אי פעם?

"לא. כי במהלך החזרות מתרחשים שני תהליכים, האחד נוגע להקשבה. שלי כמנצח. אני צריך להיות מודע לדברים שרק אוזן מבחוץ יכולה לטפל בהם כמו באלאנס או מימוש של רעיונות מוסיקליים שנמצאים בפרטיטורה. היו כבר מקרים שהגעתי לתזמורת והייתה חשדנות, לא בלתי מקובלת במקצוע (אולי בגלל גילי הצעיר). אבל בתזמורות הטובות, שבהן את ענייני התווים והקצב לא צריך לתקן, תמיד מצפים ממך להקשיב ולהגיב למה שהתזמורת מציעה, ולא רק לבוא עם הערות מוכנות מהבית.

צילום: Martina Draper

חזרה בקונצרטהאוס בוינה (מאי 2015) צילום: Martina Draper

ככל שהמוזיקאים בתזמורת טובים יותר, קל יותר למצוא אוזן קשבת לשיתוף פעולה מוסיקלי. הדבר השני הוא היכולת להוציא את כל זה אל הפועל, להעביר במעט זמן את כל הידע המוקדם ואת מה שנשמע בחזרה".

תוכל לאפיין את האופי האנושי של תזמורות שונות?

"אני לא בטוח שאני יכול. אני אני בהחלט יכול להגיד שיש מחוייבות חוצת גבולות, בכל העולם, לעשייה מוסיקלית".

האם אתה נתקל בבעיות סביב הישראליות או היהודיות שלך?

"עד כה לא נתקלתי באנטישמיות או באנטי ישראליות. אני יכול להגיד שהעובדה שאני מישראל היא נושא שמרתק אנשים לדבר עליו, בעיקר את הגרמנים. הם שואלים שאלות".

הסביבה החברתית שלך השתנתה עם פריצת הקריירה?

"אני בן אדם לויאלי לחברים שלו. חלק גדול מהחברים הקרובים שלי הם מהתקופה שלפני הזכייה בתחרות יש לי אפילו חבר מכתה א' שאני עדיין שומר איתו על קשר. יש לי חברים מבתי הספר בהם למדתי. ועל הדרך סופחים חברויות".

עד כמה היה לבית השפעה עליך?

"אחת החוויות הבין אנושיות הראשונות שאני זוכר הייתה, עוד לפני שהלכתי לגן, לשבת בחזרות של אבא שלי (המנצח מיכאל שני). אני זוכר את התחושה לשבת שם ולראות אותו עובד ואת האינטראקציה שלו עם המבצעים, שתמיד הייתה מאד חמה. זה נתן לי תמונת עולם מסוימת שבטח שהשפיעה עלי, אם כי אחר כך הלכתי ללמוד פסנתר ומה שהביא אותי לניצוח היתה דווקא ההיכרות עם הרפרטואר הסימפוני דרך נגינת בס בתזמורת. לגבי אמא, מה שתמיד היה חשוב לה זו לא הישגיות לשמה, אלא היא רצתה שנהיה בני אדם. אם אפשר, נעימים ומכירי תודה. בין שתי התפיסות האלו בבית אני חושב שהתעצבה אצלי תפיסת עולם די מוצקה שעליה אני שומר".

מנצחים צעירים שאתה מעריך.

"יאניק נזה סאגאן. הכרנו לפני שנתיים באדינבורו והוקסמתי מהתקשורת שלו עם התזמורת, מהרצינות שלו ומההבנה העמוקה של הפרטיטורה. יש משהו ביכולת שלו להפיק מוסיקה נשגבת תוך חיבור עם התזמורת שעליה הוא מנצח. גם אם אני לעתים חולק עליו מוזיקלית, יש לו יכולת שכנוע מופלאה, שנובעת מתוך הבנה מעמיקה של הפרטיטורה. אנדריס נלסונס - במקרה שמעתי השבוע ביצוע שלו לחמישית של מהלר - היה נפלא מכל בחינה אפשרית. תענוג גדול".

השם דניאל בארנבוים מופיע בצמתים חשובים בקריירה שלך. מה אתה יכול לספר כל זה?

"אני חייב לומר שמעולם לא הייתי אסיסטנט של בארנבוים או תלמיד שלו. אמנם למדתי ממנו המון על ידי כך שישבתי, בהזמנתו, באינספור חזרות שלו בברלין, אבל הקשר לא היה פורמלי, תחת בית האופרה, אלא אישי. הוא היה מעורב בבניית הקריירה שלי, נתן ייעוץ וגם פתח כמה דלתות - אבל עשה הכל מיוזמתו שלו, ועל כך אני אסיר תודה".

צפו בלהב שני מנצח על הפילהרמונית הישראלית בסימפוניה מס' 1 מאת גוסטב מאהלר: