ריאיון לאופוס / לורה קלייקום

זמרת הסופרן האמריקנית לורה קלייקום. צילום: יח"צ

פרופ' עודד זהבי בשיחה עם אחת מזמרות הקולורטורה החשובות של ימינו.

לורה קלייקום, הידועה כאחת מזמרות סופרן הקולורטורה הגדולות של ימינו, תגיע לשיר בערב האופרה הבינלאומי של פסטיבל אופוס בירושלים. קלייקום מככבת בתפקידים ראשיים בבית האופרה "לה סקאלה", בית האופרה של סן פרנסיסקו, תיאטרון "בולשוי" ואחרים. היא זכורה לקהל הישראלי מהופעותיה המרגשות עם התזמורת הפילהרמונית ועם האופרה הישראלית בשנים האחרונות.

האם אומנות האופרה עדיין רלוונטית לעולם של ימינו, לעולם הבידור והתרבות העכשווי?

"אנשים חוזרים על השאלה וההנחה הטיפשית המגוחכת והשגויה הזו כל כך הרבה פעמים עד שהתחלנו להאמין בזה! אנחנו מבזבזים הרבה יותר מדי זמן בהתנצלויות על סוגיית ה"רלוונטיות" של האופרה! חד משמעית, לעצמה ולחוויה החושית של צפייה במופע חי אין תחליף! התיאטרון והאופרה משגשגים בגלל שהם מגרים את החושים עד לקצה הגבול, ומספקים חוויה עוצמתית ביותר למי שנוכח באולם. מדוע שמישהו ירצה לצמצם את הטווח הריגשי, הצלילי והחזותי של אומנות לקוטר של עדשה או ליכולת ההכלה של המיקרופון? הלא ברגע שעושים את זה מאבדים כל כך הרבה ממה שהמדיום הזה יכול ונועד להציע.

תחשבו על הפלא הזה שמתרחש לנגד עיני הצופה והמאזין: מגוון עצום של צלילים שמופקים רק בעזרת מיתרי הקול וגוף האדם, מיתרים וגוף של אדם כמוך שעומד על הבמה. וכל העולם הצלילי הנפלא שמשמיעה התזמורת מופק בעזרת כמה פיסות מתכת, עץ, מיתרים ואנשים, בני אדם שיכולים לחולל בעזרתם את קסם הבריאה של חוויה חושית שאין לה תחליף.

אין פה פירוטכניקה, אין העצמה מלאכותית, אין שחזור, יש אומנות שנוצרת באופן חד פעמי. האם יש משהו נפלא מזה? המופע החי הוא תמיד רלוונטי!
אנשים היום התרגלו לצרוך מידע ותרבות דרך מסך הטלוויזיה או המחשב, אנחנו צריכים לאתגר את זה, להציע לקהל שמגיע למופע התרוממות רוח, את ה'קתרזיס' שנובע מהחשיפה שמתרחשת על הבמה לרגשות, רעיונות, כאבים ומאבקים ולאופן שבו הדמויות וגם המבצעים מתמודדים אתם כשהם מקווים שהצופה או המאזין יצא מהאולם אדם טוב ומזוכך מכפי שנכנס אליו."

איך את, כאומנית עכשווית מתמודדת בין שיגרת החיים והמחשבה שלך ובין הצורך לגלם בהרבה מקרים דמויות היסטוריות?

זמאת הסופרן לורה קלייקום בהפקת "לוצ'יה די למרמור" באופרה של יוסטון. צילום: יח"צ

זמאת הסופרן לורה קלייקום בהפקת "לוצ'יה די למרמור" באופרה של יוסטון. צילום: יח"צ

"התשובה לשאלה הזו משתנה בין הפקות ומיצירה ליצירה. כשאני לומדת תפקיד, אני משתדלת מאד ללמוד על הדמות שאותה אני מגלמת, האינטרנט הוא אוצר בלום של ידע. אני לא חושבת שאני רוצה לחקות דמות היסטורית, בסופו של דבר אני מביאה את עצמי לתפקיד והקהל שמגיע לשמוע אותי הוא קהל המעוגן בתרבות של ימינו, אבל מאד חשוב לי להבין מיהי הדמות שאותה אני מגלמת, מה אמרה? מה לבשה? איך חשבה? במה עסקה. בעניין ההלימה ההיסטורית חשוב לציין שגם הרעיונות המובעים בחלק מהאופרות לא תמיד חופפים את המועד שבו היצירה נכתבה. דוגמא מצוינת לכך היא האופרה של מוצרט "נישואי פיגרו" שקטעים ממנה נשיר בערב שיתקיים בירושלים במסגרת "פסטיבל אופוס" ב-19 למרץ. במרכז האופרה עומד מנהג "זכות הלילה הראשון" שאפשר לאציל לשכב עם המשרתות שבביתו. בזמנו של מוצרט המנהג הזה כבר היה לא רלוונטי, אבל דה פונטה ומוצארט השתמשו בו כדי לעסוק בנושאים של חירות מינית, של יחסי גברים ונשים, של האומץ להגיד כן (או לא), בעצמאות ובכח הנשי. נושאים שהם רלוונטיים יותר מתמיד גם היום.

איזו מוסיקה לעולם לא תשירי?

"אני מוכנה לשיר, ושרה, כמעט הכל, אבל לא אשיר יצירות שכתובות באופן מופרך לקול, כאלו שכתובות לקצוות של מיתרי הקול, כאלו שפוגעות בו, כאלו שדורשות לצרוח...אי אפשר לכתוב לקול כאילו היה כלי נגינה! כשכלי נגינה ניזוק כתוצאה מכתיבה או שימוש לא נכון בו תמיד אפשר לגשת לחנות ולקנות כלי חדש, כשמדובר בקול האנושי הנזק הוא בלתי הפיך. אני גם מסופקת אם אי פעם אשיר מוסיקת רוק או פופ. ההפקה הקלאסית שונה כל כך. כל חיי עבדתי כדי ליצור הפקה קולית שבה המנעד הקולי מאוזן בכל חלקיו, שבה הקול יוכל להישמע יפה וברור גם בליווי תזמורת סימפונית, ללא הגברה. ההפקה הקולית הנדרשת במוסיקת פופ ורוק היא אחרת לגמרי (קול חזה, שבירה והקצנת ההבדלים בין חלקי הקול דגשים או שירה מוקצנת, גניחות וצרחות) כל הגוונים של שירת פופ צריכים הגברה אחרת הם אינם נשמעים. יחד עם זאת אני חייבת לומר שאני נהנית מאד לשמוע אחרים ששרים את המוסיקה הזו. אני אוהבת (בין היתר) למשל את אלה פיצג'רלד, בילי הולידי, מהליה ג'קסון, ביונסה (שהיא מטקסס במקור ממש כמוני) אני אוהבת מאד קולות בריאים. אחת האלילות הנצחיות שלי היא דולי פרטון."

מה הם החטאים הגדולים ביותר של מנצחים על מוסיקה קולית?

"לא לנשום עם הזמרים ולא להאזין לויברטו של הזמר כדי לקבל רעיונות לגבי טמפו."

יש יצירות (כמו התשיעית של בטהובן) שבהן עובר המון זמן עד שאת מתחילה לשיר. איך מעבירים את הזמן עד הרגע הזה?

"אני אף פעם לא משתעממת כשאני על הבמה כי אני נמצאת במקום הכי טוב באולם ליהנות מהמוסיקה במלוא הדרה, המשימה הראשונה במעלה היא פיזית, לשמור את הגוף דרוך ואת מיתרי הקול מחוממים ולחים. אני מהמהמת את תפקידי המקהלה, ומצטרפת לקווים התזמורתיים (בשקט) כאשר התזמורת מנגנת בקול רם, אני מביטה במנצח עד כמה שמתאפשר לי, אני לומדת כל כך הרבה רק מלהסתכל על מנצחים במהלך הקונצרטים. אני גם מבינה שכשאני על הבמה הקהל מסתכל עלי, אני משתדלת להדריך את הקהל (באופן פסיבי כמובן) בתהליך ההאזנה, כשיש למשל סולו כלי אני משתדלת להסתכל לכיוון הסולן".

מה דעתך על הגברה באולמות הקונצרטים?

"רעיון נוראי. כדי לשמוע ולבצע מוסיקה בשירה קלאסית צריך אולם שיתאים לסוג כזה של ביצוע. באולם לא מתאים כל היופי של השירה הקלאסית ילך לאיבוד היופי של הקול הקלאסי הוא אקוסטי. אם מתחילים להגביר שירה למה בכלל ללמוד טכניקה? אנחנו מבצעים ומאתגרים את עצמנו כך שלא נצטרך להגביר קולות חלשים, לשפר באופן אלקטרוני את גוון הקול, לתקן באופן מכני זיופים."

למידע וכרטיסים צלצלו: 1-700-55-2000
בסופי שבוע: 054-258-4327 או הזמינו אונליין