נפרדים מגאון - על לכתו של לורין מאזל

מאזל מנצח על הפלהרמונית של ניו יורק ב Avery Fisher Hall צילום: אימג'בנק/gettyimages

6 במרץ 1930 – 13 ביולי 2014

הידיעה על לכתו של המנצח לורין מאזל הכתה בצער מוזיקאים ומאזינים רבים ברחבי העולם. מאזל, שהלך לעולמו אמש בגיל 84, נפטר בביתו שבחוות קאסלטון, וירג'יניה. באופן רשמי יוחס מותו לדלקת ריאות ממנה סבל, אולם כמה ממקורביו גילו שהסיבה העיקרית למותו היתה אפיסת כוחות מתמשכת שנבעה מהתחייבויותיו הרבות לנסיעות ועבודה ברחבי אירופה, אסיה וצפון אמריקה.

מאזל תואר בידי מוזיקאים ונגני תזמורות רבים כ"מנצח המושלם". סיפורים על טכניקת השרביט העילאית שלו, על זכרונו הפנומנלי ועל אוזנו הפנטסטית ליוו אותו אותו בכל מקום בו הוא עבד, ואין ספק שהיעדרותו מהפודיום תורגש מאד. התגובות בארץ ובעולם לא איחרו להגיע: זובין מהטה נראה אמש מדוכדך מהרגיל, וכשעלה בערב לנצח על ההפקה "העטלף" בהיכל התרבות, הוא ביקש מהקהל לכבד את זכרו של מאזל בדקת דומיה. הוא פתח את הקונצרט בנגינת ה-Air מהסוויטה השלישית לתזמורת של באך.

אחת התמונות שהעלה דומינגו מדרכו המשותפת עם מאזל: עטיפת האופרה "כרמן" בהשתתפות השניים

אחת התמונות שהעלה דומינגו מדרכו המשותפת עם מאזל: עטיפת האופרה "כרמן" בהשתתפות השניים

זמר הטנור פלסידו דומינגו פרסם ברשת הפייסבוק תמונות משותפות של השניים, לצד ההודעה: "תודה לך לורין מאזל! על כשרונך, על המוזיקה שלך, על שיתופי הפעולה שלנו. לעולם לא אשכח אותם. זה היה עידן מלא פאר. אני אתגעגע אליך. נוח בשלום על משכבך, פלסידו".

הכנר חיים טאוב, שבמשך שנים רבות ניגן כיהן כנגן הראשי בפילהרמונית הישראלית, נזכר: "היו לו אוזניים בלתי רגילות! אני זוכר שניגנתי איתו כסולן את הקונצ'רטו של הינדמית'. בפרק השני, יש פסאז' במשלב הגבוה של הכינור על מיתר מי, ומרוב הבלאגן בקושי אפשר לשמוע את הטונים שם. הוא הפסיק אותי ואמר לי "זה צריך להיות דו דיאז!", ואני חשבתי לעצמי - לכל הרוחות, איך הוא שמע את זה בכלל? אני בקושי שמעתי. והוא מעולם לא ניגן את היצירה קודם לכן!". מאזל אכן היה מפורסם ביכולת השמיעה יוצאת הדופן שלו: כשכיהן כמנהל המוזיקלי בתזמורת פיטסבורג, נכתב עליו באחד העיתונים: "כשמאזל נוהג, הוא מחליף הילוך רק כשהמנוע מגיע לסי במול".

מאזל ידוע כמי שראה את תפקידו כמחויבות "להעביר ביושר" את מה שהוא חושב על יצירה שלא באמצעות מילים. כך אמר פעם בראיון:

"הפעלת הרבה אנרגיה לא ממוקדת על הפודיום, כמו כלב ים משתולל, היא מיותרת לחלוטין. מה שאתה מנסה לעשות הוא להעביר את מה שיש לך לומר על היצירה (אם יש לך מה לומר, וההנחה היא שאכן יש לך מה לומר), וליצור תוצאה שהיא מתקבלת על הדעת מבחינה טכנית, ומשמעותית בפן הרוחני".

לורין מאזל בגיל 12

מאזל בן ה-12 בפתח חדר ההלבשה שלו כמנצח
צילום: אימג'בנק/Gettyimages

הוא נולד בפריז ב-6 למרץ 1930, למשפחה יהודית-אמריקנית ממוצא רוסי, והחל ללמוד כינור בגיל חמש. בגיל מוקדם מאד הוא הוכר כעילוי מוזיקלי, וכבר בגיל 11 ניצח על תזמורת NBC המהוללת של טוסקניני, בניו יורק. הרושם הראשון שהותיר בנגנים היה מדהים: הוא הוביל את התזמורת ביד בוטחת בתוכנית שכללה את הסימפוניה האיטלקית של מנדלסון, הפתיחה "ריאנצי" של וגנר והסוויטה "מפצח האגוזים" של צ'ייקובסקי. את כולן הכין וניצח מהזכרון. בהמשך, הוא הספיק לנצח על רוב התזמורות האמריקאיות הגדולות עוד לפני שמלאו לו 15.

במקביל ללימודי הניצוח שלו, מאזל הוכשר גם ככנר, ואף כיהן כנגן ראשי בתזמורת הסימפונית של פיטסבורג בשלב מאוחר יותר.

את הקריירה האירופית שלו החל בשנת 1953, כשנקרא למלא את מקומו של מנצח שחלה, בעיר קטניה שבסיציליה. ב-1960, הופיע לראשונה בפסטיבל ביירוית, בנצחו על "לוהנגרין" של וגנר. הוא היה הראשון בגל חדש של מנצחים צעירים שעשו לעצמם מוניטין בעידן שאחרי מלחמת העולם השניה. עלייתו היתה מטאורית: "בשלב מוקדם, החלטתי שקריירה בינונית באמנויות כרוכה באורח חיים משעמם מאוד, ולכן החלטתי להיות בן המעמד הראשון" סיפר פעם.

משנות ה-60 עד סוף חייו, כיהן כמנהל מוזיקלי בשורה ארוכה של בתי אופרה ותזמורות, ביניהן האופרה של ברלין, תזמורת פילהרמוניה, תזמורת קליבלנד, הפילהרמונית של ניו יורק, בית האופרה הממלכתית של וינה, ועוד. בריאיון לניו יורק טיימס משנת 1978, קבע כי "רק לשלושה מנצחים יש את היכולת לקיים את הסטנדרטים הנחוצים במקצוע - הרברט פון קאראיאן, גיאורג שולטי - ולורין מאזל!"

מודעה לקונצרט של לורין מאזל ותזמורת פילהרמוניה

מודעה שפורסמה לקראת הקונצרט הראשון של מאזל באולם Royal Festival Hall שבלונדון, עם תזמורת פילהרמוניה

בשנת 1986 פרש מאזל בזעם רב מכהונתו כמנהל מוזיקלי באופרה הממלכתית של וינה, במהלך שעורר סערה תקשורתית. לאחר ששר-התרבות האוסטרי הלמוט צילק מתח ביקורת על תפקודו של מאזל כמנהל בית האופרה, מאזל התפטר בכעס וטען כי ההתפטרות נבעה מ"התערבות בלתי נסלחת בעניינים אמנותיים" מצידו של השר.אין ספק שלסקנדל שהתרחש אז היה קשר ליחסיו הרעועים עם התקשורת. גישתו הצוננת והאובייקטיבית של מאזל זיכתה לא אחת בביקורת שליליות מצד מבקרי המוזיקה, על-אף שכישוריו כמנצח היו ללא עוררין. האווירה ה"אנטי-מאזלית" ליוותה אותו למן הרגע שנכנס לתפקידו, וביקורות קטלניות התפרסמו לא אחת בעיתונים המעצבים את דעת הקהל בעיר. "זה לא היה קל", אמר אז המבקר ד"ר פרנץ אנדלר, שנשאל על תפקידו בהפלת מאזל. "היה עלינו להתאמץ מאמץ של ממש!". כשנשאל מאזל האם העובדה שהוא יהודי הייתה אחת הסיבות למתקפה נגדו, ענה: "הבחנתי בכך שלעתים קרובות מאוד ראו בי מנצח יהודי בוינה, בעוד שבשנותיי הרבות בגרמניה הדגש היה על היותי אמריקני".

לורין מאזל אוטו קלמפרר

לורין מאזל הצעיר משוחח עם המנצח אוטו קלמפרר, באולם הRoyal Festival Hall שבלונדון. צילום: ארכיון תזמורת פלהרמוניה

כאשר נפטר קאראין ב-1989, מאזל ראה עצמו כמועמד הטבעי לרשת את מקומו כמנהלה המוזיקלי של הפילהרמונית הברלניאית, והפעיל מכבש לחצים בקרב חברי תזמורת. בסופו של דבר, כשבחרו הנגנים בקלאודיו אבאדו, הפטיר לעברם מאזל שלא ישוב לעולם לנצח עליהם.

בשנת 2001, הודיעה הפילהרמונית של ניו יורק, שמאזל יירש את המנצח קורט מאזור כמנהל המוזיקלי של התזמורת. ההחלטה עוררה הרמת גבות בעולם המוזיקה, וכמה מבקרים הזהירו את הניו-יורקרים ממה שצפוי להם. הם זכרו לו את קשייו ביצירת יחסי עבודה תקינים עם הנגנים וההנהלה. בניגוד לתחזיות, השיבוץ בתפקיד עלה יפה מאוד, ומאזל זכה בביקורות נלהבות גם מפי המבקרים שהזהירו בשעתו מפניו. מאזל עצמו היה מרוצה מאד: "אני חושב שאני מפיח בתזמורת להט חדש. חלק מזה נובע מהעובדה שהתאהבתי; אני מאוהב בפילהרמונית הניו יורקית, ונוצרה בינינו כימיה נפלאה, מעל לציפיות". ב-2008 הוביל את התזמורת לביקור בצפון קוריאה. הביקור סוקר בהרחבה וסימל, באותו הזמן, פוטנציאל לפריצת דרך ביחסים הדיפלומטיים עם הדיקטטורה המסוגרת.

לורין מאזל בצפון קוריאה

לורין מאזל בפיונגיאנג, בירת צפון-קוריאה, מביט בנגני הפלהרמונית של ניו-יורק בעודם יורדים מהמטוס.
צילום: אימג'בנק/Gettyimages

לורין מאזל היה אליטיסט בכל רמ"ח אבריו, ובמיוחד באוזניו. כששאלו אותו מה הוא חושב על מוזיקת פופ, השיב ללא היסוס: "מוזיקת פופ היא נונסנס. זוהי לא מוזיקה, רק קצב שאין לו שום עומק, אין בו שום דבר. זה רעש מאורגן. לפעמים, יוצא לי לשמוע מוזיקה כזאת באופן אקראי - אני שומע אותו מקצב חוזר על עצמו שוב ושוב. זה בעצם כמו לתת מסאז' לראש. ילד בן חמש היה יכול לכתוב את זה". הוא הותיר אחריו את אשתו, שבעה ילדים וארבעה נכדים.