ריאיון לאופוס / ג'אנאדראה נוזדה

המנצח ג'אנאנדראה נוזדה. צילום: יח"צ

"המטרה שלנו צריכה להיות למשוך אנשים למשהו שהם לא מצפים לו", המנצח האיטלקי בריאיון עם עומר שומרוני.

בימים אלו מופיע עם הפילהרמונית המנצח האיטלקי ג'אנאנדראה נוזדה (Noseda), מהשמות הבולטים בעולם הניצוח הבינלאומי. נוזדה (52) מכהן כמנהל מוזיקלי של "תיאטרו רג'ו" בטורינו, ומחזיק בשלל תפקידי ניהול מוזיקלי נוספים. כמנצח אורח, הוא מופיע בקביעות עם התזמורות הטובות בעולם ובבתי האופרה המובילים. בפילהרמונית הישראלית הוא מוגדר כ"מנצח-אורח ראשי", ומופיע בארץ בתדירות גבוהה.

כמי שמנהל קריירה בינלאומית ענפה בעולם המוזיקה הקלאסית, יש לנוזדה ראייה רחבה ומעניינת על התחום. "העולם הקלאסי נמצא כעת בתהליך שינוי", הוא אומר בראיון מיוחד ל"אופוס". "יש הרבה ניסיונות לקרב את המדיום הקלאסי לקהל, כמו לדוגמא הקונצרטים בג'ינס של הפילהרמונית. זהו לא בהכרח פיתרון, אבל זו אפשרות. לאף אחד אין כיום פיתרון. אבל מה שברור הוא שאנחנו צריכים להיערך לעתיד".

בסידרת הקונצרטים הנוכחית בפילהרמונית הפתיע נוזדה את הקהל, כשהציג במילים את היצירה של המלחין בן-זמננו לוקא לומברדי לפני ביצועה. עם זאת, הוא מסתייג מלהפוך זאת לשיטה. "דיבור מול קהל הוא חלק מהניסיון לשנות את הפורמט הקלאסי, ולעיתים זה נכון. אבל זה לא יהיה טוב לעשות זאת בכל פעם. אי אפשר לרדת לעומקה של פרטיטורה במילים. בנוסף, אנשים יתחילו לצפות בקונצרטים להסברים, וציפייה זה סימן רע. בקונצרט חשוב שיהיה מרכיב של הפתעה".

"הפורמט של פתיחה- קונצ'רטו- סימפוניה שייך למאה הקודמת", הוא טוען. "כיום צריך לחשוב על חוויה אחרת ולא צפויה. יש תזמורות שאיתן אני עושה קונצרט בלי לומר מראש מה ינוגן. אנשים יודעים רק מיהו הסולן, מיהו המנצח, ומה יהיה ההדרן. המטרה שלנו צריכה להיות למשוך אנשים למשהו שהם לא מצפים לו, ולחסל את הדעות הקדומות. כמו החוויה של לפתוח רדיו באוטו באופן מקרי, ואתה מגלה יצירה יפה ומסקרנת בלי לדעת מה אתה שומע".

נראה שהפוקוס התקשורתי היום במוזיקה הקלאסית עובר למקומות כמו וונצואלה, עם ה"סיסטמה" של דודאמל, ולמיליוני הפסנתרנים בסין שרוצים להיות כמו לאנג לאנג.

"כל הדברים האלו חשובים, למרות שכיום יש בהם גם מרכיב משמעותי של ביזנס ושיווק. ב"סיסטמה" היום יש פחות רעננות ורדיקליות מאשר לפני 15 שנה. ועדיין, הם מביאים רוח חדשה למוזיקה הקלאסית. בשנות השבעים, מנצחים מאסכולת הביצוע ה"תקופתי", כמו הרנונקור וגרדינר, הביאו רוח חדשה. האם הם ביצעו באך בצורה נאמנה למקור? לא יודע. אבל הם הביאו רעיונות חדשים, וזה מה שחשוב. גם אני, שאינני מומחה בביצוע "תקופתי", מקבל מהם רעיונות. בזכותם, כל התזמורות היום מנגנות מוצרט בצורה שונה מאשר לפני עשרים שנה".

יש הבדלים גם מבחינת רמת הביצוע יחסית לעבר?

"המצב כיום טוב יותר מאשר לפני עשור. יש יותר דגש על איכות. כל הגופים מתחרים בשוק גלובלי, ולכן התחרות היא ברמה עולמית ולא מקומית. הרמה המוזיקלית עולה כל הזמן. הנגנים החדשים שמגיעים כיום לתזמורות ממש טובים, והרבה פעמים חבל לי שאין מספיק משרות פנויות עבורם".

מיהי לדעתך התזמורת הסימפונית הטובה בעולם כיום?

"קשה לומר. יהיה יותר נכון לדבר על החמש הטובות בעולם. בכל מקרה יש בעניין הזה הרבה דעות קדומות. אם היינו עושים קונצרט מאחורי מסך, בלי לדעת מי התזמורת ומי המנצח, לדעתי היו הרבה הפתעות".

מדברים כיום על משבר כלכלי בעולם המוזיקה הקלאסית. איך אתה רואה אותו מהזווית שלך?

"לדעתי, הדרך הבריאה לממן מוזיקה צריכה לנוע בין 60-65 אחוזים של תמיכה ציבורית לעומת 35-40 אחוז של תמיכה פרטית. אם התמיכה מתבססת על המגזר הפרטי, יהיה קשה יותר לשמור על חופש אמנותי כי התומכים יגדירו מה הם רוצים לשמוע. המצב הנכון עבורי כמבצע הוא להיות חופשי לבצע כל מוזיקה שאני רוצה".

נהוג לחשוב שאנשים באים יותר למה שהם כבר מכירים.

"אני לא חושב שלבצע שוב ושוב מוזיקה של ברהמס, צ'ייקובסקי או מהלר יעזור למוזיקה הקלאסית. לפני עשור, בניו-יורק, גיליתי שאותו מספר כרטיסים נמכר לקונצרט "שמרני" עם הסימפוניה החמישית של מהלר בניצוח לורין מאזל, ולקונצרט עם מוזיקה "מודרנית" של סטרווינסקי, שוסטקוביץ' ופרוקופייב עליו ניצחתי אני. בטווח הארוך, אנשים פשוט לא יבואו לשמוע שוב יצירות שאותן שמעו עשרות פעמים בעבר".

לדברי נוזדה, הוא מקפיד לנצח על רפרטואר מגוון ומשתנה. "אני מאוד סקרן, לכן אני מבצע יצירות רק כמה פעמים וממשיך הלאה. זו לא חוכמה לבצע רק מה שאתה כבר מכיר. היום, אם אני מנצח על יצירות ברהמס או ורדי אנסה למצוא בהן משהו חדש ומעניין. אחת יהיה לי משעמם, ואז גם המבצעים ישתעממו".

מיהם המנצחים האהובים עליך?

"דמיטרי מיטרופולוס, פרנץ פריצ'אי, ויקטור דה-סבאטה וקלאוס טנשטט. כל אחד היה משוגע בדרכו, אבל לא אקסצנטרי".

כשאתה לומד יצירה חדשה אתה מאזין להקלטות?

"אני מאזין להרבה הקלטות, אבל לא ליצירות שאני אמור לנצח עליהן. ללמוד יצירות אני מעדיף רק מהפרטיטורה. כשאתה שומע הקלטות, זה כמו שחברים מספרים לך ש'זה רעיון טוב'. אני מעדיף לעשות זאת לבד, בלי החברים שיעזרו".

איך אתה רואה את העתיד של המוזיקה הקלאסית?

"המוזיקה חזקה מאיתנו. היא תשרוד. האחריות שלנו כמבצעים היא לתת ביצועים טובים, בלי לחשוב שמה שאנחנו עושים זה הביצוע האולטימטיבי. לאף אחד אין את הידע המושלם בכיס. המטרה צריכה להיות לשרת את המוזיקה, לא את עצמנו".