השבוע לפני / אופרה בפלשתינה!

"אַחֲרֵי עָמֵל רָב וִיגִיעָה עָלָה בְּיָדִי אֲנָשִׁים אֲחָדִים וּבַעֲלִי מֶרֶץ לְהַשִּׂיג סוֹף סוֹף אֵת מְאַוָיָּם - אוֹפֶּירָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל!".

האופרה "אאידה" למרגלות המצדה בהפקת האופרה הישראלית.

השבוע לפני 91 שנים, ב26 ביולי 1923, הוצגה לראשונה אופרה בארץ-ישראל: לה טרוויאטה מאת ורדי (או, כפי שתורגם שמה אז: "טרויטה"). בשעה תשע בערב הגיע הקהל לראינוע עדן, אשר נבחר לארח את האופרה בהיעדר מתקן מתאים יותר בתל-אביב הצעירה.

באיחור קל הגיע גם ראש העיר, מאיר דיזנגוף, שהתבקש יחד עם המאחרים האחרים להמתין מאחורי הדלתות עד שנסתיימה המערכה הראשונה.

מודעת פרסומת לה-טרוויאטה של האופרה הישראלית 1923

מודעת הפרסומת שהופיעה יום לפני הקונצרט בעיתון "דאר-היום"

בעיתונים הוסבר שהבחירה בלה-טרויאטה נעשתה מתוך שיקולים מעשיים: האופרה נבחרה משום שהיא "מתאימה מאד בתור התחלה להצגת אופרה כאן. היא אינה כל-כך מֻרְכָּבַה, וקלה להצגה. אין בה מנגינות הדורשות מספר גדול של משתתפים שאינם עוד כאן, ואינה דורשת טפאורה קשה ותלבושות שקשה להשיגן כאן" (האיות כך במקור, בעיתון 'דאר-היום' שערך איתמר בן אב"י).

מארגני האירוע דאגו לשוות לו אופי חגיגי, וכללו קבלת פנים בה חולקו משקאות ומתאבנים לנכבדים. הדבר לא נשא חן בעיני המבקר בעיתון "הפועל הצעיר" בעל הרוח החלוצית, שמתח ביקורת על אופיו האריסטוקרטי של האירוע: "נזכר אני בנשפים ובקונצרטים של ועדת התרבות שלנו - איזו אטמוספירה ביתית: בלי דגי מלוח, כמו שהחבריא קוראה להן. בלי שמלות-משי והעיקר בלי 'מיוחסים', אתה יכול לתפוס לך מקום בכל ספסל שתרצה...".

תשעה עשורים לפני עידן הפקות האופרה הגרנדיוזיות למרגלות המצדה, המנצח מרדכי גולנקין, שעלה מרוסיה בעקבות חלומו לייסד בית אופרה עברי בארץ-ישראל, התמודד עם קשיים טכניים רבים בדרך להגשמת החלום. במקום אולם מתאים היה רק ראינוע שבו אי-אפשר היה להציג את התפאורה במלואה, ובהיעדר די זמרים היה צורך להזמין זמרים מחו"ל, שדרשו שכר גבוה והתקשו להתמודד עם התרגום לעברית. על האתגרים חיפתה רוחם של המנצח והמשתתפים, והאופרה לה-טרוויאטה עוררה התלהבות גדולה.

קיום האופרה נתפס כאבן-דרך בהתגשמות החלום הציוני: "אם תרצו אין זו אגדה, אמר מנהיגנו המנוח. והנה נמצאו אנשים שרצו והאגדה נעשתה לדבר שבחיים", כתב ירושלמי נלהב למערכת אחד העיתונים. "אמנם עוד הרבה חסר לאופירה שלנו, אבל העיקר הוא שישנה, שהיא קיימת ופועלת, ואת החסר ימלא העתיד".