ריאיון לאופוס / המנצח פול גודווין

צילום: יח"צ

"על מודרניזם ומוסיקה עתיקה", המנצח האנגלי פול גודווין בריאיון.

הרף עין לאחר שנפגשתי עם המוסיקאי האנגלי פול גֻּודווין, כבר ידעתי שהשיחה איתו תהיה מרתקת. כעבור עוד כמה דקות, היה לי ברור שאני חייב לשמוע את הקונצרט שעליו ינצח ובסיום השיחה הענקתי לו את הכבוד הגדול ביותר שמלחין יכול להעניק למבצע: אפשרתי לו להפרד ממני מבלי שיוכרח לשמוע יצירה שלי.

הקריירה שלך נראית כמו סדרה של "מעברים" . התחלת כמלחין וכמבצע שהתמחה במוסיקה אוונגרדית לאבוב (בֶּריו, הוליגר, גלובוקר), משם הגעת אל עולם המוסיקה העתיקה וכיום אתה מנהל קריירה מצליחה מאד כמנצח. מה פשר השינויים התכופים האלו?

"קריירת הניצוח העכשווית שלי היא בבחינת 'סגירת מעגל'. עוד לפני שלמדתי מוסיקה באוניברסיטה כבר ניצחתי. באנגליה, עשיית מוסיקה היא חלק מה- DNA. בכל עיר וכפר תמצא תזמורות ומקהלות חובבים: בין אם המבצעים הם בני נוער, סטודנטים, רופאים, או חובבים אחרים- הם נמצאים בכל מקום. את דרכי כמוסיקאי התחלתי בניצוח על הרכבים כאלה. כשהגעתי לאוניברסיטת נוטינגהאם, התמקדתי בקומפוזיציה ובאבוב. 'חגגתי את המוסיקה המודרנית', אבל באותן שנים התחיל באנגליה ובעולם כולו גם העניין במוסיקה עתיקה, וכחלק מאותו מסע לגילוי ה'צליל המיוחד' של כלי הנשיפה- היה לי מעניין לנגן גם בכלי נשיפה עתיקים. זה היה מלהיב באמת. מאוחר יותר התחלתי לנגן גם מוסיקת בארוק ואפילו הזמנתי אבוב-בארוק שנבנה במיוחד עבורי.

החברה הטובה ביותר של מורתי לאבוב היתה ליידי אוולין ברבירולי (אבובנית נפלאה ואשת המנצח הידוע סר ג'ון ברבירולי). בני הזוג ברבירולי שהכירו אותי, חשבו שאוכל להיות מנצח מעולה ואפילו הציעו לי מלגה ללימודי ניצוח ב'רויאל אקדמי'. באופן מוזר, העובדה שהמורה שלי לאבוב חשבה שעתידי טמון בניצוח עוררה אצלי את יצר ה'דווקא': על אפם ועל חמתם של כולם אהיה נגן אבוב מעולה'. חשבתי, והחלטתי להתמקד בנגינת אבוב. נסעתי ללמוד אצל המורה ונגן אבוב הבארוק הטוב ביותר בוינה ומהר מאד מצאתי את עצמי בעיצומה של קריירה פעילה שארכה 16 שנה. ניגנתי עם טובי המנצחים והקלטתי את כל הרפרטואר החשוב לכלי. הקמתי תזמורת בארוק משלי והמשכתי לנצח באנגליה על תזמורות חובבים. במשך השנים רכשתי 22 אבובים והייתי חלק מזרם שתמך בנגינה על כלים מותאמים היסטורית- החל במוסיקה מימי פרסל וכלה במוסיקה של מהלר.

חקרתי את טכניקת הנגינה בכל אחד מהאבובים, עבדתי עם מנצחים נהדרים שהיה להם ידע אינסופי. בכל הזמן הזה ניצחתי פה ושם. אחרי 16 שנה חשבתי לעצמי שהוכחתי את מה שהיה לי להוכיח אבל אני רוצה וצריך לנצח! ערכתי קונצרט פרידה שאליו הזמנתי את כל חבריי. ניגנתי בו המון קונצ'רטי נתתי לכולם מתנות....ו...פרשתי מקריירת הנגינה. נסעתי להלסינקי ליורמה פאנולה. ומשם קריירת הניצוח שלי פרחה."

איך היית מאפיין את קהל חובבי המוסיקה העתיקה?

"רוב חובבי המוסיקה העתיקה הם מוסיקאים כאלה שבחרו בזה אחרי שנקעה נפשם מהמוסיקה הרומנטית. הם מתעניינים באסתטיקה, בריגוש באתגר האינטלקטואלי של מוסיקה עתיקה ו...של מוסיקה בת זמננו. גם מבצעי המוסיקה הזו הם אנשים חושבים. הם מתעניינים בפרשנות שלך כמנצח, הם מתעניינים בתפישת העולם, בבסיס המחקר שממנו אתה שואב את האמירה שלך. הם רוצים להבין והם מגוונים מאד. הם מוכנים למתוח את הגבולות

לאורך הקריירה שלי הזמנתי מוסיקה מודרנית לנגינה בכלים עתיקים. מצד שני, כאשר גם תזמורות קאמריות "רגילות" שמנגנות בכלים מודרניים פונות לרפרטואר העתיק, אתה יכול להגיע לתוצאות שמשלבות ונותנות גוון מרתק ברמת הארטיקולציה והטמפו. הקאמרטה היא בהחלט תזמורת אינטליגנטית."

כיצד בנויה תכנית הקונצרט שלך עם הקאמרטה?

"אני אוהב את התכנית הזו כי למרות שהיא כוללת יצירות משתי תקופות שונות מאוד, עדיין יש בין היצירות האלו זיקה. היידן מתייחס למוצארט כמו שטיפט מתייחס לפינזי. היידן, מלחין מובנה מאד. חכם מאד מלא הומור ודרמה, אבל לא בהכרח לירי דורש הרבה פרשנות. דורש הקצנה, דורש פיענוח. הקסם המלודי של מוצרט על כל מורכבתו 'מבקש' רק שינגנו אותו. באותו אופן, המלודיות הנפלאה, הרוחנית של פניצי בשירים שנבמע כמעט ולא דורשת התערבות פרשנית והולסט המובנה וה"מתקדם" (למרות הזיקה הברורה שלו למסורות מוסיקליות) דורש פרשנות ומעורבות מסוג אחר. המוסיקה של פינצי היא כל כך ריגשית ורוחנית שהחיבור שלה עם מוצארט יהיה הרבה יותר מובן ומורגש לאוזן ממה שהוא נראה על הניר. וטיפט והיידן הם פשוט תענוג צרוף למבצעים ואני בטוח שגם לקהל."