ביקורת / פול לואיס בפילהרמונית

הפסנתרן פול לואיס. צילום: יח"צ

נויברגר, בטהובן וברהמס עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית. מנצח: אלכסנדר בריגר. פסנתר: פול לואיס.

נקודות הפתיחה לקונצרט הזה ולהתרשמות ממנו לא היו פשוטות. על הבמה, סביר להניח שהעובדה שכריסטוף פון דוחנני שאמור היה לנצח על הקונצרט וביטל את הגעתו, שינתה באחת את "כללי המשחק", ובאולם ישבו (אני משער) אנשים רבים שקמו בבוקר אל מציאות גלובלית פוליטית אחרת, מדאיגה.

עד כמה השפיעו הנסיבות על חוסר ההנאה המובהק שלי מהקונצרט ששמעתי אתמול בהיכל? אינני יודע, אבל הרגשתי שהוא נפל בהרבה מקונצרטים אחרים ששמעתי בביצוע התזמורת המשובחת הזו.

בספר המחכים והמשעשע "סודות מחדר ההלבשה" (Tales from the Locker Room) מספרים נגנים מתזמורת קליבלנד על תקופת עבודתם עם גאורג סל. כולם ללא יוצא מן הכלל סיפרו על הקפדנות שבה עיצב את צליל התזמורת, ועל עבודת ההכנה הסיזיפית לפני כל הופעה. הם סיפרו גם שהסולנים נהגו להגיע לקליבלנד שבועיים לפני הקונצרט כדי לקיים חזרות עם המנצח ועם התזמורת.

כשהאזנתי לביצוע הקונצ'רטו לפסנתר מספר 4 של בטהובן לא יכולתי שלא להתגעגע לאותם ימים. חשתי שהסולן והתזמורת מבצעים את היצירה משתי נקודות מבט שונות, הפסנתרן פול לואיס שהפתיע בנגינה צלולה וברורה בחלק מהמקרים ובשימוש יתר בפדל המשהה ברגעים טכניים אחרים, יצר בביצועו התכונות לעולם צלילי בהיר ומהדהד. הליווי התזמורתי שהיה לא מדויק באופן בולט (בעיקר בכל הנוגע לאחדות הכניסות), ונטה לכובד ואפילו להאטה - לא הצליח לייצר איתו דיאלוג משכנע. רגעים שהיה להם פוטנציאל לרגש (כמו סיום הקדנצה של הפרק הראשון בטריל יפהפה) הוחמצו (במקרה זה בשל כניסה מאד לא אחידה של התזמורת) ומקומות שבהם היה ניסיון לייצר אמירה סגנונית (הכניסה השנייה של הפסנתר בפרק השני) הרגישו בלתי מתואמים. העולם הצלילי שדווקא בקונצ'רטו המיוחד הזה אמור להיות "משוחח" ו"מקשיב" היה דל ומאכזב.

בעיות לא שגרתיות של איזון בין חטיבות הכלים בתזמורת איפיינו את ביצוע הפרק הראשון בסימפוניה הראשונה של ברהמס. תחת שרביטו של אלכסנדר בריגר, השתלטו הקרנות על הקטעים בהם מנגנת כל התזמורת, הארטיקולציה בכלי המיתר הנמוכים לא הייתה תמיד ברורה, ונדרש מאמץ יחסית גדול לכלי העץ להבליט את קווי הסולו שלהם. הפרקים הפנימיים של הסימפוניה נשמעו טוב יותר, והאיכויות של מובילי קבוצות כלי הנשיפה מעץ (החלילן גי אשד, האבובן האורח כריסטפור באומן ששמו לא הופיע בתכניה, נגן הקלרניט רון זלקה והבסוניסט עוזי שלו) בלטו בשניהם.

הפרק המסכם של הסימפוניה הוכיח שוב את הייחוד התזמורי של ברהמס. מקהלות כלי המתכת (עם צליל ייחודי ומעניין בטרומבונים) זכו לביצוע הגון שרק עורר געגועים עזים יותר למה שיכול היה כנראה דוחנני להפיק מהנגנים והיצירה.

נדרש עיון מעמיק בתכניה כדי להבין מדוע נבחרה דווקא יצירה בינונית כמו "שחר" של המלחין הצרפתי הצעיר ז'אן פרדריק נויברגר לפתוח את הקונצרט. מסתבר שהמלחין ניגן כסולן את הקונצ'רטו הרביעי של בטהובן בניצוחו של דוחנני, וזה האחרון הזמין ממנו את היצירה. סיפור יפה שהרלוונטיות שלו הופקעה לחלוטין כשביטל דוחנני את הגעתו לקונצרט.

יצירות כמו "שחר" המבוססות על "התרשמות", דורשות מיומנות כתיבה וביצוע מיוחדות. מאתגר להעמיד במרכז האמירה הקומפוזיטורית מרכיבים כמו גווני צליל, ארטיקולציה ודינמיקה, והיכולת להוציא את כוונות המלחין לפועל תלויה כמעט לחלוטין במנצח. התוצאה אתמול הייתה מאכזבת ממש. למעט חטיבות קצרות בהן "היצירה ניגנה את עצמה" (כשבלטו רגעי הסולו בשתי הקרנות, בחליל ובפיקולו) התקבלה אצלי התחושה שלא בוצעה עבודת פיענוח מינימלית של הדרישות הצליליות של היצירה.

אינני יודע בדיוק מדוע יצר המלחין דיאלוג משונה בין המרימבה והנבל, מדוע נדרשו הקונטרבסים לנגן פיציקאטו ברטוק דווקא במנעד הגבוה, מה הייתה הדינמיקה או השינויים הדינמיים שנדרשו מתוף הבס, מה הייתה הפונקציה הצלילית של "שאגת האריה" (תאמינו או לא יש כלי נגינה כזה המורכב מתוף צד ומחבל...), מה שבטוח הוא שהתחושה הייתה של ביצוע טנטטיבי של יצירה שלא התעוררה בי סקרנות מיוחדת לשמוע שוב.

שתי מחשבות בתפזורת.

מקובל היום לבקש ממלחינים לומר כמה מילים לפני ביצוע יצירותיהם. הרעיון ברור; אם היצירה קשה לעיכול לפחות תחבבו את המלחין החמוד. במקרה של הקונצרט אתמול, חוסר הבהירות וההבניה של הסברי המלחין על יצירתו, הדוגמאות שנוגנו מחוץ להקשרן ושפת הגוף המתגוננת שלו הוסיפו לתחושה הלא מוצלחת של היצירה. הייתי ממליץ לוותר על ההסברים האלו, או לבקש מהמנצח להציג אותם לקהל.

ההערה הבאה נאמרת בהערכה אמיתית (בי נשבעתי). צוות הבמה של התזמורת הצליח להשלים את החילוף שבין היצירה הראשונה לשנייה בתכנית (כולל העלאת הפסנתר לבמה) בזמן שיא של 3:50 דקות. בסופו של דבר זה מקל על ההאזנה ותורם מאד לזרימה ולמבנה הקונצרט.