ריאיון לאופוס / ראדק בבורק

נגן הקרן ראדק בבורק. צילום: יח"צ

סולן קרן היער המוביל של זמננו בריאיון עם אלון ראובן על החיים בצד "הכלי הבוגדני מכולם".

ראדק באבורק, לשעבר נגן קרן היער הראשי של הפילהרמונית של הפילהרמונית של ברלין (ועוד קודם לכן בפילהרמונית של מינכן) זכה עוד כנער במספר רב של תחרויות וגיבש עצמו כוירטואוז אשר אין שני לו בתחומו. הוא היום סולן בעל קריירה מפוארת, נגן קאמרי נחשב, אשר מלבד נגינתו מלמד באקדמיית בארנבוים - סעיד בברלין, ואף שולח ידו בניצוח. בין התרוצצות אחת לאחרת, פינה זמן לשיחה קצרה.

אתה נחשב לסולן קרן היער המוביל והבולט בימינו. האם אתה מרגיש את כובד המחוייבות? תחרות עם עצמך?

"האמת היא שאני נמנע מקו חשיבה כזה. אין תחרות ביני לבין עצמי, בוודאי שלא ביני לבין המוסיקה אני פשוט עושה את הטוב ביותר לו אני מסוגל".
עזבת את הפילהרמונית של ברלין – פסגה שכל אינסטרומנטליסט שואף להגיע אליה."

בחרת לרדת משם על מנת לנסות ולהעפיל לפסגה אחרת. למה בעצם?

"שאלה מסובכת. בסופו של דבר זה היה ללכת אחרי חלום, שאינו פשוט להגשמה. והנה , אני שם, מבצע – סולן ומנצח, ובאותו הזמן אף פעם לא שם. תמיד אני רוצה עוד."

איזה סוג של אדם ונגן יהיה הסטודנט המועדף עליך?

"נגינה היא קונגלומרט, תלכיד של מקצועות. על מנת לעסוק בתחום באופן מקצועי, חייב אדם לסגל לעצמו כמה תכונות אופי: קשיחות מנטלית, רגישות אדירה למוסיקה, יצר תחרות ברמה ספורטיבית מול הבנה שאתה תמיד מול עצמך. אם אתה נגן קרן יער, כלי שהוא- איך לומר, מעט בוגדני, נדרשת ממך שלווה פנימית גדולה. צליל יפה, שירתי ומגובש הוא דרישה ברורה מאליה."

כיצד אתה מגשר בין אורח חיים של סולן להיותך נשוי ואב?

"זה אכן אתגר, מהקשים שאני נתקל בהם. כסולן ונגן קאמרי, חלק לא קטן מחיי עובר עליי בשדות תעופה ובמטוסים. לעיתים אני לוקח את משפחתי אתי, אך זה נדיר. בסופו של דבר, חיי הסולן הם חיי נדודים, בדומה לצועני."

האם יש לך מתודה בעבודה על יצירה חדשה? כיצד אתה לומד מחדש אחת ישנה?

"ברמה הטכנית, אני מנסה תמיד לפצח קוד. לכל יצירה יש את הצמתים הקשים יותר טכנית והעמוסים יותר רגשית, ואז המשימה היא כפולה – לפצח את הדרך הטובה ביותר בה אוכל לבצע - משלב הפירוק ועד טמפו הביצוע. ואז, לאתר את המטען הרגשי שחבוי בתוך הקושי, אחרת הכל הופך לטכנוקרטי, נטול משמעות. ישנם סולנים לא מעטים, בכל כלי, אשר גישתם היא תיאורטית מאוד. אני מעדיף לשמור על אינסטינקטים חדים וחושים ערים, בדרך העבודה שלי לאינטואיציה יש תפקיד מפתח".

כיצד אתה מכין עצמך מבחינה מנטלית להופעה?

"אני מקפיד מאוד על רוטינה. רוטינה טכנית וחזרה לבסיס מפקסות אותך. בסופו של דבר, בפרופיל שאני מופיע בו, יש צורך ביכולת התנתקות מכל מה שמכונה "מעמד" או "הופעה" ולחתור לקשר מיידי עם המוסיקה נטו. אני מקפיד לשמור את עצמי מאוזן, נינוח ורגוע".

אנו עדים לחדירתו של זרם הביצוע האותנטי למיינסטרים . כיצד אתה משקיף על כך, האם אתה מנגן בקרן טבעית?

"אני אוהב מאוד את הקרן הטבעית ואת ייחודיות הצליל שלה, אבל לא מנגן בה. אין ספק שמודעות לסגנון ולתקופה היא קריטית ואופן הביצוע היום מושפע ממידע אשר נאסף על ידי מנצחים העוסקים גם במחקר, וכן מוסיקולוגים ובוני כלים. תזמורות מודרניות מופיעות לרוב עם מנצחים אשר אינם מכוונים באותו רגע לצליל של כלי אותנטי אבל כן לסגנון התקופה. וזה המודל שלי, שימושי מאוד".

מהו ה"אני מאמין" שלך כמורה?

"פשוט מאוד – חזרה לבסיס. בשני מישורים: גם ברמת המתודה הטכנית וגם במוסיקה. אני מלמד איך לעקוב אחרי המוסיקה, לכבד את המלחין ולא "להמציא" אינטרפרטציה. דווקא החתירה הזו לפשטות היא קשה".

מהם מקורות ההשראה שלך?

"אני הולך לאורם של מלחינים. גם התוכן וגם תולדותיהם הם מקור ההשראה החזק ביותר שלי" .

הגעת להיכן שהגעת. ואם אני לוקח ומקלף ממך את הנגינה – מה היית עושה?

"אני מניח ששחקן הוקי (צוחק) או טבח. אלה חלומות הילדות המקוריים שלי".