ביקורת / רומיאו ויוליה באופרה הישראלית

האופרה רומאו ויוליה. צילום: יוסי צבקר

האופרה 'רומיאו ויוליה' מאת מאת שארל גונו. בימוי: ז'אן-לואי גרינדה. מנצח: פרנצ'סקו צ'ילופו.

לחדשות הטובות בקצרה: תזמורת ראשון נשמעה אתמול מצוין. תזמורת האופרה הישראלית מחוזקת משמעותית בנגנים אורחים שחלקם מנגנים באופן קבוע בקאמרטה, בתזמורת הקאמרית ובתזמורת רשות השידור גרמה אתמול להנאה גדולה. גמישות, אינטונציה, מוסיקליות. נגינת אבוב מעולה של אמיר בקמן, סקציית קרנות רכה ומדויקת והבנה סגנונית של המוסיקה. יופי. על המלאכה הזו ניצח בהצלחה ובדיוק פרנצ'סקו צ'ילופו שנראה (אם המחשבה הזו בכלל מתקבלת על הדעת) כמו אחיו הצעיר מאד של עומר מ. וולבר.

האופרה רומאו ויוליה. צילום: יוסי צבקר

האופרה רומאו ויוליה. צילום: יוסי צבקר

מה עוד? נעמה גולדמן הייתה מצוינת בתפקיד סטפנו והאריה הגדולה שלה הייתה משיאי הערב. ולדימיר בראון הוכיח שעוד כוחו במותניו בתפקיד הדוכס ו......פחות או יותר....ממממ...

רומיאו ויוליה של גונו היא אופרה קשה לביצוע. התזמור שלה אפקטיבי מאד, היא נעדרת תחכום הרמוני והכללתה ברפרטואר של היום נזקפת בעיקר לזכות יכולתו המלודית המרשימה של גונו ועל הבנתו את הקול האנושי. כדי להצליח בביצוע האופרה הזו צריך לשבות את לב הקהל, זוהי יצירה שהיא כמעט כולה תלוית ביצוע. אתמול בערב, נטישת הקהל במהלך ההפסקה ובין התמונות ומחיאות הכפיים שנשמעו לי בלתי נלהבות בעליל, העידו על הצלחה חלקית במילוי המשימה הזו.

לו היה נקלע לאולם אתמול מומחה לינגוויסטי מבית הספר לשפות של המודיעין הישראלי, הוא היה מתקשה לפענח את השפה או הניב שבה הושרה האופרה. אותו מומחה, לו היה נדרש לתארך את ההפקה, היה ממקם אותה אי שם בשנות השישים המאוחרות. כל מה שלא אהבנו בהפקות ה"קלאסיות" של פעם הופיע לנגד עינינו הבמה: האריות הסטטיות, קטעי "ההמון" המביכים (במקום ה"ג'טס והשארקס קיבלנו כאן פחות או יותר את הסוסיתות ואת הלקרדות"), מחוות הידיים המאיימות. השיפוע. זה היה קשה.

האופרה רומאו ויוליה. צילום: יוסי צבקר

האופרה רומאו ויוליה. צילום: יוסי צבקר

מקהלת האופרה הייתה מאכזבת. בעיקר אכזבו הגברים, שקולם נבלע באנסמבלים, ושהופעתם במערכה השנייה הייתה מביכה בחוסר התאום שלה עם התזמורת, התפקידים הקטנים יותר אויישו בזמרים שהשאירו רושם קולי סביר ולא יותר מכך.

אורליה פלוריאן כיוליה ובעיקר גסטון ריברו כרומיאו איכזבו מאד. לריברו קול לחוץ ורווי ויבראטו. בשתי המערכות הראשונות ובתמונה הראשונה של המערכה השלישית נוספו לכך גם בעיות אינטונציה משמעותיות. לרגעים, ובעיקר במערכה הרביעית נדמה היה שמשהו בקול משתחרר ונפתח אבל רגעי החסד הללו חלפו לקראת המערכה החמישית. הרפלקסים של הקהל לא איכזבו גם אתמול ובכל פעם שהצליח להגיע לצליל גבוה (בדרך כלל מ"מקפצה מלודית" שהיתה לא מדוייקת) נשמעו גניחות התפעלות ומחיאות כפיים צפויות. הפן הקולרטורי בשירתה של אורליה פלוריאן היה מספק. הרגיסטר הגבוה שלה היה מדויק למדי והג'סטות הקוליות היו משכנעות. הבעיה התחילה בחלקים הנמוכים יותר של השירה, הייתה תחושה של בעיות אינטונציה ניכרות לאוזן, של קול בלתי אחיד ושל הופעה שהמימד הדרמטי שלה לא עובד עד סופו. אין לי ספק שרומיאו ויוליה נקלעו ליום רע. זה קורה. זה אנושי. זה מאכזב.

מה עוד? כמה מהקטעים היפים ביותר באופרה הם קטעים שקטים. בתחילת היצירה, בפתיחת המערכות. רעשי הקהל הגיעו הפעם לרמות שכלול מעוררות השראה, אי שם כדקה לאחר סיום הפוגה הפותחת, כאשר שירת המקהלה החרישית אופפת את האולם הרעים לו טלפון סלולרי, בקטעים שקטים אחרים יכולת לשמוע לצד ההמוהומים גם קטעי שיחות ברורים לאוזן, אפקטים מרשימים שהושגו בעזרת ממחטות נייר ושופרות אנושיים הצטרפו לכלי המתכת של התזמורת ואם אין בכך די התווספה הפעם לסימפוניה גם כוריאוגרפיה. מה גורם לאנשים לצאת ודקות ספורות לאחר שחזרו מההפסקה תוך שהם מקימים שורה שלמה של צופים תמימים, נשגב מבינתי, מדוע חייבים אחדים מבאי המשכן להציץ מדי כמה דקות במכשירים הסלולריים? לאלוהי הקהל פתרונות.

האופרה רומאו ויוליה. צילום: יוסי צבקר

האופרה רומאו ויוליה. צילום: יוסי צבקר

מחשבות בתפזורת:

כנראה שההופעה אתמול הייתה חגיגית (טופול, אלכס אנסקי, ניצה שאול בקהל) לפני הרמת המסך שמעתי את השיחה הבאה: "הוא מבקש שניים וחצי מיליון לפני פתיחת משא ומתן. זה מקשה עלי מאד". אני פונה מכאן בהצעה נרגשת לאדון המכובד: לא יודע מה התפקיד ומה המשימה, אבל תן לי שני מיליון ותחסוך את המשא ומתן.

בהעדר עניין רב על הבמה לא יכולתי שלא ליהנות מסיפור האהבה המקסים של שני מוסיקאים ירושלמיים שישבו בשורה מאחורי וגם אחרי המון המון שנים של זוגיות מאושרת אפשר היה לחוש באהבתם. בצחוקים המשותפים, באנחות הצער, בערבות ההדדית. לך דע איפה תמצא אהבת אמת גם כשבאת לראות ולשמוע את "רומיאו ויוליה" באופרה הישראלית.
חג שמח.

האופרה 'רומיאו ויוליה' מאת מאת שארל גונו ובבימויו של ז'אן-לואי גרינדה. על האופרה ינצחו לסירוגין פרנצ'סקו צ'ילופו וקרין בן יוסף . האופרה תעלה בין התאריכים 15.4.16 – 30.4.16 בבית האופרה הישראלית- המשכן לאמנויות הבמה, שד' שאול המלך 19 , תל – אביב.