ביקורת / הקאמרטה ומקהלת "טפיולה"

צילום: Jukka_lehtinen

הקאמרטה ירושלים עם מקהלת טפיולה. מנצח: פאסי האיוקי. מוזיאון ת"א, 11.6.

נתחיל מהסיכום: הקונצרט הזה מומלץ בזכות כמה מרכיבים. הראשון- איכות השירה, ולא פחות ממנה גם תרבות השירה, של מקהלת הנערים "טפיולה" (Tapiola) מפינלנד. השני – היצירה "מזרח" של מיכאל וולפה (Wolpe), שמוכיחה שהצירוף "מוזיקה ישראלית בת-זמננו" לא חייב להיות מתכון בטוח לסבל. השלישי- שירתה היפה של שחר לביא, זמרת מצו-סופרן שעושה כעת צעדים ראשונים לקריירה מבטיחה בחו"ל. הרביעי- איכות הנגינה הגבוהה של התזמורת. הפעם היא ניגנה תחת שרביטו המדויק והנעים של פאסי האיוקי (Pasi Hyökki), מנהלה המוזיקלי של המקהלה הפינית. בדרך צריך לעבור כמה רגעים פחות מוצלחים, בהם המקהלה לא נמצאה ב"אלמנט" שלה. עם זאת, בסך הכל החוויה מהערב הזה היתה חיובית מאוד.

"טפיולה" היא מקהלה צעירה בת כחמישים זמרים וזמרות, שגילם נע בין 9 ל- 18. את הערב פתחה המקהלה בלבד, עם ביצוע א-קאפלה למחזור "שישה שירים פיניים" של יאן סיבליוס. הם שרו בעל-פה ובצליל מדויק וצלול, ועוררו סימפטיה מיידית. הסימפטיה הזו התעוררה לא רק בגלל איכות הביצוע, אלא גם בזכות האופי של המקהלה: יש בה משהו משוחרר ואורגני, כאילו חבריה מרשים לעצמם לא רק לשיר יפה אלא גם ליהנות ממה שהם עושים. מי שמכיר מקהלות ילדים אירופאיות, יודע שזה שילוב די נדיר.

הביצוע החלש במהלך הערב, באופן מפתיע, היה דווקא למיסה הקצרה ק. 275 של מוצרט. זו יצירה שכתובה למקהלה מעורבת, כלומר אמורה לכלול גם טנורים ובאסים. בהיעדר גברים הושרו קולות אלו באוקטבה למעלה, והתוצאה היתה מצלול חיוור וגבוה מדי. החיוורון הזה נתמך באקוסטיקה היבשה של אולם "אסיה" במוזיאון ת"א, אולם שאינו עושה חסד עם זמרים באופן כללי.

את החלק השני פתח ה"מגניפיקט" של ווהן-וויליאמס, יצירה לא מוכרת שמציעה כמה רגעים יפים מאוד. היצירה כתובה למקהלה, תזמורת וזמרת מצו-סופרן, תפקיד אותו שרה שחר לביא בקול חם ויציב. ביום שלישי יבוצע הקונצרט באולם ELMA בזיכרון יעקב, בו יש הידהוד גדול יותר, ויש להניח ששם היצירה תשיג אפקט מרשים אפילו יותר.

המנצח פאסי היוקי. צילום: Heikki Tuuli

המנצח פאסי האיוקי. צילום: Heikki Tuuli

את עיקר העניין בקונצרט עוררה הבכורה ליצירתו של מיכאל וולפה, "מזרח", הכתובה למקהלת ילדים ותזמורת קאמרית. היצירה מוגדרת כ"פואמה סימפונית", אבל כמעט כולה מושרת (חלקה באנגלית, חלקה בעברית). שנים של ניסיון מר הפכו את הקהל הישראלי לחשדן מאוד בכל הנוגע למוזיקה ישראלית בת-זמננו, אבל הפעם הסיפור שונה. "מזרח" היא יצירה נגישה וקומוניקטיבית, וקל להתחבר אליה. היא נעה בין סגנונות שונים מאוד: החל משיר דת אנגליקני פשוט ויפהפה, המשך בפסוקי תהילים בעברית, וכלה במוזיקה עם מוטיבים ערביים בליווי דרבוקה או פעמוני כבשים. יש בה גם רגעים יפים לסולנים מתוך התזמורת, כמו חליל, באסון, אבוב ועוד.

עם זאת, לא תזיק ל"מזרח" קצת עריכה. ראשית, האינטרלוד בו הוצגה המוזיקה הערבית ארוך מדי. שנית, יש בה חלק בו אמור הקהל להשתתף בשירה. רק שהקהל לא ממש שיתף פעולה, וכך נאלץ המנצח לנסות לעורר את המאזינים לשיר משל היה שרה'לה שרון. בנוסף, לא היה ברור מתי הקהל אמור להפסיק לשיר, כך שחלק ממנו המשיך להמהם באופן חופשי. בקיצור, פחות עבד.

הקאמרטה ביצעה את היצירה בצורה מעוררת הערכה, אבל מי שבאמת הדהימה היתה המקהלה: הילדים הפיניים שרו בדיקציה עברית מושלמת, ונראה היה גם שנהנו מאוד מהמוזיקה. עבורי, זה היה הרגע הקסום בו ממש ניתן לראות איך מוזיקה יכולה לחבר בין תרבויות באופן הכי ישיר, הרבה יותר ממילים גדולות.

הקונצרט יחזור שוב הערב (שני) בירושלים ומחר (שלישי) באולם ELMA בזכרון יעקב. מומלץ.