העיקר הבריאות

צילום: יח"צ

"מוסיקאי שורד הוא מוסיקאי שאיננו מתפתח ואינו יכול לתכנן את העתיד". פרופ' עודד זהבי על מצבו העגום של המוסיקאי בישראל ועל דרכים להלחם בתופעה.

לפני כמה שנים נהגתי לנסוע ברכבת בחברת מוסיקאי מוכשר צעיר חרוץ ופעיל. הוא סיפר לי בהתלהבות על מכלול פעילותו: ביצוע, הוראה, הרצאות, ניהול אומנותי. אני זוכר את עצמי עוצר אותו ומזהיר: משך הזמן שאתה יכול לעבוד בו באופן כזה מוגבל. זהירות. תחסוך כוחות. זמן לא רב לאחר השיחה הזו נודע לי שהאיש לקה בליבו, הוא חזר לעבודה, אבל בצורה מתונה קצת יותר. אני גאה לספר שהזדמן לי לסייע להעסקה קצת פחות פוגענית שלו על ידי מימון מוניות לחלק מנסיעותיו.

השוליים של שדה המוסיקה בישראל עמוקים ורחבים. "ההצגה חייבת להמשך" בכל מחיר, ועדיף במחירי מינימום. מאות מוסיקאים עובדים ללא הרף כדי להתקיים: מלמדים שעות ארוכות במגמות למוסיקה, בקונסרבטוריונים, בשיעורים פרטים, מנגנים בתזמורות מתוקננות ובתזמורות המבוססות על נגנים עצמאיים, מבלים בדרכים שעות ארוכות ושורדים בקושי. העשייה המוסיקלית בישראל מבוססת בסופו של דבר על אנשים שאין להם במקרים רבים ברירה. צעירים נלהבים המונעים מכח הבטחה מעורפלת לעתיד טוב יותר, אנשי אקדמיה המוסיפים "נפח" לקורות החיים שלהם, מהגרים ששפת הארץ איננה נהירה להם והם מבקשים לעסוק במה שעסקו בו בארץ מולדתם, גם אם אין בכך כדי פרנסה הולמת, ואנשים מבוגרים שמרגישים שאין להם אופק תעסוקתי אחר.

המוסיקאי הישראלי, בין אם הוא מפרנס את עצמו או בעל משפחה הוא איש חרוץ. הוא שורד בכל מחיר, הוא מפצה על העוול המובנה בסצנה בכמות בלתי אפשרית של עבודות שהוא לוקח על עצמו. מנצחת מקהלות שמרוויחה (אחרי ויכוח פוגעני וארוך עם מעסיקיה) 40 ₪ לשעה לא תתייחס בצורה פחות מקצועית למקהלה שלה, היא תיקח על עצמה ניצוח של שש חבורות זמר בשבוע, תכלה את קולה ואת ריאותיה במאמץ להתפרנס. מעבד שמקבל עשירית מהמחיר המוצע של איגוד המוסיקאים על עיבוד, מלחין שיכתוב יצירה סימפונית ב-1500 ש"ח, יוצרים שתזמורת נתמכת בישראל מסרבת לשלם להם על השכרת התווים של יצירתם לביצוע, לא יתרשלו בכתיבת הקווים הקונטרפונקטיים אלא ינסו למצוא תעסוקה נוספת במקום אחר. ויולן שכדי לשמור על מקום העבודה שלו בשכר מינימום יצטרך להשתתף בסיור עבדות בחו"ל ללא תנאים מינימליים וללא אש"ל יבליג וינסה להשלים הכנסה בשלוש תזמורות אד-הוק. כשחזרתי ארצה מלימודים בחו"ל מצאתי את עצמי מסביר ש"את זה אני עושה בשביל עלויות המזגן בסלון, ואת זה בשביל היוקרה המקצועית, ואת זה, כי אי אפשר לסרב למזמין הזה, ואת זה כי אני רוצה את הקרדיט, ואת זה כדי שמישהו אחר לא יעשה את זה".

הנזקים שנגרמים מהמצב ברורים וזועקים. את תוצאות המאמץ הגופני שדורש אורח חיים כזה נוכל לראות אולי בעוד עשרים או שלושים שנה, אבל ישנם גם נזקים מקצועיים מידיים. מוסיקאי שורד הוא מוסיקאי שאיננו מתפתח. הוא מוסיקאי שלא יכול לתכנן את העתיד. שאין לו זמן אימונים או למידה מספיק, שאיננו יכול לתכנון קריירה לטווח רחוק, ללא זמן להשתלמות, או כסף לחופשה נחוצה. את המחיר של אי ההתפתות המקצועית משלמים כולנו, מבצעים, מלחינים, תלמידים וקהל.


 

קשה לדבר על אשמים במציאות של היום. אפשר לדבר על מודעות. אפשר לדרוש מהמעסיקים ומהמוסיקאים עצמם מודעות. במשרד החינוך פיתחו לאחרונה תכנית לימודים חדשה במוסיקה, תכנית מרשימה שהושקעה בה מחשבה רבה. המורים שיוציאו אותה לפועל יצטרכו להיות רגישים, משכילים, קשובים. היא תדרוש הכנה מראש ולמידה מרעננת מצד העושים במלאכה. האם חושב מישהו מפרנסי המשרד שמורה המשתכר 45 ₪ לשעה יוכל להוציא לפועל בצורה הגונה תכנית כזו? באם מוגזם יהיה להציע שלתכנית יצרפו יוצריה "תג מחיר" שיבהיר שכדי להוציא את התכנית אל הפועל שכר המורה המלמד בה צריך להיות לפחות ₪200? מהלך כזה היה יוצר טלטלה בשטח. אני מכיר היטב את הטענה שבמקרה כזה היו מנהלי בתי הספר מבטלים את תכנית הלימודים במוסיקה ומעדיפים עליה השקעה במקצוע "תכליתי כלשהו", אינני נרתע מהטענה הזו. אני טוען שאם אין היום קהילה שתדרוש ממערכת החינוך שלה את לימודי המוסיקה יתכן והבעיה היא אצל המוסיקאים והמורים, יתכן ועלינו להפוך את המקצוע להכרחי כל כך שההורים יעלו על בריקדות, ישלימו את התקציב הנדרש ויהפכו את המורה למכובד ומסופק. והפריפריה? בסופו של דבר מדובר בסדרי עדיפויות, ורשויות שיראו במוסיקה ובהוראתה הכרח, ימצאו את המימון הנדרש. ביום שמנהלי הקונסרבטוריונים ומגמות המוסיקה יבינו שבידיהם פיקדון ומפתח להמשך חיי המוסיקה הנאותים במדינת ישראל, ושתפקידם לדאוג לא בהכרח לאיזון תקציבי אלא להשבחת השדה, יתכן והשינוי בו יבוא.

וישנם המוסיקאים. עד שלא תקום התאגדות משמעותית של מוסיקאים בארץ המצב לא ישתנה. איגוד מקצועי בעל שיניים, קביעת תעריפי מינימום מפוקחים, החרמת שוברי שוק והחדרת מודעות לנושא במוסדות הלימוד יכולים לחסוך לכולנו כאבי לב ומיחושי אוזן.