ריאיון לאופוס / פטרישיה "טריש" מק'קפרי

פטרישיה "טריש" מק'קפרי בפעולה. צילום: יח"צ

ממורות פיתוח הקול המשפיעות בעולם בשיחה על טכניקות שירה, על עתיד האופרה והמכשולים בהם נתקלים זמרי אופרה בהתהוות.

פטרישיה "טריש" מק'קפרי היא שם-דבר בתחום הוראת פיתוח הקול בסצנה הבינלאומית. תלמידיה הרבים מופיעים בבתי האופרה החשובים בעולם, והיא נמנית על סגל המורים במכון קרטיס, בברוקלין קולג' (CUNY), באופרה הממלכתית של ברלין ובסטודיו "מיתר" של האופרה הישראלית. כזמרת מצו-סופרן, הופיעה בבתי אופרה חשובים, לרבות המטרופוליטן אופרה, ניו יורק סיטי אופרה, בית האופרה של ציריך ואחרים.

איך התחיל הקשר שלך עם ישראל?

ג'ואן דורנמן הזמינה אותי ללמד בתכנית שלה בתחילת שנות התשעים, ומאז הגעתי לישראל כמעט כל שנה. כשהפסקתי לבוא לסדנת האופרה הבינלאומית, התחלתי מיד ללמד בסטודיו של האופרה הישראלית.

הזמרים הישראלים הם מקור השראה. הרבה דברים קשים מתרחשים בארץ הזו ומסביבה, ולמרות זאת לאנשים הצעירים והמוכשרים האלו יש אומץ להיות פה ולעשות מוזיקה נפלאה. ישראל היא מדינה חדשה עם קול אמנותי חזק, ועם דור חדש מלא רעיונות. יש בארץ הזו אנרגיה שממש אפשר לחוש בה, וזה דבר מלהיב.

מהן הטעויות הנפוצות בהוראת שירה כיום, לדעתך?

אני מאמינה שהטעות הגדולה ביותר היא שכאשר מורי שירה שומעים קול יפה, הם מושכים את התלמידים להפיק קול גדול ובכך מרחיקים אותם מהקול הטבעי שלהם. אני מאמינה בשמירה על גרון רך, טבעי ולא מאומץ, לא פתוח מדי ולא סגור מדי. טעות נוספת היא בנשימה לא נכונה, שעשויה לגרום למתח וחוסר יציבות. אלו דברים שקשה מאוד לתקן אחר כך. לעומת זאת, אם תדאג שזמר ישיר ללא מאמץ, או אם תיקח ילד ותפתח את הקול שלו באופן טבעי, הם יהפכו לזמרים מושלמים. כשמורים מבקשים מתלמידים לעשות דברים מופרזים עם הגרון שלהם זה מרחיק אותם מהקול הטבעי הזה.

מהו לדעתך הקשר בין טכניקה קולית לשירה ריגשית?

כזמרים, אנחנו פועלים כמו כלי נשיפה. הנשימה היא הבסיס לכוח שלנו. אם מישהו יאמר לי שאחד התלמידים שלי לא שר בצורה מרגשת מספיק- לא אאמין לזה. אחשוב שהוא פשוט לא נושם נכון ולא משתמש באוויר בצורה נכונה. אנו, הזמרים, מסוגלים להבין כל מילה שאנו שרים, כל רגש שאנו מנסים להעביר. אך אם לא נשתמש בנשימה באופן הנכון, אותן תחושות לא יועברו לקהל בצורה אפקטיבית.

בטכניקה שלי, אני מסבירה איך סוגים שונים של נשימה יוצרים תחושות שונות. הנשימה מגיבה באופן טבעי לרגשות השונים שאנחנו רוצים להביע, בדיוק כפי שקורה לנו בחיים באופן ספונטני. הנשימה היא מה שגורם לרגש שלנו להתעורר. אני חושבת על נשימות כעל ראי לדמיון.

את ידועה בעולם בזכות טכניקת "השירה כדיבור" (Speech Singing). תוכלי לספר על כך?

אני זוכרת ששמעתי את המנצח ג'יימס ליוויין ומנצחים אחרים מהשורה הראשונה, מתעקשים על דיקציה נכונה. כיום, בכל בית אופרה בעולם אנשים רוצים דיקציה מושלמת. הבעיה היא שיש הרבה זמרים שמנסים להשיג את הדיקציה המושלמת הזו באמצעות תפיסה של משהו בגרון או בפה שלהם. כמורה, יש לי אחריות להראות לתלמידים שלי איך לשלב בין הדיבור הטבעי שלהם לבין קול השירה, כך שיצליחו לעשות מה שמבקשים מהם המנצחים והבמאים. אנחנו חייבים ללמד אותם לעשות זאת בדרך בריאה, שלא תזיק לקול שלהם.

פטרישיה "טריש" מק'קפרי בתפקיד הרודיאס באופרה "סלומה" מאת ריכארד שטראוס. צילום: יח"צ

פטרישיה "טריש" מק'קפרי בתפקיד הרודיאס באופרה "סלומה" מאת ריכארד שטראוס. צילום: יח"צ

איך היית מתארת את הצד הפיזי של הטכניקה שלך?

עבורי הכול נובע מהדיבור, ואיך אתה תומך בו. התמיכה שולחת את הדיבור שלך קדימה, בניגוד למצב בו הדיבור מגיע לקהל בכוחות עצמו. לכן אני עושה הרבה תרגילי פילאטיס כדי להפעיל ולחזק את ה- Core, הליבה. הליבה היא מרכיב חשוב מאוד בשירה. אני גורמת לתלמידים שלי להשתמש בכוח של הליבה שלהם, וכך לשחרר את המתח שנוצר בגרון.

אני מחפשת איזון מושלם בקול. הרבה פעמים התלמיד שואל אותי "עכשיו זה נכון? האם עכשיו הצלחתי?" ואני עונה לו "האמן לי שאם אני נותנת לך לשיר זה אומר שאתה בסדר". לעולם לא אתן לתלמיד שלי להשמיע צליל שייפגע בו. לא במשמרת שלי. אני אעצור אותו מיד.

המורים שלי לימדו אותי שתהודה מושלמת יוצרת תמיכה מושלמת. באותה תקופה לא ידעתי לתאר במילים מדויקות מה אני עושה, רק ידעתי שאני תומכת בהפקת הצליל. ג'ון נוריס הוא אחד האנשים שעזרו לי למצוא מילים כדי לתאר את הרעיונות שלי בנושא התמיכה הווקאלית. למדתי הרבה גם מפילאטיס, שיטת אלכסנדר, יוגה, ולאחרונה גם ג'ירוטוניק (Gyrotonic). לכן ניסיתי למצוא שפה משותפת לכל הפעילויות האלו, כך שהתלמידים שלי יוכלו למצוא את השיטה שעובדת עבורם על מנת לבנות את הכוח הפיזי הדרוש לשירה.

אני מאוד תובענית כלפי התלמידים שלי, כי אני מאמינה בכל אחד ואחת מהם. אחרת לא הייתי מקבלת אותם לסטודיו שלי מלכתחילה. אני נותנת להם את כל האנרגיה שלי כך שהם יוכלו למצוא את הסאונד הטוב ביותר ולעוף בכוחות עצמם.

איזו עצה היית נותנת לזמרים צעירים שמחפשים את הטכניקה הנכונה עבורם?

זמרים חייבים למצוא את המורים הנכונים, ואת האדם שגורם להם להרגיש מחוזקים. הם פשוט צריכים להקשיב לקול שלהם, ולענות לעצמם על השאלה האם הם מרגישים טוב יותר או רע יותר אחרי שיצאו משיעור. אם הם יצאו משיעור כשהם לא יכולים לדבר בצורה רגילה, או שהם מרגישים עייפות קולית, הם צריכים לחפש מורה אחר. לעולם לא אגרום לתלמיד להפיק קול שעשוי לעייף אותו. אני עוצרת אותם מיד, כך שלא יתרגלו לטעות שעשו וכדי שהשריר שלהם לא יישאר במצב השגוי. אני רוצה שהתלמידים יצאו מהשיעור בהרגשה שהם מסוגלים לשיר עוד שעה. אם הם יוצאים מהשיעור עייפים מבחינה קולית – זה אומר שלא עשיתי את העבודה שלי נכון.

העצה שלי לכל תלמיד שירה היא להשתמש בגוף שלך כדי להדריך את ההחלטה שלך. בנוסף, כדאי לך להקשיב לתלמידים אחרים שמשתמשים באותה טכניקה, ולהחליט אם אתה אוהב את מה שאתה שומע או מרגיש. המחמאה הכי גדולה שאני יכולה לקבל ממישהו שבא לשמוע את התלמידים שלי היא שהוא לא שומע איכות צליל מסוימת שמשותפת לכולם, אלא שומע חופש. וזהו דבר חשוב מאוד עבורי. אני לא רוצה לגרום לאף אחד להישמע כמו מישהו אחר. אני כן מנסה לשחרר לחופשי את הקול שלו עצמו. הרבה פעמים אני מלאת השתאות ושמחה ממה שיוצא מהזמר כשאתה גורם לו לשחרר את עצמו מהצליל המלאכותי שהוא חושב שהוא צריך להפיק. הדבר המרגש ביותר הוא לגלות את הקול הטבעי של הזמר. לפעמים אין לי מושג שמתחבא שם קול כל כך מדהים.

ברגע שתלמיד החליט ללמוד טכניקה מסוימת, חשוב מאוד שהוא יישאר איתה ולא יבלבל את השרירים שלו עם שיטה אחרת. הוא צריך לוודא שהוא בונה את הנתיבים העצביים בצורה מאוד חזקה והחלטית.

אני מלמדת בעיקר ב-NYU, אבל יש לי הרבה תלמידים שהם עכשיו מורים. אלו אנשים שאני בוטחת בהם בכך שיעזרו לצעירים שיוצאים לשיר בחו"ל, בעיקר בגרמניה. הם אולי לא יגידו לך בדיוק את מה שאני אומרת, אבל העקרונות יהיו זהים. כך שהשרירים שלך לא יתבלבלו, בין אם אתה בצד הזה של האוקיינוס האטלנטי או בצידו האחר.

מה השתנה בין הזמן שאת הופעת על הבמה לבין היום?

הכול השתנה. בזמני לאנשים היה ויבראטו הרבה יותר רחב. כיום הויבראטו חייב להיות אחיד, כך שגובה הצליל והדיקציה נשארים ברורים מאוד. אני רוצה שהתלמידים שלי יישמעו בצורה מושלמת לא רק על הבמה, אלא גם בהקלטות. לכן חשוב להשיג אחידות של הויבראטו באופן שמאפשר צליל נקי וברור. זה ממש דבר שזקוקים לו כדי להצליח בקריירה כזמר. ללא ספק יש גם עלייה גדולה במודעות של אנשים לטכניקה. בעבר, מנצחים ומלחינים היו אלו שמלמדים את הזמרים איך להישמע. היום זה שונה.

גם הצלחה חשובה היום יותר מתמיד. משמעות המילה הצלחה בהקשר שלנו היא שיש לך חופש לבחור איזה סוג של מוזיקאי או אמן אתה רוצה להיות. כיום, לזמרים צעירים יש רק לעיתים נדירות את החופש לקבל או לדחות תפקיד לפי מה שמתאים להם מבחינה קולית ורגשית. הרבה יותר חשוב להיות חופשי מאשר להיות מפורסם. החופש הוא מה שמזין את האמנות שלנו.

מהו עתיד האופרה, לדעתך?

בארה"ב, היכולת הממוצעת של אדם להתרכז עומדת על עשרים דקות. אחרי הזמן הזה, רוב האנשים נוטים להסתכל על הטלפון שלהם או המחשב שלהם ולהפסיק להיות מרוכזים.

אני מאמינה שעל הפורמט העתידי של החוויה התיאטרלית להיות שונה. הקהל זקוק ליכולת לחוות את המוסיקה והדרמה מחוץ לגבולות המושב הצר וחוסר היכולת לצאת ולהיכנס כאוות נפשו. אנשים יוכלו לעזוב את התיאטרון, לצפות במתרחש במסכי ענק בחוץ, ולחזור חזרה כשיתחשק להם.

מיהם הזמרים שאת מעריכה?

יש לי הערכה אמיתית לרנה פאפה (Rene Pape), יונאס קאופמן (Jonas Kaufmann), אנה נטרבקו (Anna Netrebko), אלינה גראנצ'ה (Elina Garanca), ולתלמידה שלי מישל דה-יאנג (Michele DeYoung), שהיא זמרת מהלר נפלאה.