ריאיון לאופוס / ואדים גלוזמן

הכנר הישראלי ודים גלוזמן. צילום: Marco Borggreve

הכנר הישראלי הנודע בריאיון לעומר שומרוני, על הכינור ששמע צ'ייקובסקי ועל יחסים חדשים שבין אמנים לקהל.

בספרו של ז'אן מישל מולכו, "כנרים גדולים במאה העשרים", מוקדש הכרך השני לשלושים הכנרים המובילים בעולם שנולדו במחצית השנייה של המאה העשרים. בחירת הכנרים נעשתה באמצעות סקר מקיף, שהתבסס על דעתם של מוזיקאים ומבקרי מוזיקה. בין הכנרים ברשימה המכובדת, לצידם של אנה סופי מוטר, פרנק-פטר צימרמן וליאונידס קבאקוס, מופיע גם הכנר הישראלי ואדים גלוזמן.

גלוזמן מופיע בשנים האחרונות בקביעות עם תזמורות מעולות, בהן הפילהרמונית של ברלין, הסימפונית של בוסטון, ה"גוונדהאוז" בלייפציג, הסימפונית של סן פרנסיסקו, תזמורת ה"קונצרטחבאו" בניצוחו של ריקרדו שאיי ורבות אחרות. הוא מייצג בנגינתו שילוב מרשים של המסורת הכנרית הרוסית הרומנטית, ששורשיה במאה ה- 19, עם המסורת האמריקאית של המאה העשרים (שם למד אצל המורה האגדית דורותי דיליי בביה"ס ג'וליארד). גלוזמן עוסק רבות גם בביצוע יצירות בנות זמננו, בהן של המלחינות סופיה גובאיידולינה ולרה אאורבאך.

ב-22 השנים האחרונות מנגן גלוזמן על כינור סטרדיוואריוס Ex-Auer, שהיה שייך בעבר לכנר הנודע ליאופולד אאואר. את הכינור, שערכו נאמד במיליוני דולרים, קיבל בהשאלה מ- Stradivarius Society. בראיון מיוחד ל"אופוס" הוא מציין שאנשי העמותה מוצאים אנשים שיכולים להשקיע בכלים כאלו, ומחברים אותם עם כנרים שראויים להם. "בדרך כלל המשקיעים והכנרים הם לא אותם אנשים", הוא צוחק. כיום הוא מכהן גם כיועץ אמנותי של העמותה, ומייעץ לה למי כדאי להשאיל כלים.

אתה יודע כמה שווה הכלי שאתה מנגן עליו?

"הבעלים ביקשו שלא לציין את המחיר. אני יכול רק לומר שבדרך כלל כלי כזה עולה בין 5 ל- 20 מיליון דולר".

גלוזמן על כינור הסטרדיוואריוס Ex-Auer משנת 1690:

אתה יכול להגדיר מה הופך כינור להיות כל-כך יקר ואיכותי?

"כשאתה מנגן בכינור טוב אתה יודע זאת מיד, גם בלי לדעת מראש מי בנה אותו. אני בטוח שגם כל אחד בקהל ידע להבחין בין כינור איכותי לבין כינור פשוט. יש הסכמה גורפת שהכינורות שבנו המאסטרים מקרמונה- סטראדיווארי, אמאטי וגוורנרי- הם כלים יוצאים מהכלל, ועד היום אף אחד לא יודע את הסוד. לדעתי אין פה סוד מיוחד, אלא פשוט העובדה שהם היו גאונים".

הכלי הספציפי עליו מנגן גלוזמן היה שייך במאה ה- 19 לכנר האגדי ליאופולד אאואר, שעבורו כתב צ'ייקובסקי את הקונצ'רטו לכינור שלו. "אאואר קיבל את הפרטיטורה, ניגן אותה, וקבע שתפקיד הסולו 'אנטי-כנרי' ושלא ניתן לנגן אותו. למזלנו, צ'ייקובסקי לא הסכים לשנות את התווים ונתן את היצירה למישהו אחר. בסופו של דבר אאואר כן ניגן את הקונצ'רטו, ונתן אותו גם לכל התלמידים שלו".

גלוזמן מספר שבעונה שעברה ניגן את הקונצ'רטו של צ'ייקובסקי עם תזמורת הגוונדהאוז של לייפציג, וכשעיין בתכניית הקונצרט היה בהלם: מסתבר שהכנר הראשון שניגן את היצירה עם תזמורת הגוונדהאוס, בשנת 1896, היה לא אחר מאשר אאואר. "המחשבה שאני ניגנתי לפני רבע שעה את אותה היצירה, על אותה במה, עם אותה התזמורת ועם אותו הכינור, היתה מרגשת מאוד".

ואדים גלוזמן בקטע מתוך הקונצ'רטו לכינור מאת גלזונוב בלה מינור, אופ' 82:

בשנים האחרונות מנסה גלוזמן לאתגר את הפורמט השמרני של הקונצרט הקלאסי. הפורמט הזה מוכר לאוהבי המוזיקה יותר מדי טוב: המוזיקאים מנגנים, הקהל מוחא כפיים, האמנים יורדים מהבמה ועולים שוב כמה פעמים, ובסוף התשואות כולם יוצאים החוצה והעסק נגמר. מלבד הצלילים, בין הנגנים לקהל יש נתק מוחלט.

את האתגר לפורמט הזה מציבים גלוזמן ואשתו, הפסנתרנית אנג'לה יופה, במסגרת פסטיבל חדש של מוזיקה קאמרית. פסטיבל זה, ששמו Music Makers ("עושי המוזיקה"), יכלול שלושה קונצרטים, בהם יתארחו מוזיקאים מעולים כמו הויולנית טבאה צימרמן, הצ'לן יוהאנס מוזר, נגן הקונטרבס ניק דה-חרוט ואחרים.

הקונספט של הפסטיבל, כאמור, שונה מעט מקונצרט רגיל. "לאורך השנים של מסורת קלאסית נבנה קיר, שמפריד בין המוזיקאים לבין הקהל באולם", אומר גלוזמן. "אצלנו זה שונה. הקהל מוחא כפיים פעם אחת, וכשאנחנו חוזרים לבמה אנחנו פשוט מתיישבים ומדברים עם הקהל. אנחנו עונים על כל שאלה שעולה- על אינטרפרטציה, הכנה, חזרות, כל מה שבא לאנשים לשאול".

"בשיקאגו נוצר לפסטיבל קהל קבוע, שאת חלקם אנחנו כבר מכירים בשמות. התקשורת הזו יוצרת אווירה אחרת לגמרי. אנחנו כבר לא אמנים מול קהל אנונימי, אלא נוצר מצב שבו כולם מכירים אחד את השני".

מאיפה הגיע לך הרעיון הזה?

"המלחינה סופיה גובאיידולינה אמרה לי פעם, שבשביל קונצרט טוב צריך שלושה כישרונות: מלחין, אמן, וקהל. אם מישהו מהמרכיבים האלו לא טוב, הקונצרט לא יצליח. המילים האלו נכנסו לי ישר לתוך הלב. יש פה לא רק קונצרט, אלא מפגש בין אנשים. המטרה היא שהקהל יכיר אותנו גם כבני אדם, וידע מה זה להיות מוזיקאי. מה זה להיות כל הזמן בנסיעות, מה ההרגשה לעלות על במה, ועוד ועוד".

מהניסיון בשיקאגו- אנשים נשארים בסוף לשאלות?

"בשנה הראשונה המון עזבו, ועם השנים- כמעט כולם נשארים. מה ששמתי לב הוא שהשאלות הכי מעניינות מגיעות תמיד- אבל תמיד- מילדים. אנחנו גם לומדים המון על עצמנו דרך המפגשים האלו".

אתה יכול לתת דוגמא לשאלה מהסוג הזה?

"לדוגמא, מישהו שאלה אותי מה אני רואה כשאני עוצם עיניים בזמן הנגינה. לא ידעתי מה לענות לה".

הרפרטואר שנבחר לקונצרטים בפסטיבל Music Makers נראה ממבט ראשון ידידותי למדי: רוסיני, שוברט, שומאן, וגם קצת שוסטקוביץ' וסטרווינסקי. יש בו יצירות מוכרות ואהובות (חמישיית "דג השמך" של שוברט, שלישיית הפסנתר "דומקי" של דבוז'אק) ולצידו הפתעות לא מוכרות כמו דואו לצ'לו וקונטרבס מאת רוסיני או "סוויטה איטלקית" לכינור ופסנתר של סטרווינסקי.

"הקונצרטים הם בסביבות סילבסטר, ולכן רציתי לתת הרגשה של חג", אומר גלוזמן. "חלק מהיצירות מוכרות מאוד, וחלק אחר הוא של יצירות לא מוכרות של מלחינים 'לא מפחידים'. חשוב לי שלקהל תהיה הרגשה מיידית של בית כשהוא מסתכל על התכנית. הרי בלי קהל מי אנחנו ומה אנחנו. אני מבצע מוזיקה חדשה כל הזמן, השאלה היא רק מתי ולמה. בפסטיבל הזה היה חשוב לי לא ליצור תחושה של ניכור. מצד אחד שיהיה רציני מספיק, ומצד שני שיהיה מזמין".

ושאלה אחרונה. הופעת כסולן תחת שרביטם של הרבה מנצחים גדולים. מה קורה כשיש ויכוח על אינטרפרטציה?

"יש דבר אחד ששמתי אליו לב: ככל שהמוזיקאי יותר גדול, כך הוא נותן יותר כבוד לקולגות שלו. לא היתה פעם אחת שהמנצח ואני לא מצאנו פיתרון. הכל תלוי רק ברצון וביכולת למצוא שפה משותפת".

בפסטיבל Music Makers יבוצעו יצירות קאמריות מאת רוסיני, שומן, דבוז'ק, סטרווינסקי, שוסטקוביץ', דה פאייה וחמישיית "דג השמך" של שוברט. הקונצרטים יתקיימו בתאריכים הבאים:

31.12.2018 – אולם בר-אורין, קיבוץ אילון
2.1.2019 – מרכז "אלמא" לאמנויות, זיכרון יעקב
3.1.2019 – אולם "אסיא", מוזיאון תל אביב לאמנות