אפשר לשקם באמת כינור שעבר דברים קשים?

פריט מתוך האוסף "כינורות של תקווה" של אמנון ויינשטיין

פרויקט "כינורות של תקווה" מעניק חיים לכינורות ששרדו את אושוויץ, שהושלכו מרכבות המוות, ושניגנו עליהם במחנות.

"להתעסק עם השואה זה דבר מאד מאד קשה", מספר אמנון ויינשטיין, בונה הכינורות הידוע מתל אביב, שאוסף ומשפץ כלי מיתר מימי השואה. "ייקח לנו עוד אלף שנה להתחיל בכלל להבין מה ששם קרה. אבל כשאתה מציג אספקטים מסוימים מהסיפור הזה דרך מוסיקה, אתה מאפשר לאנשים להיפתח ולשמוע ולחוש משהו כלפי הפרק הבלתי נתפס הזה בהיסטוריה האנושית".

הרחק מעיני התקשורת, מתרחש בשנים האחרונות חיבור מרתק בין היסטוריה יהודית לבין מוסיקה. פרויקט נגינה יוצא דופן, שבמסגרתו מנגנים מוסיקאים ידועי שם בכלי קשת שהיו ברשותם של יהודים בתקופת השואה. הפרויקט יגיע לקונצרט מיוחד בתל אביב, במסגרת פסטיבל 'קול המוסיקה בגליל העליון'.

בפרויקט השתתפו כבר הפילהרמונית של ברלין ותזמורת קליבלנד, המנצחים סר סיימון ראטל ופרנץ ולזר-מסט וכן מוסיקאים ישראלים נודעים כגון גיא בראונשטיין, צביקה פלסר ושלמה מינץ.

היוזמה המיוחדת, "כינורות של תקווה", היא של בונה הכינורות אמנון וינשטיין ושל בנו אבשלום. "במקצועי והווייתי אני בונה ומתקן ומשקם כינורות. לקחתי כינורות שעברו את השואה והחזרתי אותם לחיים. הצעתי לנגנים מובילים מכל העולם לנגן עליהם בקונצרטים פומביים ובאופן כזה "להדהד" את זיכרון ההיסטוריה של הכלים האלו, את סיפורם, ואת סיפור אלו שניגנו עליהם.

אמנון ויינשטיין עם כינור מתוך האוסף "כינורות של תקווה". צילום: יח"צ

אמנון ויינשטיין עם כינור מתוך האוסף "כינורות של תקווה". צילום: יח"צ

"בקונצרטים שמתקיימים במסגרת "כינורות של תקווה" מצלצלים בטובים שבאולמות הקונצרטים שבעולם כינורות ששרדו את אושוויץ, שהושלכו מרכבות המוות, כינורות שניגנו עליהם במחנות. הנגינה על כלים כאלו, רבים מהם, אגב כלים זולים ומאיכות ירודה, מחייבת את המבצע, להרגיש באופן אינטימי את הסיפור שמספר הכלי. אני דואג שכל נגן אכן ישמע ממני את סיפורו של הכלי עליו הוא מנגן. מה שתמיד מזעזע ומפעיל אותם וגורם להם לנגן בצורה הטובה ביותר".

קונצרט במסגרת "כינורות של תקווה" יושמע במוזיאון תל אביב במסגרת פסטיבל קול המוסיקה בגליל העליון השנה. על תזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים ינצח אוהד בן ארי. הסולנים יהיו הכנר גיא בראונשטיין, הצ'לן צבי פלסר והנבלאית מארי פייר לאנגלמה. לפרטים נוספים: 1-700-55-2000 או באתר הקאמרטה.
תזמורת מלווה אסירים לפני הוצאתם להורג בידי הנאצים


תזמורת מלווה אסירים לפני הוצאתם להורג, מחנה ההשמדה מטהאוזן 30/07/1942. צילום: ארכיון גטו ורשה

מה פתאום שואה באמצע פסטיבל קיץ?

"פרויקט כינורות של תקווה מקבל חשיפה בינלאומית אדירה", עונה הצ'לן צבי פלסר. "הוא מנוגן מדי שנה בבירות העולם. ודווקא בארץ לא מקבל המיזם הזה תהודה מספקת. לאחר הקונצרט המוצלח שהתקיים בשנה שעברה בברלין עם נגני הפילהרמונית של ברלין. חשבתי שהשילוב של נגינה, הכלים, הטקסטים והיצירות שנבחרו לקונצרט יוצרים אירוע משמעותי ומיוחד וחשבתי שנכון לקיים אותו בארץ. מייד כשפורסם קיום הקונצרט במסגרת הפסטיבל קיבלתי פניה מארגון ניצולי השואה שגם שהביעו עניין להגיע לקונצרט ולקחת חלק באירוע. חשבתי גם שעוד מעט ולא יהיו איתנו עוד ניצולים לספר את סיפורי הזוועה. הכינורות הדוממים יכולים - דרך המוסיקה המנוגנת עליהם - לתת להם קול".

אפשר לשקם באמת כינור שעבר דברים קשים?

"ועוד איך. למדתי לבנות ולמדתי לתקן ולמדתי רסטורציה, אלו שלושה דברים שונים", מסביר ויינשטיין. "בניית כינור זה מבחינתי הדבר הכי קל, יודעים מה רוצים לעשות ועושים את זה הכי טוב שאפשר. תיקון זה גם דבר קל מאד. כינור נשבר - מתקנים אותו. רסטורציה של כלי שאתה יודע את הסיפור שלו היא משימה שאני לא חושב שמישהו יכול להבין בכלל עד כמה היא קשה. הכינורות האלו עברו דברים איומים. מה שהכלים האלו ראו הוא כמעט בלתי נתפס. זו תחושת השליחות שמניעה אותי. אני לוקח כינור כזה ומנסה להביא אותו למצב שבו הוא יוכל לספר את הסיפור שלו בידיהם של הכנרים הטובים ביותר.

מימין לשמאל: צבי פלסר, גיא בראונשטיין ואוהד בן ארי. צילום: יח"צ

מימין לשמאל: צבי פלסר, גיא בראונשטיין ואוהד בן ארי. צילום: יח"צ

כל קונצרט בפרויקט הזה הוא עולם בפני עצמו, תזמורת קליבלנד בהדרכתו של פרנץ ולר מוסט שנראה לכאורה קר כקרח נגנה כמו תזמורת שלא מהעולם הזה. הצורך "להתחבר" ולהדהד את הכלים הפיק מהם תוצאה כמעט בלתי נתפסת. סרט שעסק בקונצרט שהתקיים בקליבלנד בתחילת השנה זכה לאחרונה בפרס הגראמי לסרט תיעודי.

צבי, ספר קצת על היצירה שכתב אוהד בן ארי לקונצרט בברלין ושתבוצע כאן בבכורה ישראלית.

"היצירה, לשני סולנים - ולתזמורת מיתרים בנויה משישה פרקים. הראשון, "השאלה" מעלה את המלחמה בין מדינות ולאומים, תוך שימוש במוסיקה כמעט בארוקית מצליח המלחין לצייר תמונה מחרידה של אלימות וכוחניות. הפרק השני מעלה את תמונת המלחמה בין מדינות ולאומים, תוך שימוש במוסיקה כמעט בארוקית מצליח המלחין לצייר תמונה מחרידה של אלימות וכוחניות. בפרק השלישי "לנגן, בלי דיבורים" נוקמים גיבורי היצירה בשוביהם ומגניבים קטעי ג'אז להופעה שלהם. הפרק הרביעי הוא סירנה. כלי הקשת משחזרים בדיוק רב את צפירת יום השואה או צלילי אזעקה שנמשכת כדקה עד לרגע השקט שאחריה. בפרק החמישי המשמעותי. הופכת יללת הצופרים לדמעות מתגלגלות הוא הצליח לצייר ברגישות רבה תמונה כמעט מוחשית של דמעות שמעליהן מנגנים הסולנים קינה קורעת לב. הפרק האחרון "כינורות של תקווה" מכיל כמה רגעים אופטמיים והרמוניים אך בסיומו אפשר להרגיש אמביוולנטיות מסוימת".

מתוך קונצרט "כינורות של תקווה" בהשתתפות הפילהרמונית של ברלין: