ריאיון לאופוס / אילן וולקוב

צילום: Astrid Ackerman

"בכל קונצרט אני בורא עולמות חדשים", המנצח הישראלי הבינלאומי אילן וולקוב בשיחה עם פרופ' עודד זהבי.

אילן וולקוב הוא אחד המוסיקאים המרתקים בארץ. קריירה בין לאומית מרשימה, תחומי עיסוק מגוונים שנעים מניצוח על תזמורות לאלתורים ספונטניים, ומחויבות עמוקה ל"מה שקורה עכשיו" .

לאחרונה הוא מככב במסע פרסום לקראת העונה החדשה של אנסמבל המאה העשרים. שוחחתי עמו השבוע.

ספר קצת על הקשר שלך עם אנסמבל המאה ה-21.

"כבר יותר מעשור אני נמצא בקשר קבוע עם האנסמבל. זה ההרכב היחיד בארץ שאני עובד איתו בצורה קבועה בכל שנה. בכל השנים האלו האנסמבל שמר על איכותו בזמן שהוא עובר תהליך של התחדשות והשתנות תמידית. הוא שרד בהצלחה תחלופה דורית של נגניו. דור המייסדים שרובם היו נגני התזמורת הסימפונית ירושלים פינה בהדרגה מקום לנגנים צעירים חדשים וטובים. כאשר אני עובד עם האנסמבל, מתקיים דיאלוג מתמיד עם דן יוהאס בכל הנוגע להרכבת הרפרטואר בקונצרטים שלי. אני מזהה אצלו פתיחות ואמון גם בבחירות שפעם לא היו מזוהות בהכרח עם האנסמבל הזה."

מה מאפיין נגן טוב של מוסיקה חדשה ומה האתגרים שעומדים בפני מי שמנצח על פרטיטורות כאלו.

"נגן טוב של מוסיקה חדשה צריך להיות מסוגל לנגן ארבע או חמש יצירות של מלחינים שונים בכל קונצרט, הוא או היא צריכים להיות מסוגלים לשנות את סגנון הנגינה מיצירה ליצירה ללמוד לברוא עולמות שונים בימים ספורים של חזרות ולעשות את זה למרות שבמקרים רבים אי אפשר לראות מכסאו של הנגן את תמונת היצירה המלאה. במהות, זהו סוג של עשייה קאמרית וחלק גדול מהיצירות כולל גם קטעי סולו קשים חשופים למבצעים. חוץ מזה אי אפשר להגיע לא מוכן לחזרה הראשונה כי אין זמן "להשתפשף" אין מאחורי מי להסתתר.

מנקודת מבטו של מנצח, כשבאים להכין יצירה חדשה לביצוע המשימה הראשונה והחשובה היא להבין מה המלחין רוצה. נכון הוא שהיום קל יותר לדעת מי המלחינים שעליהם אתה מנצח כי יש מידע ויצירות של כולם זמינות ברשת, אבל עדיין האחריות של בריאה מאפס, בלי שאתה יכול ברוב המקרים להסתמך על מסורת אסתטית קיימת היא מיוחדת. מרגשת."

האם יש הבדל בין הנגן הישראלי שמנגן מוסיקה בת זמננו לבין מקביליו בעולם?

"האמת היא שכבר לא. הרבה ממי שמנגן בארץ מוסיקה חדשה למד בחו"ל וחזר עם ידע, הרגלים וניסיון. הבעיה היא שמחוץ לאנסמבל המאה ה-21, יש בארץ מעט הזדמנויות לנגן מוסיקה בת זמננו. הנגן בחו"ל יבצע הרבה מוסיקה מודרנית בתזמורת, בסדרות קאמריות, באנסמבלים אחרים, כמות העבודה כאן בתחום היא קטנה באופן משמעותי. עדיין, יש לנו מבצעים וסולנים מהמעלה העולמית הראשונה: קרן מוצרי, נועה פרנקל, סער ברגר."

טיפ לקהל שמגיע לקונצרט כזה.

"צריך להגיע בראש מאד מאד פתוח. זה לא שאתה מגיע לשמוע יצירה מוכרת ובא להתבשם מביצוע חדש אלא שאתה מגיע להרפתקה. להרפתקה מסקרנת. אולי אפילו לא נטולת סיכונים. בנוסף לאחריות של המלחינים של המבצעים ושל המנצח ישנה באירועים כאלו אחריות גדולה לקהל. צריך להבין עקרונית שיש יצירות שצריך לתת להן לשקוע. יצירות שבשמיעה ראשונה בהקשר של קונצרט מסוג זה לא בדיוק יצליחו להיקלט, וחשוב לא להיות שיפוטיים או מידיים בהתייחסות למוסיקה הנשמעת. אנחנו חיים בתקופה נפלאה. איכות הביצוע עולה. ישנם זרמים שונים במוסיקה החדשה, צריך לסחוף גם את הקהל למקומות האלו."

שלושה מלחינים שקוראינו חייבים להכיר.

(לאחר התלבטות)..."מבין המלחינים הרבים מאוד שאיתם אני עובד ואת עבודתם מעריך, אמנה שלושה רק בגלל שהכרחת אותי: קסנדרה מילר מלחינה קנדית צעירה שמלמדת בגילדהול. כל יצירה שלה היא עולם ומלואו. יש לה נטיה לכתיבה טונאלית. התכתבות פעילה עם העבר ושימוש מרתק בתזמור ובתזמורת. למשל יש לה יצירה שנקראת "דואט לצ'לו ולתזמורת" שבה הצ'לן מנגן רק שני צלילים. דו וסול. התזמורת עושה את כל השאר.

המלחינה השנייה היא פסקל קריטון - מלחינה צרפתית בת 64, כותבת הרבה מוסיקה קאמרית ועושה שימוש מדהים במיקרוטונאליות. השלישי הוא הידוע שבהם ג'ורג' פרידריך האס, שמצליח ליצור בתוך צורות שמרניות יחסית הרמוניות ותיזמורים נפלאים. היצירה האחרונה שעלי ניצחתי מפרי עטו נכתבה לארבע קרנות אלפים ולתזמורת."