מדוע בחר ריכארד וגנר ביהודי לנצח על האופרה האחרונה שלו?

פסלו של המלחין ריכארד וגנר בחוצות התיאטרון של פסטיבל ביירויות, גרמניה. צילום: Daniel Karmann

וגנר, שהיה אישיות מוזיקלית רבת-עוצמה באותם ימים, יכל לבחור כל מנצח שיחפוץ בו לביצוע הפרימיירה לאופרה "פרסיפל", אולם בסופו של דבר, בחר במנצח הרמן לוי - יהודי, בנו של רב אורתודוקסי.

כשנשאל המנצח ארטורו טוסקניני איזו מהאופרות של ריכארד וגנר אהובה עליו במיוחד, השיב: "אני מאוד אוהב את כל האופרות של וגנר. אולם לעתים, כאשר אני מחזיק בידי את הפרטיטורה של 'פרסיפל', אני מתפתה להציץ בה בכל פעם, ואומר לעצמי - זוהי הנשגבה מכולן".

ריכארד וגנר היה ידוע כמלחין שניחן באנטישמיות ארסית, ומאמרו המפורסם "היהדות במוזיקה", הוא אחד העדויות החזקות לכך. הוא היה ידוע כמי שתקף בחריפות את המלחינים פליקס מנדלסון וג'אקומו מאיירבר על יהדותם, וכן את נוכחותם של יהודים בתרבות הגרמנית באופן כללי. ב-26 ביולי 1882, התקיימה הבכורה העולמית לאופרה האחרונה של וגנר - "פרסיפל", בעיר ביירויות. וגנר, שהיה אישיות מוזיקלית רבת-עוצמה באותם ימים, יכל לבחור כל מנצח שיחפוץ בו לביצוע הפרימיירה, אולם בסופו של דבר, בחר לביצוע המשימה את המנצח הרמן לוי - יהודי, בנו של רב אורתודוקסי, שהיה רבה הראשי של העיר גיסֶן. 

מדוע בחר אנטישמי מוצהר ביהודי לביצוע האופרה החשובה שלו? לוגנר אמנם הייתה דעה טובה ביותר על יכולותיו של המנצח היהודי, והוא ציין את טבען הרוחני של פרשנויותיו וטכניקת השרביט העילאית שלו. עם זאת, סברה ידועה מדברת על כך שמלך בוואריה באותם ימים - לודוויג השני, השאיל לוגנר את חצרו, מנצחו, תזמורתו ומקהלתו לביצוע פרימיירה, ובכך כפה את רצונו שלו על נתיניו מבלי שלוגנר או ללוי הייתה דעה אמיתית בנושא. סברה זו אף טוענת כי וגנר, שנדרש לבלוע את הגלולה המרה של הפקדת משימת הניצוח בידי יהודי - התגרה בלוי כל הזמן, כשהוא שואל אותו כיצד הוא יכול לנצח על אלגוריה נוצרית של גאולה וריפוי בגביע הקדוש ובחנית ואפילו דרש ממנו להיטבל כדי שלא "יחלל" את ביצוע סצנת "יום שישי הטוב".

המנצח היהודי הרמן לוי, בנו של רב אורתודוקסי.

המנצח היהודי הרמן לוי, בנו של רב אורתודוקסי.

האם גרסתו של הרמן לוי תומכת בסברה זו והאם חש את עוינותו של המלחין כלפיו?

ימים ספורים טרם הפרימיירה, קיבל לוי מכתב מאביו בו הוא מצהיר על גאוותו על כך שבנו לוקח חלק באירוע כה חשוב ומיוחד, אך הוסיף: "הלוואי שגם יכולתי לחבב את האדם, כפי שאני מחבב את המוזיקאי". על כך השיב לו בנו: "אתה בהחלט יכול, וראוי שתאהב את וגנר, הוא האצילי שבין בני האדם. אנשים בני זמננו לא הבינו אותו כשורה ומשמיצים אותו. זהו תפקידו של העולם - להחשיך את אלו שזורחים. וגנר איננו נושא בתוכו אנטישמיות קטנונית של בור כפרי או של גזען פרוטסטנטי, ועל כך יעיד יחסו החם כלפיי, כלפי רובינשטיין (הפסנתרן הרוסי אנטון רובינשטיין), ורבים אחרים. אני משוכנע כי הדורות הבאים ילמדו מה שיודעים אנו, המקורבים אליו - בתוכו קיים אדם לא פחות גדול מהמוזיקאי שבו. אני מחשיב את עצמי כבר-מזל לעבוד עם אדם כזה, ועל כך אני מודה לאלוהים בכל יום".