ריאיון לאופוס / יוג'ה ואנג

צילום: Fadil Berisha/Rolex/Fidelio Artists

יוג'ה ואנג, ילידת סין, בת 28, אחת הפסנתרניות הבולטות היום. בראיון לאופוס היא מספרת על הדרן מסתורי שאותו היא מכינה, מה לימד אותה קלאודיו אבאדו, ועל הפחד שתוקף אותה באולפני ההקלטות.

נדמה שרגע הפריצה שלה היה במרץ 2007. אז, נקראה בהתראה קצרה ביותר למלא את מקומה של של מרתה ארחריץ' שביטלה את הופעתה עם התזמורת הסימפונית של בוסטון ברגע האחרון. את היצירה המתוכננת, הקונצ'רטו מס' 1 של בטהובן היא בחרה להחליף בקונצ'רטו מס' 1 של צ'ייקובסקי. הקהל, שלא ידע את נפשו מרוב התלהבות, קרא לה לבמה שש פעמים, ולבסוף היא נענתה וניגנה כהדרן את הוואריאציות על נושא מהאופרה "כרמן" בעיבודו של ולדימיר הורוביץ, בביצוע שנחרט בזיכרון של הקהל הבוסטוני.

החל מהשבוע הבא, ואנג תופיע עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בנגינת הקונצ'רטו לפסנתר ברה מז'ור (ליד שמאל) של ראוול, בניצוחו של ליונל ברנגייה.

נתחיל בשאלה שבטח מעסיקה לא מעט פסנתרנים: איך בנית את הטכניקה המפורסמת שלך ומה את ממליצה בהקשר זה לפסנתרנים צעירים?

"תוכל להתחיל עם שאלה קלה יותר? הרגע התעוררתי", היא צוחקת. "אני מניחה שזה בא לי בטבעיות וקשור בעובדה שתמיד הייתי סקרנית לנסות כל מיני דברים חדשים, טריקים חדשים. וזה נכון גם למוסיקה עצמה. מה אני ממליצה לפסנתרנים צעירים? לפעמים אני מרגישה שאני יכולה ללמוד מהם. אני שואבת השראה ממוסיקאים צעירים היום, הם מלאי מוטיבציה ולומדים דברים כל כך מהר. כבר מגיל צעיר נראה שהם מצליחים לבנות את עצמם למשהו שלם".

סיפרת בעבר שלמדת מקלאודיו אבאדו "כיצד להשתמש בשקט בצורה מושכלת". מה היתה כוונתך?

"אם לדבר באופן פרקטי, מדובר בסוג של הקשבה מאוד-מאוד ממוקדת - אתה מאוד מתאמץ לשמוע כל דבר שמתרחש סביבך באותו רגע ומתאים את עצמך באופן מהיר למה ששמעת. כשאתה עושה זאת, השקט או ההפסקות שבין פראזות מסוימות עלולות להישמע מאוד אינטנסיביות, לעתים אפילו יותר מהמוסיקה עצמה. גם בארנבוים כתב באחד מספריו על שימוש מושכל בדממה שביצירות (מפרספקטיבה שונה לחלוטין אמנם), והיכולת הזאת להשתמש ב'כלי' הזה יכולה לשדרג כל ביצוע, לדעתי".

הזכרת את בארנבוים ואבאדו. מה חשוב לך כסולנית אצל המנצח שאת עובדת אתו?

"שיעשה מה שאני אומרת! סתם. אני מאוד אוהבת כמה מהמנצחים הצעירים של היום, כמו דודאמל וליונל ברינגייה (שיופיע אתי בקרוב בפילהרמונית). אני מרגישה שיש לנו הסתכלות דומה מאוד על מוסיקה ואיני צריכה לדבר כמעט. הם פשוט עושים משהו, ואז אני אומרת לעצמי 'וואו, זה בדיוק מה שחשבתי!' אני גם מאוד אוהבת את המנצח אסה-פקה סאלונן. הוא מוביל את הנגנים שלפניו לרמה חדשה של ביצוע משום שהוא גם מלחין רציני, והדרך שבה הוא חושב על מוסיקה היא מאוד מובנית, ובהירת מחשבה".

לסיור הרסיטלים שלך בארצות הברית עם הכנר ליאונידס קבאקוס היתה תוכנית יוצאת דופן . מדוע בחרתם בה?

"התוכנית היתה מוזרה לחלוטין. זה נורא כיף אבל, אני תמיד מתעניינת לראות איך יגיב הקהל לאותן יצירות שבקושי מנוגנות כיום באולמות הקונצרטים: הסונטה של רספיגי, הסונטה של ריכארד שטראוס וגם הסונטה מס' 2 של שומאן, שמנוגנת לעתים נדירות מאוד".

אמנים רבים נוהגים להקליט תקליטים מאוסף של חלקי הקלטה קטנים ואמנים אחרים מעדיפים את הביצוע החי גם בהקלטות. על איזה קבוצה את נמנית?

"את ההקלטות שלי לקונצ'רטי הקלטתי בהופעות חיות – שם אני מרגישה הכי בנוח. לעתים קרובות אני מפחדת מאולפן ההקלטות ונעשית מאוד לחוצה. כך שלשאלתך, אני נמנית עם הקבוצה השנייה. קונצרטים שמשודרים בשידור חי מלחיצים אותי נורא גם הם, אבל אני אקליט בקרוב את הקונצ'רטו בסול מז'ור של ראוול באולפן ההקלטות, וזה יהיה בעצם הקונצ'רטו הראשון שאני מקליטה בצורה כזאת, נראה איך זה ילך".

צפו ביוג'ה ואנג מבצעת את "Tritsch-Tratsch Polka" בעיבודו של הפסנתרן ההונגרי גיאורגי שיפרה:

לעתים קרובות את נוהגת להעניק הדרנים תובעניים ביותר מבחינה טכנית. ישנה שמועה שמסתובבת עכשיו בקרב חוגי המוסיקאים בקשר לקטע הדרן חדש ותובעני במיוחד שאת מכינה, שלא ניגן איש לפניך. יש בסיס לשמועה?

"אין לי מושג מאיפה שמעת את זה, אבל אני חייבת להודות שזה נכון. זה ככל הנראה הקטע הקשה ביותר מבחינה טכנית שניגנתי אי פעם, לקח לי הרבה זמן להיות מסוגלת לנגן אותו בכלל.

על איזו יצירה אנחנו מדברים?

"את זה אשאיר בסוד", היא מחייכת. "מי שרוצה לשמוע אותו מוזמן לבוא לקונצרטים שלי בישראל, אולי אבצע אותו הפעם".