סופו של עידן: מהטה פורש

המנצח של התזמורת הפילהרמונית ב-47 השנים האחרונות, זובין מהטה, הודיע כי יסיים את תפקידו בתזמורת ב-2019.

מאסטרו זובין מהטה הוא מוסיקאי מדויק. הפעמה הברורה והחדה שלו מאפשרת לגוף מוסיקלי גדול כמו תזמורת סימפונית לנגן באחדות מרשימה, המומחיות שלו בקביעת הקצב (טמפו) הנכון ליצירה הוא אחד ממפתחות הפרשנות המוסיקלית שלו, מלחינים שעבדו איתו (ואני ביניהם) זוכרים את החקירה המדוקדקת שלו ביחס למהירות שבה צריכה היצירה להתבצע.

פרשנותו של מהטה נגזרת, במידה רבה, מהבנת ה"זמן המוסיקלי" הנכון ליצירה. היכולת לשבץ בתוך מסגרת הזמן את היחידות המוסיקליות השונות והיכולת להקפיד על כל פרט בפרטיטורות שאותן הוא לוקח על עצמו לבצע הן שמקנות למהטה את יכולת השכנוע ואת הכריזמה המובהקת שהוא מקרין כלפי נגניו וקהלו.

לכן, כל סקירת ביניים של פועלו של האיש הזה בארץ חייבת לשאוב את כוחה מהפרטים הקטנים. יש לי תחושה שכמה מהם נשכחו אולי, אבל הם רשומים על כתל המזרח של חיי התרבות בארץ. אני מבקש לסקור על ציר הזמן, בנינוחות המתבקשת ובקצרה כמה מהכותרות וכמה מהמעשים שליוו את עשייתו כאן בשנים הראשונות:

"המנצח ז. מהטה יועץ התזמורת הפילהרמונית", מכריזה הכותרת בעיתון "דבר" ב-29 בספטמבר 1968.

העיתון מוסיף ומסביר ש"זובין מהטה, בנו של המנצח על התזמורת הסימפונית של בומביי, רכש בגיל 31 שם כאחד מגדולי המנצחים בעולם". עוד קודם לכן, ביולי של אותה שנה מדווח אותו עיתון כי: "מנכ"ל משרד התיירות העניק למנצח האורח (זובין מהטה) תעודה כי הוא היה הצליין הראשון שביקר בירושלים המאוחדת אחרי מלחמת ששת הימים ביוני 1967. הנהלת התזמורת העניקה למהטה גביע כסף עתיק."

על ביקורו בישראל בימי המלחמה כותב מהטה בספרו האוטוביוגרפי "הפרטיטורה של חיי": "כאשר שמעתי על המתרחש במזרח התיכון היה לי ברור כשמש שעלי לטוס מיד לישראל. רציתי להתייצב לצד המדינה ובייחוד לצד הנגנים...עליתי על מטוס תובלה כלשהו של אל-על שהיה מלא בישראלים שקיבלו צווי גיוס. עוד היו על המטוס- כתב של הניוזוויק ונגיד בנק ישראל".

מהטה קיבל בשמחה את המינוי כיועץ לתזמורת והשפעתו ניכרה כבר בשנה הראשונה לכהונתו, כמי שעוד קודם לכן (בביקורו השני בישראל בשנת 1963) ביצע בה תכנית לא רגילה שכללה "שישה פרקים לתזמורת" של וברן ואת הסימפוניה התשיעית של ברוקנר, החל לכלול בתכניותיו גם יצירות ישראליות.

בראשון בדצמבר 1969 כותב יעקב בן אמיר ב"דבר": "המנצח זובין מהטה החליט להסתכן כשקיבל את תפקיד היועץ לתזמורת הפילהרמונית. מהטה החליט שיש לפתוח דף חדש ביחסה של התזמורת ליצירה הישראלית...בסדרה הראשונה שלה למינויים הוא כלל את 'רגלים', יצירתו של עמי מעייני. בסדרה השניה השמיעה התזמורת את יצירתו של נעם שריף 'שאקונה לתזמורת'."

מהטה והתזמורת הטביעו חותם במגוון עצום של קונצרטים מיוחדים, ביניהם "קונצרט הנצחון" המפורסם שהתקיים אחרי מלחמת ששת הימים. היה גם קונצרט מיוחד מאד שהגו ב-1968 ראשי העיריה של ירושלים (טדי קולק) ושל בית לחם. "מעריב" מה-22 ביולי 1968 מספר: "יהודים, מוסלמים ונוצרים האזינו ל'רקויאם' של ורדי בבית לחם. התזמורת הפילהרמונית הישראלית ומהטה השמיעו לקהל של אלפי אנשים את היצירה הזו, שמסתיימת במילים 'שחרר אותי' (Libera me)".

הסיור האירופאי הראשון של מהטה והתזמורת הביא לרגע היסטורי נוסף: קונצרט שהתקיים ב-1971 בברלין והיה הביקור הראשון של התזמורת על אדמת גרמניה. "במשך תקופה ארוכה נערכו דיונים בשאלה אם מסע לגרמניה אפשרי בכלל...אולם בסופו של דבר הוחלט לעשוות מחווה של הבנה ושל פיוס", כותב מהטה בספרו. דיטריך פישר דיסקאו שר עם התזמורת את "השירים על מות ילדים" של מהלר, ומהטה מספר שהזמר הגדול היה נרגש ורק בקושי הצליח להסתיר את דמעותיו.

נשיא המדינה שמעון פרס (מימין) בטקס הענקת מדלית "עיטור הזהב" למנהלה המוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, המנצח זובין מהטה על תרומתו לתרבות הישראלית, בטקס שנערך בבית הנשיא בירושלים. צילום: לע"מ

נשיא המדינה שמעון פרס (מימין) בטקס הענקת מדלית "עיטור הזהב" למנהלה המוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, המנצח זובין מהטה על תרומתו לתרבות הישראלית, בטקס שנערך בבית הנשיא בירושלים. צילום: לע"מ

ומברלין לגבול הלבנון אל "גדר הטובה" שגם אליה הגיעו מהטה והפילהרמונית. העיתון "דבר" , שדיווח על כך ב-24 ביולי 1977 לא חסך שבחים מהתזמורת, ממנצחה ומהסולנים.
ב-1979 פתח מהטה קונצרט תזמורתי ביצירתו של המלחין המצרי עבד אל-רחים: "מבוא ורונדו בלאדי". באותן שנים פיתח מהטה טעם והיכרות עם המוסיקה הישראלית- הוא היה נאמן במשך שנים רבות למוסיקה של נעם שריף, הוא ביצע בנאמנות ובמסירות את הסימפוניות של יוסף טל, את המוסיקה הסימפונית צבי אבני, עמי מעייני, ובשנים האחרונות של יוסף ברדנשווילי ושל מלחינים נוספים.

מהטה, שניסה ללא הצלחה להשמיע מיצירות וגנר בארץ (וזכה לקריאה "לך הביתה" מחבר הכנסת דב שילנסקי עליה הגיב מהטה במילים "אני פה, זה הבית") ליווה את פעולתו בתזמורת בעשייה חברתית. מקונצרט בכלא מעשיהו, דרך פעילות חינוכית בקרב מגזרי אוכלוסיה שונים ועד להשקעה מובהקת בחינוך דור העתיד דרך בית הספר למוסיקה ע"ש בוכמן-מהטה.

עשייתו המוסיקלית של מהטה ראויה לחקירה וניתוח. אבל גם בימים אלו של הכרזה על סיום הדרך חשוב לזכור שמהטה הוא ההכל חוץ מאשר "עוד מנצח".