מחוקי המגן – זהו חוק קוגנטי. הוא קובע את מסגרת שעות העבודה שלנו ואת מסגרת ימי

העבודה. החוק הבסיסי אומר שבשבוע עבודה ארוך שישה ימי בשבוע יום עבודה לא יעלה על 8

שעות עבודה. בשבוע עבודה מקוצר יום עבודה לא יעלה על 9 שעות עבודה.

45 שעות שבועיות. החוק נותן לשר העבודה סמכות להגדיל את מספר שעות העבודה בכמה מגזרים לדוגמה: בבתי חולים, חקלאות, מלונאות וההפעלה, ענף השמירה ועובדים בשרות המדינה או בשרות רשות

מקומית. כאשר הוא מתנה את זה בכך שיום עבודה לא יעלה על 10 שעות עבודה. לשר העבודה יש סמכות לאשר הערכה של יום העבודה גם על בסיס הסכם קיבוצי בענף מסוים את מספר שעות העבודה ביום ואת מספר שעות העבודה השבועיות עקב נסיבות מיוחדות

הקיימות בהסכם הקיבוצי. החוק אומר שהעסקת עובד מעבר לשעות העבודה הנ"ל היא אסורה. אלא אם כן ההארכה היא על

פי סעיף 10 לחוק:

הקריטריונים על פי סעיף זה:

• כאשר יש איזשהו אירוע במקום העבודה
• בעבודה במשמרות – שללא תהיה יותר משעה אחת נוספת.
• גם בהכנת מאזן יש אישור.

 

 

מעבר לכך שר העבודה רשאי להתיר העסקת עובדים בשעות נוספות גם במקרים הבאים:

• כאשר יש מצב חירום במדינה
• בעבודות שמירה
• במוסדות שמטפלים בילדים בזקנים
• בבתי אוכל בבתי מלון ועוד.
• במקרים יוצאים מן הכלל כאשר יש לחץ עבודה זמני בלתי רגיל.

 

 

חשוב להגדיר שעות נוספות ורגילות בגלל השכר:

 

כאשר עובדים שעות נוספות מגיע לנו פיצוי על כך:

בעבור השעתיים הנוספות הראשונות מגיע לנו 125% מהשכר.

כל שעה מעבר לכך .150%

מעבר לשעות העבודה העובד חייב לקבל יום מנוחה שיהיה לפחות 36 שעות.

החוק מחייב שיהודי – יום המנוחה השבועי שלו יהיה בשבת.

מוסלמי יום המנוחה שלו יהיה שישי. נוצרי יהיה יום ראשון. כל אחד אחר על פי הדת.

העסקת עובד ביום המנוחה השבועי היא אסורה. החוק אפשר לשר העבודה לאשר העסקה ביום המנוחה השבועי אם אי העסקה עלולה לפגוע בביטחון המדינה או ששירותי עובד חיוניים לציבור או לחלק ממנו. ובמקצועות מסוימים

שמחייבים להעסיק עובדים ביום השבועי: מלונאות, הסעדה וכו.' בחנויות רגילות אסור. במידה והועסקנו ביום המנוחה שלנו נהיה זכאים

לפיצוי של .150%

העסקת עובד ביום המנוחה זה עבירה פלילית. לפי תיקון שנכנס חובה לנהל פנקס שעות עבודה.

החוק לא חל על חיילים, אנשי צוות אוויר וכו.'

 

 

חוק חופשה שנתית

לכל עובד מגיעה חופשה שנתית. החופשה היא לא בגדר תשלום עבור חופשה אלא חופשה בפועל.

מ – 14 ימי חופשה שמגיעים לנו מגיע לנו .12 שבת נחשבת כיום חופש.

שביתה לא נחשבת כימי חופשה.

מחלה או תאונה – אם במשך ימי החופשה אנחנו חולים אפשר להביא אישור מחלה.

ימי החג לא נספרים במהלך ימי החופשה.

אפשר לחייב את המעביד שיוציא אותנו לחופשה רק בסוף השנה. המעביד לא חייב לפני כן. החופשה חייבת להיות רצופה אך בהסכמת העובד והמעביד אפשר לחלק אותה אבל בתנאי

שלפחות חלק ממנה יהיה 7 ימים.

המעביד משלם שכר יסוד לעובד בעת חופשה שנתית)בונוסים ושעות נוספות לא נחשבות.(

את דמי החופשה משלמים יחד עם המשכורת הרגילה.

אם העבד בחופש והוא עובד במקום אחר – אפשר לשלול לו את השכר של ימי החופשה.

עובד שמפוטר או התפטר והוא זכאי לימי חופשה, מגיע לו פדיון לימי החופשה. אם עובד עבד למעלה משנה והוא זכאי ל10 ימי חופשה, מגיע לו חודש הודעה מוקדמת. האם

מותר לתת לו שיעבוד 20 יום ועשרה ימים להוציא אותו לחופש.

אי מתן חופשה שנתית מהווה גם עבירה פלילית. גם אי מתן פדיון חופשה – העונש הוא קנס.