ה"באב" הביא את רעיון הנבואה הפרוגרסיבית – הנבואה שמתפתחת עם התקדמות האנושות, ולכן יש להסתכל על תולדות בני האדם כמעגלים, כאשר תקופה חדשה תופסת את מקומה של זו הישנה. לטענתו, צריך להיות נביא חדש לכל תקופה חדשה, כפי שמשה היה נביא לתקופתו, ישו היה נביא לתקופתו וכך גם מחמד. יש צורך בנביא חדש שיתאים לתקופה החדשה, והוא זה שישמש כנביא החדש. כמו כן, הטענה היא שכל נביא מבשר את בואו של הבא אחריו, כפי שמחמד בישר את בואו של ה"באב". כך הוא הצדיק את הופעתו לאח הנביא מחמד, כנביא שמביא בשורה חדשה אחרי הקוראן.
את הביאן הוא כתב בשתי שפות – ביאן קצר בערבית וארוך בפרסית. האחרון ברור וקל להבנה, כאשר הוא מכיל מבוא קצר ולאחריו פירוט. לעומתו, הביאן הערבי הוא חוברת קצרה אך קשה מאוד להבנה. באותה התקופה, הדת החדשה של ה"באב" נקראה "הדת הבאבית" או "הדת הביאנית".
ה"באב" המשיך את דרכו של הקוראן במספר כללים ונוהגים. התפילות, הצום והאיסור על שתיית היין נשתמרו. לעומת זאת, ה"שהאדה", מספר הכריעות בתפילה וה"בסמלה" השתנו. במקום זו המקורית, הקריאה החדשה של ה"באב" היא "בסם אללה אלאמנא אלאקדס", שמונה גם היא 19 אותיות. ה"באב" קיבל את עקרון הצום של האסלאם, אך הוא הכתיב לו סדר יום חדש. כיוון שאימץ את המספר 361 (מכפלה של 19 האותיות של "ואחד" עם 19 האותיות של "וג'וד"), הוא קבע לוח שנה בן 361 יום, הנספר לפי השמש, בדומה ללוח השנה הפרסי. ללוח השנה החדש הוא קרא "איאם הא" (הימים של האות ה), כיוון שהאות הזו היא הבסיס של השם בהאא', שהוא אלאסם אלאעט'ם (השם החזק ביותר), וכן הגימטריה של השם "באב" (5). לפיכך, כל שנה מורכבת מ-19 חודשים שבכל אחד 19 ימים, כאשר החודש האחרון הוא חודש הצום שנופל בחודש מרץ. לחודש הקודם (ה-18) מוסיפים 4-5 ימים, ימי שמחה המציינים את ה"באב". עם סיום הצום, מתחיל חג ה"נורוז" (יום חדש בפרסית).
כמו באסלאם, גם ה"באב" החליט על איסור מוחלט על כל המשקאות המשכרים, וכן על עישון אופיום וחשיש, מה שהיה דבר מקובל מאוד באזור פרס, ואף על עישון טבק ושתיית קפה. לגבי הצדקה, היא מקבלת אופי שונה בתפיסתו של ה"באב". לימים היא תיקרא "חקוק אללה" (מה שמגיע לאללה). זה מזכיר במידה רבה את הצדקה המוסלמית. לגבי מצוות החאג', נקבע כי מעתה לא עולים יותר לרגל למכה, אלא לביתו של ה"באב" בשיראז.
נשאלת השאלה לגבי עמדתו של ה"באב" ביחס לג'האד – האם הוא בעד או נגד? הבהאא'ים דוחים מכל וכל את התמיכה בג'האד, כיוון שבסיס אמונתם הוא איסור מוחלט של לחימה או נשיאת נשק. לגבי הטומאה והטהרה, ה"באב" ביטל את כל דיני הטומאה של האסלאם. לא רק שלא קיימת יותר טומאה במגע (כמו שהשיעים האמינו שיהודים וכליהם מטמאים), אלא שאין יותר אכילה טמאה. כלומר, לא קיים דבר שיש לאסור את אכילתו (כולל חזיר). כמו כן, הוא קבע שוויון מוחלט בין גברים ונשים – אין שום הבדל בין גבר לאישה, ולכן כל הטומאות שנקשרו באישה מבוטלות. גם זה היווה פריצת דרך מתוך האסלאם, אך גם מתוך היהדות. ה"באב" גם קבע דיני ירושה חדשים לחלוטין, אשר נאכפים רק במקרה והמת לא הכין צוואה משלו. ה"באב" חילק את הרכוש במספר הנמוך ביותר המתחלק בכל המספרים 3-9 שהוא 2520. כל ירושה התחלקה ל-2520 חלקים, שהם 42 כפול 60, כאשר מספר מחלקות היורשים הוא 7. המחלקה הראשונה מורכבת מהצאצאים (בנים ובנות), אשר מקבלים 9 חלקים). כל מחלקה נוספת מקבלת נתח מהירושה (בני זוג, אחים וכדומה). ה"באב" ביטל את כיסוי הפנים של האישה, אך לא ביטל את כיסוי הראש והשיער. הדבר החשוב ביותר שה"באב" ביטל הוא שיטת הגירושין. מעתה, לא רק הבעל מסוגל לגרש את אשתו, אלא גם להיפך. כמו כן, הגירושין לא מתקבלים מיד, אלא רק שנה לאחר ההכרזה. בנוסף, אדם לא יכול להחזיר את גרושתו אם כבר התחתנה עם אחר, בשונה לחלוטין מהחוק האסלאמי.
ה"באב" פנה גם לעיסוק ברעיונות העולם הבא, גן העדן והגיהינום, אשר בעולם ממנו הגיע נתפסו כמקומות פיזיים, בהם אדם עובר ייסורים מוחשיים או הנאות מוחשיות. ה"באב" ביטל את הרעיון הזה, וקבע כי הגיהינום וגם העדן מתקיימים בעולם הזה, כאשר הכרת האל היא גן העדן ואילו אי הכרתו היא גיהינום. כחלק מתפיסתו הוא קבע שהדת והמדע משולבים זה בזה ולא יכולה להתקיים סתירה ביניהם.
ה"באב" ראה מול עיניו עולם "באבי" שלם, אשר מי שיוביל את המאבק לקיומו הוא השאה הפרסי. הוא אפילו הבטיח שאם השאה יסכים להוביל את המאבק, הוא יסייע לו להתגבר על מחלתו הקשה. במדינה ה"באבית" יחיו רק מאמיני התורה שלו אשר יקראו רק בספריו שלו. כל שא הספרים יישרפו וייעלמו מהעולם. העקרונות הללו בוטלו לחלוטין ע"י בהאא' אללה בהמשך.