שתי גישות מרכזיות של ביקרות מודרנית

1. ניפוי ומיפוי מחדש של המורשת ההגותית המוסלמית: הסונה תקפה אך זקוקה לעריכה יסודית מחדש (גישה דומיננטית). למשל חדית' שאומר שאישה לא יכולה להיות נשיאה – מוכיחים שהוא לא אותנטי. אלג'אעברי וג'מאל אלבנא נמנים עם אסכולה הזו. ג'אמל אלבנא טוען כי יש 635 חדית'ים אצל אלבוח'ארי שצריך לגנוז אותם לחלוטין (בין היתר סיפור הקופה וכישוף הנביא).
2. לבטל כל מה שהוא קשור בסונה. מסתמכים רק על הקוראן. אולי יש בסונה חלקים קטנים נכונים אבל כבר אי אפשר להבדיל מה נכון ומה לא, לכן הכל בטל. נקראים "הקוראניים". אחמד סבחי מנצור נמנה עם האסכולה הזו. הוא פוטר מאלאזהר כיוון שטען שיש לבטל את הסונה.

היום הביקורת גדולה מאוד. יש תביעה נגד אלאזהר. שלושה עורכי דין מצרים דרשו מאלאזהר שיציגו את כתבי היד של אלבוח'ארי ומוסלם. בית המשפט נענה לבקשה והוציא צו לאלאזהר שיביא את המקורות, את כתבי היד. הטענה של המבקרים שאין כתבי יד כאלו. מבחינת האורתודוקסיה יש פה ערעור על יסודות האסלאם. אסלאם בחירי היה הוגה כזה שהשמיע ביקורת על הספרים של אלבוח'ארי שעבר מסע השמצה באינטרנט. הוא כונה נוצרי ואפילו נכנס לכלא (קיבל חנינה מסיסי). הביקורת הצליחה לעשות את שלה כי אחרי הפיגועים בכנסיות הקופטיות הבינו שיש בעיה עם הטקסטים. אצל אלבוח'ארי יש טקסטים קשים נגד נוצרים ומתירים שם להרוג נוצרים. לכן, אלאזהר הקימה ועדה לבחינה מחדש של הטקסטים האלו.

סיכום:

ביקורת על המקורות הטקסטואליים של המשפט המוסלמי הייתה לאורך כל הדורות. הביקורת של היום היא ביקורת נועזת יותר הנוגעת גם בתכנים של המשפט המוסלמי המקובל. סוציולוגים בודקים עד היום את ההשפעה של הביקורות הללו על מעמדה של הדת בכלל. יש יותר ויותר אנשים שנוטשים את האסלאם לחלוטין והופכים אתיאסטים או שהם הולכים לקיצון השני ומצטרפים לדעא"ש. הספרות המוסלמית שלמדנו לא חפה מביקורת והיא עדיין בתהליכי ביקורת גם במאה ה21. בעוד כמה שנים ילמדו על התמורות שחלו בעקבות הביקורת בת ימנו.

סיכום הקורס:

מבנה הבחינה – חמש שאלות פתוחות מתוכן בוחרים שלוש. תשובה צריכה להיות באורך של מקסימום שני עמודים. שאלות משקפות את החומר הנלמד לפי הסילבוס. הסילבוס מחולק לשני חלקים: החלק הראשון הוא התפתחות היסטורית (תור הזהב, האומיים, העות'מנים וכד'). יכולה להיות שאלה ספציפית על תקופה או השוואה בין תקופות. החלק השני הוא האסלאם בראי סיפרותו. השאלות יתייחסו לשני החלקים. צריך להראות הבנה באופן בו התפתחה הספרות המוסלמית ומהי הספרות המוסלמית.

מטרת הקורס הייתה להביא את שני ההיבטים הללו, איך נוצרה הספרות המוסלמית ומהי הספרות הזו. התקופות שדיברנו עליהן הן:

1. תקופה קדם אסלאמית – תרבות אוראלית. בדומה לדתות אחרות בתקופה הזו (כמו היהדות שהייתה בהתחלה גם היא אוראלית עד שנחתמה).
2. קבלת הקוראן – מעבר מתרבות אוראלית לתרבות כתובה.
3. מראשית האסלאם עד התקופה האומיית- ניצנים של ספרות כי האומה הייתה עסוקה בכיבושים וייצוב עצמי.
4. התקופה האומיית
5. התקופה העבאסית – תור הזהב.
6. מונגולים עד העת החדשה – ירידה של תור הזהב. מעבר ממסורת מפוארת של הנביא לשקיעה תרבותית (הספרות לא נעלמה לחלוטין).
7. העת החדשה – אינטראקציה עם העולם המערבי. ספרות מתגוננת בהשפעה מערבית מובהקת.

מהות הספרות האסלאמית, מחולקת לחמישה ז'אנרים:

1. הספרות הדתית – ספרות דומיננטית.
2. ספרות פילוסופית – ספרות מתגוננת שקיבלה ביקורת מהרגע הראשון.
3. ספרות תיאולוגית – שאלה יכולה להיות טקסט מאלאזהר שישקף את הוויכוח בענייני התיאולוגיה. ויכוח בין אלראזלי ואבן רושט. מה הרקע לוויכוח?
4. ספרות מיסטית – ספרות עשירה ביותר, הספרות של הצופים. תחום שהתחיל כתופעה אינדיבידואליסטית שנתקלה בהתנגדות על ידי האורתודוקסיה. אלראזלי יצור פשרה ואז תהיה פריחה של ספרות מיסטית.
5. דת ופילולוגיה – הקשר בין האסלאם לשפה הערבית.