מגזין בידור ופנאי

כל הנושאי הבידור והפנאי החמים ביותר בארץ ובעולם

הכסף כמוסד כלכלי

תוכן עניינים

 

הכסף בימי הביניים מכונה כסף סחורות (להבדיל משטרות שבהם אנו משתמשים כיום).

תכונה חשובה של הכסף כאמצעי חליפין – מינימיזציה של הוצאות עסקה. לשם כך צריך להתקיים מצב שבו כל המשתמשים במטבע מסכימים על הערך הנקוב שלו.

מה שמאפשר מצב זה, זאת העובדה שהממשלה מחויבת לקבל מיסים במטבע הנהוג במדינה.

 

שלושת שימושיו של הכסף: אמצעי חליפין בין הפרטים בכלכלה, יחידת מידה המאפשרת השוואה בין מוצרים שונים (כיום זה השקל בלבד, אבל בתקופות האינפלציה היה נהוג לנקוב בערכים של מוצרים גם בדולרים. בנוסף נהגו להשתמש בתקופה זו גם במדד המחירים לצרכן), אמצעי לצבירת עושר (חסכונות).

בעולם אידיאלי של הוצאות העסקה הנמוכות ביותר, מטבע אחד משמש לכל שלושת המטרות. במצב כזה אין צורך לבצע המרות בין סוגי מטבעות שונים.

לאורך רוב ההיסטוריה, לכל מטרה השתמשו במטבע שונה.

 

כסף הסחורות בימי הביניים

 

יחידת הערך בדרך כלל הייתה מופשטת וזאת כיוון שהתכונות הפיזיות של המטבע לא היו יציבות. גם הערך הנקוב של המטבע לא היה קבוע (לא נכתב על גבי המטבע), אלא ננקב על ידי השליט.

 

שתי שיטות הטבעה –

  1. הטבעה ממשלתית: השליט מטביע מטבעות מתוך אוצרות הממלכה. זה המצב שקיים היום. הממשלה מטביעה מטבעות מתקבולי המיסים. המצב היה קיים באימפריה הרומית והעות'מאנית בחלק מהזמן. רק אימפריות גדולות יכולות לעשות את זה, כי לשם כך יש צורך בתקבולים.
  2. הטבעה פרטית: הפרטים מנפיקים כסף באופן פרטי. במצב כזה יש צורך בשער חליפין, בפרט שלכל אחד שמנפיק יש אינטרס לרמות.

 

למונרכיות הפיאודליות לא היו אוצרות של מתכות ולכן עמדו בפניהן שלוש חלופות:

  1. להשתמש במטבעות זרים (כמו הפלורין של פירנצה, שהיה כמו הדולר של היום). החיסרון: השליט לא מרוויח מכך כסף ואין לו שליטה על ערך הכסף.
  2. להטביע מכמות המשאבים המצומצמת שכן היה בנמצא, והחיסרון של כך הוא הגבלת המחזור של הכסף.
  3. אישור להטבעה פרטית תחת רגולציה של השליט. הקמת מעין "סניפים" של בתי הטבעה, הענקת זיכיון לאנשים פרטיים להטביע. זאת גם השיטה שנבחרה לבסוף.

 

יתרונותיה של הטבעה פרטית:

  1. הכנסות מסניוראז'
  2. הכנסות ממס אינפלציה
  3. כוח כלכלי

במצב כזה המלך נהנה מכל העולמות – ללא שום כסף משל עצמו, הוא גרף רווחים בקנה מידה גבוה, תמורת פעולת הרגולציה בלבד.

 

באנגליה: לאחר הפסקת פלישות הויקיניגים ב-970, מספר המטבעות עולה. זאת אינדיקציה להגדלת נפח העסקאות. ב-1066 ויליאם הכובש כובש את אנגליה וסוגר את כל המטבעות פרט לשתיים (לונדון וקנטברי).

בצרפת: המלך דגל בפיזור המטבעות והציב אותן לאורך צירי מסחר ראשיים. מטבעות רבות היו בגבל המזרחי, היה לזה יתרון מבחינה עסקית, אך האכיפה הייתה קשה יותר בגלל המרחק.

התפתחה מערכת פיקוח ובקרה ענפה מאוד.

 

למטבע שתי תכונות המעידות על איכותו: משקלו והרכבו. על מנת למדוד את ההרכב פותחה שיטה באמצעותה מדדו את ריכוז המתכת היקרות במטבע לפי הצבע שהשאיר על אבן שחורה בהשוואה לסט של 24 מחטים.

 

מודל כלכלי של כסף מתכות ופיחותים

הגדרות במצגת.

L-Q=S

הסניוראז' הוא ההפרש בין הערך של הכסף כמתכת (L) לבין הערך של הכסף ככוח קנייה (Q). הפרטים היו מוכנים לשלם, כי הכסף היווה עבורם מוצר עם תועלת, הם קיבלו מוצר שהערך שלו בשוק היה גבוה יותר מהערך לפני ההטבעה.

 

כיצד מבוצע הפיחות?

כאשר מפחיתים את כמות המתכת היקרה במטבע, ומציעים תמורת אותה כמות זהב Q  גדול יותר, בהתחלה נוצר תמריץ לפרטים להביא יותר מתכות למטבעה. אך עם הזמן, מתחילה עליית מחירים = אינפלציה. נקודה נוספת: במצב של אינפלציה נוצר גם תמריץ להטבעה מחדש של מטבעות ישנים.

 

לאורך ההיסטוריה הצרפתית אנו רואים גלי פיחות רבים שהביאו לאינפלציה של מאות אחוזים. כגודל המערכה הצבאית שמלך צרפת מנהל (ולכן זקוק לכסף), כך גם גודל הפיחותים שהוא מבצע.

הפיחות שנזכר במאמר הגיע לקצב מטורף של 4000% בשנה.

 

השלכות הפיחותים לטווח ארוך

מס שלא זקוק לאישור הפרלמנט. דרך להשיג הכנסות ללא תלות באצולה. בנוסף, יש שינוי של מאזן הכוחות, כי עכשיו למלך יש כוח רב הרבה יותר.